הכרעת דין: הרשעה בעבירת בנייה ללא היתר

בהכרעת הדין הורשע המערער לאחר הליך שמיעת הוכחות, בעבירות לפי חוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

שכן, בהליך הקודם הנאשם כבר הורשע בעבירה של בנייה ללא היתר וניתן לו צו הריסה, ולכן כעת הדיון נוגע רק לשאלת אי קיום צו, וטענות ההגנה צריכות להיות בהתאם.

...

בהקשר מצומצם זה, הערעור מתקבל, כך שיש לזכות הנאשם מעבירת השימוש במבנה, החל מהזמן בו המבנה נאטם.

יתרה מכך, אפילו לפי המתחם שנקבע, הקנס אינו "ברף הבינוני" שמצא בית המשפט כמתאים, שהיה יוצא סביב 45,000 ₪.

התוצאה הערעור נדחה בעיקרו, ההרשעה בכל העבירות נותרת על כנה.

בהכרעת הדין הורשעו המערערים בעבירת שימוש במבנה שבו בוצעו עבודות ללא היתר ובנגוד להוראות חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים כי מרגע שזוכו מעבירות בניה אינם מחויבים בתשלום אגרת בניה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ערעור 64403-01-22 וקבלת ערעור 26904-01-22 רק לעניין תשלום אגרה.

המערערים ישלמו את אגרת הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ההשבה בפועל.

ביום 14.3.21 ניתנה הכרעת דין מנומקת, בה הורשע הנאשם 1 בעבירה של בנייה ללא היתר לגבי המבנים האסורים בקומת המרתף ובקומת הקרקע, ולצד זה זוכה מן האשמה בנוגע לפרטי הבנייה בקומות א' ו-ב, וכן לגבי בניית הפרגולות שלא הוכחה זיקתו אליהם.

...

אין בידי לקבל את הטענה.

בעניין בת זוגו של הנאשם 1, אכן לא ברור מדוע זו לא הועמדה לדין יחד עם בן זוגה הנאשם 1, אך אינני מקבלת את הטענה לפיה יש להשוות בינה ובין הנאשמת 3.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשמים כולם בעבירה של שימוש אסור, כמפורט לעיל.

רקע וכתב האישום בהכרעת הדין שניתנה בתאריך 21.12.21 הורשע הנאשם בעבירה של בניה במקרקעין ללא היתר כמפורט באישום השלישי וזוכה מעבירות של שימוש חורג במקרקעין ביחס לשלושת האישומים.

...

בנסיבות אלה אני סבורה שהמעשים מצויים ברף חומרה נמוך - בינוני לעבירה בה הורשע הנאשם.

בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, חומרת העבירה ומצבו הכלכלי של הנאשם, אני קובעת שמתחם הקנס ההולם נע בין 6,000 לבין 15,000 ₪.

במכלול השיקולים, אני סבורה שיש למקם את עונשו של הנאשם קרוב לרף התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים מהיום עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה.

יחד עם זאת בהכרעת הדין נדחתה טענת הנאשמים לאכיפה בררנית לעניין עבירת הבנייה ללא היתר, בה הורשעו הנאשמים, שכן נקבע כי המאשימה פעלה ע"פ מדיניות אכיפה שויונית ולגיטימית, לפעול כנגד עבירות בניה חדשות (שטרם התיישנו) דוגמאת העבירה בה הורשעו הנאשמים ולא כנגד בניה ישנה.

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.