הכרעת הדין
הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון: חמש עבירות של סחר בסמים מסוכנים לפי סעיפים 13 ו-19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), שתי עבירות של סחר בנשק ותחמושת לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), שתי עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144ב' לחוק ושתי עבירות של נשיאה והובלת תחמושת ואביזר תחמושת לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק.
· בת"פ (מחוזי-חי') 52188-03-22 מדינת ישראל נ' כבהה (18.10.22) נקבע מיתחם של 5 עד 8 שנות מאסר בגין ארבע עבירות של סחר בנשק וארבע עבירות של החזקת נשק ונשיאתו.
...
בשים לב לכל האמור, לאינטרסים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות והפסיקה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו, בכל הנוגע לעבירות הנשק, נע מ-30 ועד ל-60 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה וקנס.
הפחתה של מספר חודשים במסגרת המתחם בשל שיקום, כשהתוצאה היא השמתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח לשנים רבות, מאיינת לחלוטין את שיקול השיקום, וממילא הפגיעה בעיקרון ההלימה הנגרמת מכך, גם היא חסרת כל הצדקה.
על כן, גם אם אין מנוס מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, נוכח חומרת העבירות שביצע, והאינטרס הציבורי בהשתת עונש חמור על מבצעי עבירות אלו, תקופת המאסר צריכה להיות כזו, שהנאשם יוכל לראות את האור בקצה המנהרה, את התועלת בהליך שעבר וביכולתו לשמרו עד לריצוי עונשו, שגם הוא חלק משיקומו, בתשלום חובו על מעשיו.