בטרם חתימה יוער, כי בית משפט קמא נפל לכלל טעות כאשר היתייחס למידע שבסס את החשד הסביר כמידע בדבר "אדם מעשן סמים בביתו" (פסקה 16 להכרעת הדין), ולפיו "הנאשם עושה שימוש בסמים" (פסקה 22 להכרעת הדין), בעוד שדוחות הפעולה מלמדים על כך שהמידע נגע להחזקת כמות גדולה של סמים וכן לניסיון לאספקת סמים למרי.
בנסיבות אלה, אנו מרשיעים את המשיב בבצוע העבירות שפורטו בכתב האישום, דהיינו, בבצוע עבירה של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצרוף סעיף 7(ג) לפקודת הסמים וכן, בבצוע עבירה של החזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים.
...
בנסיבות אלה אנו סבורים, בניגוד לדעתו של בית המשפט קמא, כי כאשר נודע לשוטרים מפי מרי שמדובר בכמות גדולה של סמים שהוא גם מנסה לספק לה אותם (שתי עבירות מסוג פשע שהעונש הקבוע לצידן, הוא עד 20 שנות מאסר) וקיים חשש להעלמת ראיות, ומדובר למעשה במידע שנמסר עובר לחיפוש, די בכך כדי להצדיק קיום חיפוש לאלתר ללא צורך בצו.
מאחר שאנו סבורים כי החיפוש נעשה כדין, הרי ששאלת "הסכמתו מדעת" של המשיב לחיפוש, אינה רלוונטית שכן, ההסכמה הייתה למעלה מן הצורך ולא נדרשה בנסיבות העניין.
אנו סבורים, כי בנסיבות מקרה זה אין מדובר בפגמים מהותיים, שיש בהם כדי להביא לפסילת הראיות.
אשר על כן, מטעמים אלו מצאנו כי דין הערעור להתקבל.
בנסיבות אלה, אנו מרשיעים את המשיב בביצוע העבירות שפורטו בכתב האישום, דהיינו, בביצוע עבירה של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודת הסמים וכן, בביצוע עבירה של החזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים.