דיון והכרעה
מקובלת עלי עמדת הצדדים לפיה ניתן (אף אם הדבר לא מובן מאליו) לראות בכל העבירות שעבר הנאשם בשני התיקים ככאלו המגבשות "ארוע" פלילי אחד, וכפועל יוצא יש לקבוע בעיניינו של הנאשם מיתחם עונש הולם אחד.
בנוסף, דובר בנאשם שנעדר כל עבר פלילי והתנהל באופן נורמאטיבי במישורי חייו השונים;
ת"פ (מחוזי-ירושלים) 17384-09-17 מדינת ישראל נ' אבו טיר (פורסם בנבו, 25.10.2021) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר, החזקת סכין, החזקת סם לשימוש עצמי, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח עונש של 7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בנוסף, יש לזכור כי גם בחלוף חודשים ארוכים מאז הוכרע הדין ואשר בהם שולב הנאשם בטיפול, סבר שירות המבחן כי הנאשם עודנו נמצא בתחילת הדרך הטיפולית וכי לו צפויה עוד דרך ארוכה.
לנוכח עברו הפלילי (נדון לאחרונה לשנת מאסר בפועל בשל מספר מקרים של סחר בסמים) והתעבורתי (הכולל 29 רישומים), לנוכח הצורך לתת ביטוי לשיקולי הרתעת היחיד (בשל נסיבות ביצוע העבירות המלמדות על כך שגורמי אכיפת החוק אינם מותירים עליו רושם ממשי ובשל היתרשמות שירות המבחן מכך שעונשים קודמים שהוטלו עליו לא היוו גורם מרתיע ושלו דפוס נגררות אחר חברה שולית) ולנוכח הצורך לתת ביטוי לשיקול הרתעת והרבים במקרה זה (בשל נפוצות התופעה של מרדפים), נכון היה למקם את עונשו של הנאשם במרכז מיתחם העונש ההולם שנקבע.
...
לעניין שיקול הדעת של בית המשפט שלא להיעתר לבקשת דחייה של שירות המבחן לצורך מיצוי הליך שיקומי, בין היתר נוכח מערך השיקולים השונה של בית המשפט לעומת אלו של שירות המבחן ראו : ע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.1.2015), פסקה 9; ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.1.2016), פסקה 18.
בעניין זה ראו למשל רע"פ 5655/13 עמרם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.11.2014), פסקה 4:
"על כל אלה יש להוסיף כי בפני המבקש לא ניצבות שתי דרכים בלבד – דרך השיקום והחזרה לחיים נורמטיביים ודרך המאסר והפשע. דרך נוספת, שהיא דרך המלך בנסיבות מצערות כגון אלה שלפנינו, היא הדרך של המשך שיקומו תוך ריצוי מאסרו, באמצעות התוכניות הטיפוליות השונות המוצעות בבית הסוהר. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש החל להבין את הפסול שבמעשיו ומבקש לתקן את דרכיו, ויש לקוות כי דרך שלישית זו – היא הדרך הישרה שיבור לו המבקש. בכל מקרה, על המבקש להבין שלמעשים פליליים יש השלכות, ושהעונש שנגזר עליו מידתי והולם";
וכן רע"פ 8594/04 בן שבת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.01.2005), פסקה 5:
"הגמילה מסמים מחוץ לכתלי הכלא היא פריבילגיה מיוחדת העומדת לנאשם בנסיבות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות כאן. במקרה זה, חומרת המעשים והמסוכנות העולה מהם ומן העבר הפלילי הקודם מצדיקים את ישיבתו של המבקש בכלא וריצוי עונש המאסר שגזר עליו, תוך הגנה על הציבור מפני פגיעתו הרעה. אם יבקש באופן אמיתי להיגמל מהתמכרותו, יש להניח שייפתחו בפניו שערי הגמילה גם בין כתלי הכלא".
לסיכום שאלת החריגה ממתחם העונש ההולם אומר זאת.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר הקשורים בתיקים שבכותרת בלבד.