הכרעת דין וגזר דין בהסדר טיעון בעבירת עקיפת רכב

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 26781-07-19 פינוגייב נ' מדינת ישראל 24 יולי 2019 בפני הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט עמית [אב"ד] כ. סעב, שופט א. לוי, שופט המערער: איגור פינוגייב ע"י ב"כ עוה"ד מוטי לוי מטעם הסניגוריה הציבורית המשיבה: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) ע"י ב"כ עוה"ד ש. איל הודעת ערעור מיום 11.7.19 על גזר הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) מיום 17.6.19 בת"פ 5052-01-18 פסק דין

ההליך בבית משפט השלום: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה – עבירה לפי סעיף 64 (א) (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); סרוב לבדיקת שיכרות ונהיגה בשיכרות – עבירה לפי סעיף 64ד + 64ב (א) (2) + 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 + סעיף 169ב לתקנות התעבורה; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין תשל"ז – 1977; נהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה לחבלת גוף ונזק לרכוש – עבירה בנגוד לסעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודה; סטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה; אי מתן זכות קדימה – עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה; אי ציות לתמרור – עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות + 21 (ג) לתקנות + 62 (8) לתקנות.

משעבר המערער את כיכר השושנים, החל לעקוף רכב אחר שנסע בנתיב אחר בכיוון נסיעתו, סטה לנתיב השמאלי, איבד שליטה ועלה על שטח ההפרדה.

לאחר שהצדדים טענו לעונש, בחן בית המשפט השלום את מיתחם העונש ההולם וקבע כי בנסיבות העניין מיתחם העונש נע בין 6 עד 24 חודשי מאסר בפועל לצד פסילה שנעה בין 5 עד 8 שנים, פסילה על תנאי, ולאחר שבית המשפט השלום בחן גם את הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות גזר על המערער את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל אותם ירצה המערער במסגרת עבודות שירות כמפורט בגזר הדין; 7 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, עונש שהמערער לא ישא אלא אם בתקופת התנאי יעבור עבירת הפקרה אחרי פגיעה ו/או נהיגה בשיכרות ו/או נהיגה בזמן פסילה ו/או שבוש הליכי משפט; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים; פסילה על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים; וכן קנס בסך 3000 ₪ (שישולם ב- 6 תשלומים) או 30 ימי מאסר תמורתו.

ב"כ המשיבה סבורה שעונש של 9 חודשים בעבודות שירות הנו עונש קל. דיון והכרעה: לאחר שעיינו בגזר הדין, בתסקירי שירות המבחן, בעובדות כתב האישום המתוקן, בהודעת העירעור ושמענו את טענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את העירעור.

...

אין בידינו לקבל את המלצת שירות המבחן בענייננו כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר השני.

בכל הנוגע לתשלום הקנס, שלגביו הוקדש חלק מן הטענות שבערעור, ובשים לב לכך שהמערער אמור לרצות 9 חודשי עבודות שירות החל מאוגוסט, אנו מורים כי הקנס בסך 3,000 ₪ (או 30 ימי מאסר תמורתו ) ישולם לא יאוחר מיום 15.6.20.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

<#3#> גזר דין הנאשמת הורשעה לאחר הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום לפיו נהגה בקלות ראש-עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961, סטתה מנתיב נסיעתה – עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, גרמה לנזק וחבלה-עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וגרמה לחבלות של ממש-עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

ב"כ הנאשמת ציין כי רוכב האופנוע בשלב זה לא היה מצוי בשדה הראייה של הנאשמת וככל הנראה עקף כלי רכב אחרים אשר נסעו בכביש אותה העת.

דיון והכרעה הערך המוגן שניפגע מבצוע העבירות אותן ביצעה הנאשמת, הינו שמירה על שלום הציבור ועל שלמות גופו של אדם.

...

לאחר ששקלתי את האמור במסמכים אשר הוצגו בפניי , בין היתר, את טיעוני הסנגור והמסכים שהגיש ובהתחשב בחוסר הנתונים שהובאו באשר לתרומתו של הנהג המעורב להתרחשות התאונה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות מקרה זה הרשלנות הנה ברף הבינוני.

מתחם העונש – בהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, במידת הרשלנות הבינונית שנקבעה במקרה זה, בנסיבות התאונה, באי הידיעה בדבר קיומה של רשלנות תורמת של נהג האופנוע ובהתחשב בתוצאות החמורות שנגרמו לו, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעניין הפסילה נע בין פסילה בת 12 חודשים שיכולה להגיע עד מספר שנים.

לאור כל האמור, מצאתי לנכון לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות ב- "מע"ש אשדוד" ברח' היהלומים 1 אשדוד.

עוד הוסכם כי בתאור האירועים בגינם הורשע המערער לא יחרגו הצדדים מהעובדות בכתב האישום המתוקן "לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן". עוד יש לציין, כי ביום 10.7.2019, לאחר הכרעת הדין ובטרם נגזר דינו של המערער, ניכנס לתוקף תיקון מס' 137 לחוק העונשין (להלן: תיקון 137 לחוק או הרפורמה בעבירות ההמתה).

נימוקי גזר הדין בית המשפט קמא קבע כי טווח הענישה המוסכם בין הצדדים הנו סביר ועל כן לא ראה להדרש לקביעת מיתחם עונש הולם, יחד עם זאת ציין ואף פירט את מכלול השיקולים הנהוגים בקביעת מיתחמי ענישה.

היתערבות זו מצומצמת עוד יותר כאשר העונש שנגזר מצוי בגדר המוסכם בהסדר טיעון, שאז נידרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק היתערבות בעונש שנגזר (ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (2.12.2018) (להלן: עניין שיינברג); ע"פ 921/17 אבו זעילה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (28.5.2017); ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל (9.6.2016); ע"פ 5953/13 אביטל נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (6.7.2014)).

סוגיית גזירת הדין בהסדרי הטיעון לא נכללה באופן מפורש בתיקון 113 לחוק העונשין (ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק דינו של השופט ח' מלצר, פסקה 3 לפסק דינו של השופט נ' סולברג, שאף קרא למחוקק לומר את דברו (4.12.2013); וראו גם: ע"פ 2524/15 שפרנוביץ נ' מדינת ישראל (8.9.2016)).

השוואת נוסח כתב האישום לפני תקונו ולאחריו מלמדת כי מהנוסח המקורי הושמטו רכוז החומר הפעיל בגופו של המערער והחזקת סמים ברכבו ונמחקו ממנו עבירת הנהיגה בשיכרות ועבירת החזקת סמים לשימוש עצמי.

בהקשר זה ראוי להוסיף כי בפסק הדין שם נקבע כי היתנהגותו של נהג האוטובוס, שיצא לעקיפה בכביש מפותל שלצדו תהום, עלתה כדי התרשלות רבתי, וכי "אף שראינו לסווג את מעשי המערער כעולים כדי עבירות הריגה, אין מדובר, כפי שצוין, בהתנהלות המצויה ברף הגבוה של עבירות אלו". מה שאין כן בעיניינו של המערער כאן, שיצא לעקיפה בדרך שלא היתה פנויה, כעולה מהתאור העובדתי בכתב האישום המתוקן שבו הודה.

...

כך גם לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב במידת העונש על רקע טענה לחריגה מרמת הענישה במקרים אחרים.

אולם, כפי שצוין לעיל, בעבירות מסוג זה משקלן של הנסיבות האישיות מוגבל ולא שוכנענו כי נפלה שגיאה במשקל שיוחס להם בגזר הדין באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

מכל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער ומשך תקופת פסילת הרישיון.

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז ת"ד 7172-07-20 מדינת ישראל נ' אבו גאבר ואח' בפני כבוד השופטת שירי שפר בעיניין: המאשימה מדינת ישראל הנאשם 1. רימח אבו גאבר, תז 302535109 נוכחים: ב"כ המאשימה: עו"ד נלי מאני ב"כ הנאשם: עו"ד אנואר פריג' הנאשם 1 – נוכח גזר דין – נאשם 1

תחילת הארוע, בבחירת נאשם 1 לנהוג ברכבו בהיותו שיכור והמשכת הנסיעה חרף בקשת לימור כי יחדול מנהיגה (פסקה 14 להכרעת הדין) – עבירה לגביה נקבע בפסיקה לא אחת כי הפכה בשנים האחרונות ל"מכת מדינה" והיא מעמידה בסיכון את שלום הציבור ואת בטחונו.

הנאשם נהג בצורה נמהרת ורשלנית, כאשר עקף את הרכב המעורב משמאלו ובהיותו במקביל לו, איבד השליטה ברכבו, סטה בצורה חדה לנתיב הנסיעה הימני וחסם דרכו של הרכב המעורב אשר פגע בו. כתוצאה מכך, היתהפכו 2 הרכבים בתעלה בימין הדרך.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה, אותה לא מצאתי כמתאימה שכן הנאשמים שם הורשעו בעבירות קלות יותר, לרוב על פי הודאתם ובחלק מן המקרים נשקלו שקולי שקום, להבדיל מן המקרה שבפני: ע"פ (עליון) 1825/14 מוחמד סרחאן נ' מדינת ישראל מיום 07.07.2014 - המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הפקרה (סעיף 64א(ב)), לא יוחסה אחריות לגרימת התאונה.

נגזר דינו במסגרת הסדר טיעון לעונשים של מאסר בן 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות ופסילה בת 3 שנים לצד עונשים נוספים.

...

לאור כל האמור, מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות אותן ביצע נאשם 1 בנסיבות שבפני - הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בשכרות ובקלות ראש (ברף גבוה) אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבלו 4 בני אדם ובכללם שתי נפגעות נחבלו חבלות של ממש ברף בינוני, כולל מאסר בפועל החל מ-16 חודשים ועד 30 חודשים, רכיב פסילת רישיון נהיגה בפועל החל מ-5 שנים ועד ל-10 שנים פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

לאור כל האמור אני דנה את נאשם 1 לעונשים הבאים: מאסר בפועל מאסר בפועל לתקופה של 19 חודשים.

הורשע בהסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן מעבירה של גרימת מוות ברשלנות לעבירה של הפרת חובה על ידי קצין בטיחות ונידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

עוד הוסיף ב"כ המשיבה, כי בית משפט קמא קבע בצורה חד משמעית, זאת על סמך הראיות שהובאו בפניו, כי המבקש הוא שנושא באופן בלעדי באחריות לגרימת התאונה, זאת כיוון שהוביל את המקלטרת, אשר הייתה בבחינת "מטען חורג" לרוחב, כאשר הקצה השמאלי שלה בולט לתוך נתיב הנסיעה הנגדי, בעוד שהאוטובוס נוסע כדין בנתיב שלו, ומבלי שהיה כל ניסיון לסטייה שמאלה או לעקיפה מצד הנהג שלו.

ב"כ המשיבה הפנה לע"פ 5829/21, פאינה קירשנבאום נ' מדינת ישראל – "הכלל הוא, כי הנאשם יחל לרצות את עונשו מיד לאחר גזר דינו, זאת תוך מתן בכורה לאנטרס הצבורי ביעילות המשפט הפלילי ובאכיפה המידית של גזר הדין." לשיטת המשיבה, במקרה דנן, כלל זה מקבל משנה תוקף, זאת לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ותוצאותיהן הקשות, הסטייה הקשה מסטאנדארט הזהירות הנידרש מנהג רכב מקצועי המוביל "מטען חורג", תקופת המאסר הארוכה בת שבע שנים, אשר נגזרה על המבקש לצד עברו התעבורתי המכביד הכולל 108 הרשעות קודמות.

באשר לערעור על גזר הדין – אין זה מן הנמנע, כי המותב שיושב בדין בעירעור, יראה לנכון להתערב בעונש גם אם הכרעת הדין תיוותר על כנה – ואיני נוקט עמדה בעיניין.

...

לפיכך, יש לדחות את הבקשה, ולו מטעם זה בלבד.

עוד הוסיף, כי העובדה שבית המשפט נעתר לבקשתו למתן אורכה להגשת נימוקי הערעור עד ליום 13.05.2023, מצדיקה כשלעצמה, היעתרות לבקשת עיכוב המאסר.

בהינתן כל האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור – נדחית.