הכרעת דין בעניין עבירות שכר מינימום, הגנת השכר והודעה מוקדמת

בפני בית הדין תביעת התובע להשלמת שכר מינימום, השלמת שכר עבור שעות נוספות, החזר קזוז שכר שלא כדין, פדיון דמי הבראה, תשלום עבור דמי חגים, השלמת פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והשלמת הפרשות לפנסיה.

האם התובע זכאי לדמי חגים? פדיון חופשה, הפרשות לקרן פנסיה? האם התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין? ככל שלא, האם הנתבעת רשאית לקזז את ההודעה המוקדמת בסך של 5,000 ₪, מכל סכום שייפסק לטובת התובע? האם התובע קיבל מהנתבעת 1 סך של 5,245 ₪ נטו במסגרת שני הסכמים פנימיים, בהתאם לנספח 3 לכתב ההגנה? מה היה הקף המשרה של התובע? האם 84% משרה כטענת הנתבעת? הצדדים קבעו כפלוגתאות את השאלות הבאות: "האם לתובע היו הסעות ממקום מגוריו ועד למפעל הנתבעת" "האם התובע חתם וקיבל הודעה על תנאי העסקתו כמצורף כנספח 2 לכתב ההגנה". "טענת התובע לעניין השלמת דמי חופשה שלא שולמו" בהיעדר רכיבי תביעה בעיניין תשלום נסיעות, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופדיון דמי חופשה, וממילא הצדדים לא התייחסו לפלוגתא זו בתצהירים, בעדויות ובסיכומים שהגישו, בית הדין לא יתייחס לפלוגתות אלו כלל.

הכרעת הדין שעות נוספות טענות התובע התובע טען כי הוא זכאי להפרשים בגין שעות נוספות.

לאחר עדות חשב הנתבעת, בית הדין הציע לצדדים להפגש ולחשב מחדש את שכרו של התובע, על פי תלושי השכר בהתאם לדו"חות הנוכחות, אולם ב"כ הנתבעת סירבה לערוך מפגש ולא העבירה לב"כ התובע חישוב חדש, אלא טענה כי יש לדחות את כל טענות התובע, נוכח עדות חשב הנתבעת.

...

התובע לא שב על טענותיו בעניין רכיב זה בסיכומיו, ומשכך זנח טענה זו. התביעה בגין ניכוי שכר שלא כדין נזנחה והיא נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

נוכח תוצאת ההליך וההוצאות שנגרמו לנתבעות , ישלם התובע שכ"ט ב"כ הנתבעות בסך של 5,000 ₪.

בפני כבוד השופט **** גולדברג בעיניין: מדינת ישראל המאשימה נגד פרוטוקול שרותי משרד 1993 בע"מ הנאשמים הכרעת דין בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת מן האישום הששי שבכתב האישום.

באותם אישומים יוחסו לנאשמת עבירות של אי מסירת אישור תקין בכתב בדבר תחילתם וסיומים של יחסי עובד מעביד בסיום העבודה לפי סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, אי תשלום שכר מינימום בנגוד לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1988, אי מסירת תלושי שכר בנגוד לסעיף 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר, אי ניהול פנקס חופשה שנתית בנגוד לסעיף 28(ב) לחוק חופשה שנתית ואי מתן חופשה שנתית בנגוד לסעיף 28(א) לחוק חופשה שנתית.

אשר ליסוד הנפשי: בנגוד לעבירה לפי סעיף 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר שעניינה אי מסירת תלושים, לגביה נקבע כי היא מסוג אחריות קפידה, העבירה נשוא כתב האישום לפי סעיף 25ב(א)(2) לחוק הגנת שכר, שעניינה מסירת תלוש שאינו כולל פרטים שיש לפרטם על פי סעיף 24(ב) לחוק, היא עבירה רגילה הדורשת מחשבה פלילית (סעיף 19 לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

...

בפני כבוד השופט **** גולדברג בעניין: מדינת ישראל המאשימה נגד פרוטוקול שרותי משרד 1993 בע"מ הנאשמים הכרעת דין בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת מן האישום השישי שבכתב האישום.

בהתאם לכך, במקרה זה משמשת לדעתנו, טענת הטעות במצב המשפטי, כטענת הגנה שיש בה כדי לשלול את התקיימות היסוד הנפשי של העבירה, משום שהנאשמת לא הייתה מודעת לכל נסיבות העבירה, ובאופן ספציפי – שאי הכללת מספר שעות העבודה ומספר ימי העבודה בתלוש השכר של עובד לפי תפוקה – היא "בניגוד לסעיף 24(ב)". אשר על כן החלטתי לזכות את הנאשמת מן העבירה שיוחסה לה באישום השישי.

המשיב הועסק במשרה מלאה, ומדי חודש קיבל סך של 3,850 ₪, ברכיב "משכורת", ובנוסף קיבל תשלום משתנה שכונה "פרמיה". ביום 17.9.2009 התפטר המשיב מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת.

לפיכך, אתייחס בהחלטתי להכרעת בית הדין האיזורי בכל הנוגע לרכיבים הרלוואנטיים לערעור בלבד.

אשר להיקפן נקבע כי משהמבקשת לא העבירה למשיב את דו"חות הנוכחות שנערכו בזמן אמת ושהתבססו על מערכת ה- GPS, אלא אך טופס מחשב מעובד ללא כל פירוט לעניין נסיעותיו, ומשהמבקשת ביערה את סידור העבודה של המשיב שבוע לפני דיון ההוכחות ומשהמבקשת לא ניהלה פנקס שעות עבודה ולא הציגה סדורי העבודה הרלוואנטיים, הרי שבהתאם להוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, על המבקשת לשלם למשיב תשלום בגין 60 שעות נוספות בחודש.

(3) התקבלה גרסת המבקשת כי שכרו של המשיב היה כמפורט בתלוש המשכורת - סך של 3,850 ₪ (שכר המינימום דאז) שכונה בתלוש "משכורת". נדחתה גרסת המבקשת כי רכיב "פרמיה" שנכלל בתלושי השכר בסכום חודשי משתנה שבין 440 ₪ לבין 1,040 ₪ נועד עבור עבודה בשעות נוספות.

אשר לנכויים נטען כי המשיב עשה די כדי להראות שהניכויים לא היו בגין דוחות חניה, בעוד שהמבקשת מצידה לא הראתה כל הצדקה לנכויים משכרו, והסתפקה באמירות כוללניות, ללא ראשית ראיה; ההסכם שהציגה המבקשת לא חוקי וכל תכליתו הוא להכשיר את מעשיה הפסולים בכל הנוגע לבצוע נכויים שלא כדין.

...

לענין סיכויי הערעור – לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור ברכיב גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובימי חג, הם מהותיים, הן לעניין תחולת החוק והן לעניין המתכונת שנקבעה.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב בגין בקשה זו שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,500 ₪.

האם התובע זכאי לתשלומים שונים כתוצאה מעבודתו בנתבעת 1 ומאופן סיומה? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה. הרקע העובדתי וטענות הצדדים הנתבעת היא חברה להשמת כוח אדם (להלן – "הנתבעת") ולטענת התובע, הוא עבד מטעמה כעובד שעתי בשכר מינימום מחודש 12/2011 ועד 01/2013 בסניף קפה גרג בתל אביב (להלן – "גרג") ולאחר מכן ועד ליום 08.06.14, במסעדה בשדרות רוטשילד בתל אביב בשם "הסושייה" (להלן – "המסעדה").

פיטוריו היו ללא מתן הודעה מוקדמת ולפיכך, תבע פצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, כמו גם זכויות סוציאליות נוספות, שלטענתו לא שולמו לו במהלך עבודתו, כגון: פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, תשלום פנסיה, גמול עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, דמי נסיעות וכן השבת ניכוי פנסיוני שנעשה לטענתו שלא כדין וכן פיצוי מכוח חוק הגנת השכר בגין אי מסירת תלושי שכר.

ואולם, בטרם נפנה לכך, נציין, כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע כי לכאורה נעברו עבירות אתיות כאלה או אחרות ע"י ב"כ התובע.

הוא הדין לגבי תמליל ההקלטה שצורף, לפיו מבקש התובע מהנתבע לסגור איתו חשבון על שנה וחצי בלבד.

גם טענת הנתבעים בנוגע לפלט השיחות, דינה להדחות, שכן העובדה שהתובע בחר, מטעמיו, שלא להציג את הראיה הנ"ל, ממנה עולה כי אכן אין תעוד לשיחות טלפון בינו לבין הנתבע בתקופה שקדמה לינואר 2013, אין בה כשלעצמה כדי לגבור על האמור בתלושי השכר.

...

לאור העובדה שלא הוצג בפנינו ע"י מי מהצדדים חישוב כספי נפרד ביחס לכל אחת מתקופות העסקתו של התובע, ובשים לב לכך שמדובר בתקופות העסקה דומות, אנו קובעים כי הנתבעים 1 ו- 2 יישאו ביניהם בסכומים הפסוקים באופן שווה (כל אחד מחצית מסך הסכומים הפסוקים).

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובע, בחלקים שווים, את הסכומים הבאים: בגין גמול שעות נוספות ועבודה בימי מנוחה – 16,806 ₪; בגין פדיון חופשה שנתית – 4,805 ₪; בגין דמי הבראה – 2,613 ₪; בגין דמי חגים – 4,000 ₪; בגין הפרשות לפנסיה – 5,367 ₪; בגין דמי נסיעות – 3,279 ₪.

בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, השתתפות בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט בסך 5,000 ₪.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"פ 39906-07-11 מדינת ישראל נ' רימונים קייטרינג בע"מ ואח' בפני השופטת נטע רות בעיניין: מדינת ישראל המאשימה 1.רימונים קייטרינג בע"מ 2.יעקב אליהו אמסלם הנאשמים הכרעת דין

כמו כן, יוחס לנאשמת בכתב האישום ביצוע עבירות נוספות על חוקי העבודה של אי תשלום שעות נוספות בנגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"ח – 1951 (להלן - חוק שעות עבודה); אי מסירת אישור על סיום יחסי העבודה (בנגוד לחוק הודעה מוקדמת על פיטורים והתפטרות התשס"א - 2001); אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה בנגוד לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה התשס"ב – 2002); אי מסירת תלושי שכר, בנגוד לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 וכן אי תלית מודעה בדבר עקרי זכויות העובדים בנגוד לחוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987.

בנסיבות אלה, לאור המכלול, אין לומר כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת העסיקה נערים ללא אישור רפואי ולפיכך הריני מזכה את הנאשמת מעבירה זו. זכוי הנאשמת מעבירה של אי מסירת תלושי שכר המאשימה ייחסה לנאשמת כאמור אף עבירה שעניינה אי מסירת תלושי שכר וזאת בהתייחס למספר נערים אשר פרטיהם צוינו במסגרת נספח ו' לכתב האישום.

...

ממכלול הראיות עולה כי במועד הרלבנטי לעריכת הביקורת הנאשמת אכן לא מילאה אחר הוראות החוק.

מכאן שהמסקנה המתבקשת היא כי אישום זה הוכח ברמה הנדרשת ומשכך יש להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בהקשר זה. הרשעת הנאשמת בעבירה של אי תליית מודעה המפרטת את עיקרי זכויות העובדים מחומר הראיות עולה כי בביקורת שערכה המאשימה ביום 24.8.10 על ידי הגב' אמזלג, אשר העידה בבית הדין, לא נמצאה מודעה המפרטת את עיקר זכויות העובד לפי סעיף 6ב לחוק שכר מינימום התשמ"ז – 1987.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני מזכה את הנאשם 2 מכל העבירות שבכתב האישום וכן מזכה את הנאשמת מעבירות של העסקת בני נוער ללא אישור רפואי, אי מסירת תלושי שכר ומפסיקה את ההליכים בנוגע לאישום שעניינו העסקת בני נוער ללא פנקס עבודה.