הכרעת דין בעבירות מס ערך מוסף: קיזוז חשבוניות פיקטיביות

בהכרעת-דין מיום 8.9.15 הורשע המערער, על-פי הודאתו, בעבירות שלהלן: 36 עבירות של ניכוי מס תשומות במטרה להיתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 117(ב)(5) בשילוב עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן – החוק); חמש עבירות של הכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים – לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה); וחמש עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה – לפי סעיף 220(5) לפקודה.

בהכרעת דין מיום 15.6.16 הורשעה גם המערערת, על-פי הודאתה, בעבירות האמורות.

עבירות המס שביצעו המערערים חמורות בטיבן ובנסיבותיהן, הן קזוז 60 החשבוניות הפיקטיביות בדווח לרשויות מס ערך מוסף, בסכום כולל של 25 מיליון ₪, כאשר המע"מ עומד על כארבעה מיליון ₪; והן הדיווח הכוזב והמרמה כלפי רשויות מס הכנסה, אשר כללו את החשבוניות הכוזבות.

...

באשר לטענת המערערים, בדבר נסיבות ביצוע העבירות "מחוסר ברירה", משום שתחום עבודות העפר נשלט על ידי אנשים אשר פועלים בניגוד לחוק ואינם מוציאים חשבוניות – ציין בית-משפט קמא, כי "אין בה ולא כלום", שכן "אין זו גזירת שמים לבצע עסקאות דווקא עם גורמים בלתי מורשים והדבר לא נכפה על הנאשמים בעל כורחם. הדעת נותנת שהיו לכך יתרונות כלכליים של ממש, על פני עבודה מסודרת ותשלום מלוא המסים, אשר הצדיקו את נטילת הסיכון. שימוש בחשבוניות כוזבות אינו כורח ואינו אונס, אלא בחירה מודעת של עבריין, להימנע מתשלום מסים על חשבון קופת הציבור ולהשאיר בכיסו את סכום המע"מ, אותו כביכול שילם". בהקשר זה הפנה בית-משפט קמא לפסיקת בית-המשפט העליון אשר הבהירה, כי אין הבדל בין שימוש בחשבוניות "זרות", לבין שימוש בחשבוניות "כוזבות". על-רקע האמור קבע בית-משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם את המעשים בהם הורשעו המערערים הוא מאסר בפועל, לתקופה שבין שנה וחצי לבין ארבע שנים וחצי, בצד מאסר על-תנאי וקנס.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין מתחם הענישה ההולם שקבע בית-משפט קמא בזיקה לרכיב המאסר בפועל, הנע כאמור בין שנה וחצי לבין ארבע שנים וחצי, הרי שלנוכח חומרת העבירות, נסיבות ביצוען ומדיניות הענישה המחמירה בעבירות דנן – לא מצאנו כי קמה עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעת המתחם, לפחות בכל הנוגע לרף התחתון.

סבורים אנו, כי רכיב המאסר בפועל שהוטל בסופו של יום, קרי 20 חודשי מאסר – העונש שלוֹ עתרה המשיבה בהתאם להתחייבותה בהסדר הטיעון – אינו סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה, ולא נפלה בעניינו טעות מהותית המקימה עילה להתערבות ערכאת הערעור.

בנוסף, לא מצאנו עילה להתערב בשיעורי הקנסות שהוטלו הן על המערערת והן על המערער, אשר הולמים את חומרת העבירות.

על פי הכרעת הדין, הנאשמים ניכו מס תשומות מתוך 170 חשבוניות פיקטיביות, כאשר הסכום הכולל של המע"מ שגלום באותן חשבוניות הוא 4,965,757 ₪.

במסגרת האישום השני, הנאשמים היו יכולים להסתפק בבצוע העבירות לפי חוק מס ערך מוסף (ניכוי מס תשומות מחשבוניות ההרשעה) מבלי לבצע את העבירות הנוספות לפי פקודת מס הכנסה (הכללת אותן חשבוניות בדווח הכוזב למס הכנסה לצורך הכרה בהן כהוצאה על מנת שיופחת סך הכנסותיה של הנאשמת החייבות במס הכנסה).

...

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעניין רכיב המאסר בפועל נע בין 4 וחצי ועד 6 שנות מאסר בפועל.

בנוסף, הנני קובע כי מתחם הקנס ההולם נע בין 400,000 ₪ ועד 800,000 ₪.

כללי: שלושת הנאשמים הורשעו לפניי, לאחר שמיעת הראיות, בסדרת עבירות לפי הוראות חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – חוק מע"מ), אשר בוצעו בתקופה שבין חודש נובמבר 2005 לבין חודש אפריל 2007 (להלן – התקופה הרלוונטית לכתב האישום).

באישומים אלה הורשעו הנאשמים, בהכרעת הדין, כלהלן: באישום הראשון – הנאשמים הורשעו בנכוי חשבוניות פיקטיביות.

ב"כ המאשימה עמד בטיעוניו על פרטי האירועים, כפי שנקבעו בהכרעת הדין, והדגיש את חומרתן הרבה של העבירות הכרוכות בשימוש בחשבוניות פיקטיביות.

...

כיוון שמדובר בעבירות כלכליות-פיסקליות מובהקות, אני קובע כי מתחם העונש ההולם – בעניין שני הנאשמים (1 ו-2) – כולל גם קנס כספי.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בטענות נאשמים 1 ו-2 אודות קשיהם הכלכליים כיום, אני קובע כי מתחם עונש הקנס ההולם, במקרה דנא, הינו בין קנס בסך של 10,000 ₪ לבין קנס בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר: לפיכך – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: (א) 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

<#3#> גזר דין הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בבצוע עשרים ואחת עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מיסמך כאמור בסעיף 38 לחוק במטרה להיתחמק או להישתמט מתשלום מס ערך מוסף – עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "החוק").

לא קבענו בהכרעת הדין שש.אור עשתה שימוש בחשבוניות הפיקטיביות, משום שהדבר לא הוכח הלכה למעשה – לא על ידי המאשימה ולא על ידי הנאשמים ובל נשכח החשבוניות הפיקטיביות שהוצאו על ידי הנאשמת, אינן החשבוניות נשוא תיק זה. אכן קבענו שינועם לוי – מנהלה של ש.אור הוא עד מעוניין וככזה אינו מהימן, אבל אין בכך משום קביעה שש.אור אכן עשתה שימוש בחשבוניות הפיקטיביות האחרות – אלה, שכאמור, הוצאו על ידי הנאשמת ואינן נשוא תיק זה. משכך ומשלא קבענו שש.אור ו/או מנהלה השתמשו בחשבוניות הפיקטיביות האחרות וביצעו עבירה על חוק מע"מ, ברור שלא קבענו ואין בידינו לקבוע שש.אור ו/או נועם לוי – מנהלה, נהנו מקיזוז תשומות שלא כדין.

...

משכך, נדחית טענת ההגנה מן הצדקה, שהועלתה על ידי הסניגור בטיעוניו לעונש.

בנסיבות האמורות לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה ולעונשים שבתי המשפט נוהגים להשית בגין עבירות כאלה ודומות להן, אני קובעת שמתחם העונש נע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר – בשים לב למתחם העונש שקבענו לעיל, בשים לב להלכות הפסוקות הברורות ותוך שאינני מתעלמת, חרף ההלכה הפסוקה, ממצבו הכלכלי של הנאשם ומהמצב המשפחתי, אני משיתה על הנאשמים את העונשים שלהלן: על הנאשם: 26 חודשי מאסר בפועל שמהם ינוכו ימי המעצר מיום 25.12.07 עד יום 26.12.07.

<#5#> החלטה אינני רואה לנכון להעתר לבקשה לעכב ביצוע גזר הדין לתקופה של 45 יום, זאת בשים לב לאורכה של תקופת המאסר בפועל שהושתה על הנאשם.

רקע הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של ניכוי תשומות מס ערך מוסף באמצעות חשבוניות פיקטיביות.

טענת אכיפה בררנית כפי שפרטתי בהכרעת הדין, מן הראיות שהוצגו במהלך שמיעת התיק, עלה לכאורה כי ישי ומנגיסטו עברו עבירות דומות לעבירות בהן הורשע הנאשם – ולטעמי היה מקום לשקול להעמידם לדין.

...