הכרעת דין בעבירות גרם מוות ברשלנות ונהיגה ברשלנות

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים גמ"ר 186-10-19 מדינת ישראל נ' קרעין בפני כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי בעיניין: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז י-ם פלילי ע"י ב"כ עו"ד נתי בן חמו המאשימה מועתז קרעין ע"י ב"כ עו"ד גיא שמר עו"ד שלמה ערד הנאשם הכרעת דין

כתב האישום כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בנגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה[נוסח חדש], התשכ"א – 1961(להלן: "הפקודה") .

...

בסיכומיו שב הנאשם על טענותיו בעניין קבילות הסרטון בהם הכרעתי כאשר החלטתי להתיר הגשת הסרטון .

בנסיבות אלה אני סבורה כי משקלה של העדות נמוכה ביותר ולא ניתן להסתמך עליה.

דינה של טענה זו להידחות שכן, אם הנאשם היה מוודא כפי שנדרש מנהג הסעות היכן נמצא המנוח לפני שהחל בנסיעה התאונה הייתה נמנעת.

אך, לא בכל מקרה בו "גורם זר מתערב " הוא שבסופו של דבר הביא להתרחשותה של תוצאת העבירה, יקבע בית המשפט באופן קטגורי כי אין מתקיים קשר סיבתי משפטי בין מעשי הנאשם לבין התוצאה האסורה.

לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה[נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן הנסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה." בעבירת גרם מוות ברשלנות צריך שיתקיימו חמישה תנאים מצטברים כמו בעוולת הרשלנות האזרחית: אחריות מושגית.

יודגש כי כבר בפרק העובדתי של הכרעת הדין דחיתי את טענת ההגנה לכשל בצמיג רכב ההונדה או במערכת בלימת הרכב, זאת בהתאם לממצאים שנאספו בזירה שמלמדים על התאונה ונסיבותיה.

...

דיון יסוד הנהיגה: האם הנאשם נהג ברכב ההונדה בזמן התאונה הנאשם טען כי ממכלול הראיות והעדויות, לא הוכיחה המאשימה כי הנאשם נהג ברכב ההונדה במועד התאונה, ומשכך יש לזכותו ולו מטעם זה בלבד.

אין בידי לקבל את טענת הנאשם כי במעמד התשובה לאישום נעשתה טעות קולמוס בפרוטוקול הדיון, וכי הנאשם כפר בכלל עובדות כתב האישום לרבות ברכיב הנהיגה.

סיכום ומסקנות מכל אלה אני קובעת כי התאונה במקרה דנן התרחשה בשל סטיית הרכב בו נהג הנאשם מסיבה שאיננה מוצדקת וכתוצאה מתאונה זו הלכו לעולמם שניים, נוספים נפצעו ונזק משמעותי נגרם לכלי הרכב המעורבים.

לאחר שבחנתי את כתב האישום, הראיות ועדויות העדים שהעידו בפניי, מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשם.

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית וביתר הסעיפים המיוחסים לו בכתב האישום.

בהכרעת הדין (עמודים 18-19) קבעתי כי הנאשם התרשל הן בנהיגתו במהירות 86.54 קמ"ש בדרך עירונית בה מותרת מהירות מירבית של 50 קמ"ש והן בכך שלא הבחין כלל בהולך הרגל המנוח החוצה את הכביש משמאלו, חרף שדה הראיה הפתוח למרחק 154.3 מטרים ושהות הולך הרגל בכביש בו נסע כימעט 6 שניות.

מידת הנזק שניגרם: הנה כאמור ברף הגבוה ביותר – שכן קופחו חיי אדם, חייו של מר הרצל נחמיאס ז"ל. מדיניות הענישה הנוהגת על מדיניות הענישה הנוהגת במקרה של גרימת תאונת דרכים קטלנית, עקב פגיעה בהולך רגל שחצה את הכביש שלא בתחום מעבר חציה או במקרים אחרים בהם נקבע רף רשלנות בינוני, ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 1438/21 דוקטורוביץ נ' מדינת ישראל (05.04.21): המבקש, אשר היה במועד הארוע בגדר "נהג חדש", הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת גרם מוות ברשלנות, בנהיגה במהירות של 105 קמ"ש לפחות, העולה על פי שניים מהמותר.

אין חולק כי הנאשם נורמאטיבי ובנוסף ניכר כי חייו עברו שינוי משמעותי לרעה בעקבות התאונה – ואולם, בשורה של פסקי דין נפסק כי במסגרת שקולי הענישה בעבירות של גרם תאונת דרכים עקב רשלנות, אין לייחס משקל מכריע לנסיבות האישיות של הנאשם ולהיותו בעל רקע נורמאטיבי: "בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופיה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמאטיביים" (ראו ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (02/11/09).

...

בהיעדר הסדר סטטוטורי ייחודי בעניינם של מורשעים שגילם מופלג, גזר בית המשפט לתעבורה את דינו על פי השיקולים המנויים בסעיף 40יא לחוק העונשין, תוך שזקף לזכותו את גילו המתקדם ואת מצבו הרפואי, והציב מנגד את נסיבותיו הפרטניות המחמירות, ובכלל זאת הרשעותיו הרבות בעבירות תעבורה, מהן שתיים אף לאחר מועד האירוע דנן.

ראו למשל דברי כב' הנשיאה דאז, הש' ד. בייניש ברע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ. מ"י: "יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות". סבורני כי עונש מאסר בפועל, בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, לצד רכיב פסילת רישיון לצמיתות, פיצוי סמלי למשפחת המנוח ועונשים נלווים הינו עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

פסילה בפועל הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.

דיון והכרעה בית המשפט העליון עמד לא אחת על הקושי בגזירת דינם על מי שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים – עבירה שאינה כרוכה בפגם מוסרי או בשחיתות.

על מדיניות הענישה הנוהגת במקרים של גרימת תאונת דרכים קטלנית, כאשר נקבע רף רשלנות גבוה, ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 1438/21 דוקטורוביץ נ' מדינת ישראל (05.08.21): המבקש, אשר היה במועד הארוע בגדר "נהג חדש", הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירת גרם מוות ברשלנות, בנהיגה במהירות של 105 קמ"ש לפחות, העולה על פי שניים מהמותר.

בית משפט קמא גזר על המבקש מאסר בפועל בן 36 חודשים, פסילת רישיון נהיגה למשך 15 שנים ופצוי למשפחת המנוח בסך 30,000 שח. עירעורו לבית המשפט המחוזי (עפ"ת (מחוזי מרכז) 33840-02-12) על הכרעת הדין המרשיעה נדחה וערעורו על גזר הדין היתקבל, כך שעונש המאסר הועמד על 30 חודשים.

...

אני דוחה את טענת ב"כ הנאשם כי מידת הרשלנות בינונית ומטה שכן הנאשם החל נסיעה ממצב עמידה, פרק הזמן שחלף מתחילת הנהיגה ועד להתרחשות התאונה הוא כשניה וחצי בלבד ואובדן השליטה תרם להתרחשות התאונה.

לאור האמור לעיל ולאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירות בתיק שבפני, קרי, רשלנות חמורה וגבוהה מאוד ומידת נזק ברף גבוה מאוד אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 20 חודשים ועד 36 חודשים, לצד רכיב פסילה שמתחיל מ-10 שנים ומגיע עד 16 שנים.

בהכרעת הדין הרשעתי את הנאשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, וזיכיתי אותו מעבירות של שבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

...

בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו ובמידת הפגיעה בהם, בנסיבות ביצוע העבירה, ובמדיניות הענישה הנוהגת כפי שתיארתי לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים של מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה בפועל ועל תנאי, כאשר משך הפסילה בין 6.5 ל-10 שנים.

לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות במקום ובתנאים שקבע הממונה על עבודות השירות.

כביטוי סימבולי בלבד לערך של קדושת החיים אני מחייב את הנאשם לפצות את עיזבונו של מר יצחק קקיאשווילי ז"ל בסכום של 10,000 ₪.