הכרעת דין בעבירות גרימת מוות ברשלנות ונהיגה ללא ביטוח

נהיגה ברכב ברשלנות או בקלות ראש אשר גרמה לחבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 62(2) פלוס סעיף 38 לפקודה הנ"ל. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ביחד עם תקנה 567(א) לתקנות התעבורה – תשכ"א – 1961.

נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף – עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל – 1970.

דרך היתרחשות התאונה תוארו בהרחבה בהכרעת הדין.

פסילה מלנהוג לתקופה הולמת בשל קדושת החיים, והן משקולי הרתעה, שניים,בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירת גרימת מוות ברשלנות, אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית.

...

קביעת מתחם העונש ההולם במקרה כאן: בפסיקה נקבע לא אחת, כי הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם היינו, גרימת מוות ברשלנות, צריכה לשקף ולתת ביטוי לקדושת חיי אדם אשר על לא עוול בכפו קיפח את חייו וכי נוכח הקטל המשתולל בדרכים, אין מנוס מלהעדיף את גורם ההרתעה בענישה והגנה על האינטרס הציבורי על שלום הציבור, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, גם אם מדובר בנאשם שעד למועד ביצוע העבירה והרשעתו בה ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, (ראה: ת"פ 43073-11-13 מ"י נ' זובידאת,(פורסם באתר נבו).

" בנסיבות המקרה כאן, לעניין קביעת מתחם העונש ההולם, לאחר שמיעת הראיות, ובחינת מכלול נסיבות האירוע נשוא הדיון כאן, אני קובע כי מתחם הרשלנות הוא ברף הבינוני - הגבוה.

ע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל (2005) (לא פורסם) (פורסם בנבו) בו נדחה הערעור על 30 חודשי מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים בו נקבעו ע"י בית המשפט העליון הדברים הבאים: "ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארך. העונש שהוטל על המערער מאזן את שיקולי הענישה הראוים במקרה שבפנינו והולם את הנסיבות. מכל מקום איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה את התערבותנו". במקרה כאן היה מדובר בנהג משאית אשר כתוצאה מנסיעה במהירות מופרזת סטה עם משאיתו תוך כדי עקיפה והתהפך.

ועוד לעניין זה ראה הנאמר בר"פ 548/05 מאירה לוין -נ- מדינת ישראל: "בצד מדיניות הענישה המחמירה בעבירות הקשורות בתאונות קטלניות, שומא על בית המשפט, ככלל, לשקול את נסיבותיו המיוחדות של כול מקרה ומקרה, ולעולם ישמשו נסיבות אינדיבידואליות של נאשם שיקול בר- התייחסות בקביעת העונש הראוי. מקום שמתגבשת בתחום מסויים מדיניות ענישה שיפוטית מחמירה, העונש יגזר כפרי שיקלול זהיר בין המדיניות האמורה לבין הנתוני האינדיבידואליים לנאשם, תוך הערכת משקלם היחסי (פרשת חילף, שם, עמוד 143)". לאור מתחם הרשלנות, כפי שהדברים התבררו במהלך משפט ההוכחות, ולאור הפסיקה הנוהגת, לאחר ששמעתי על נסיבותיו האישיות של הנאשם, ראיתי לפניי את הרשעותיו הקודמות המדברות בעד עצמן, התחשבתי בהתמשכות ההליכים שלא היו בהכרח באשמתו, ואני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטיל על הנאשם 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל והיתר מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירות של גרם מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה.

רקע: הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 64 (להלן: "פקודת התעבורה"), סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), גרם נזק לאדם ולרכוש לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות בצרוף סעיף 68 לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח לפי סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל – 1970 (להלן: "פקודת הביטוח").

רישום תעבורתי קודם: בעברו התעבורתי של הנאשם עבירה אחת מסוג ב.מ. סיכום הכרעת הדין: אציין בתמצית כי במסגרת הכרעת הדין עלתה לדיון השאלה האם כפי טענת המאשימה הנאשם הוא שגרם, בנהיגתו הרשלנית והמהירה, ובסטייתו לנתיב האוטובוס, לקרות התאונה, או שמא כגירסת ההגנה- נהג האוטובוס הוא שסטה לנתיב נסיעתו של הנאשם, אז נאלץ הנאשם לסטות לנתיב הנסיעה הנגדי, בניסיון לחמוק מפגיעה, ובעת שנהג האוטובוס שב לנתיב השמאלי, היתנגש ברכבו של הנאשם.

במקרה דנן, כלל העבירות נוגעות לארוע אחד, שנעשה במועד אחד, עת נהג הנאשם ברכבו, ללא ביטוח, סטה מנתיב נסיעתו במהירות גבוהה, וכתוצאה ממעשיו נגרם נזק רב בו קופחו חיי המנוח וכן נפגעו המעורבים.

...

בשים לב לקביעות אלו ולסקירת פסיקת בתי המשפט, סבורני, כי מתחם העונש ההולם הינו החל מ- 8 חודשי מאסר ועד ל-20 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל החל משבע שנים ועד 15 שנים, לצד ענישה נלווית.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים.

אני מחייב את הנאשם לפצות את משפחות המנוח, בסך של 8000 ₪.

למרבה הצער, עורוב ז"ל נהרגה כתוצאה מהפגיעות שנגרמו לה. בגין מעשיו, למשיב 2 יוחסו עבירות של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק, וסעיפים 64 ו-40 לפקודה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) ו-(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; נסיעה במהירות גבוהה מהמותר, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) וסעיף 38 לפקודה; ואי קיום חובה כלפי הולך רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

דיון והכרעה נקודת המוצא לבחינת העתירה שלפנינו מצויה איפוא בהלכה הידועה לפיה בית משפט זה אינו נוהג להתערב בשקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה, נוכח שיקול הדעת הרחב שמסור להן בסוגיות השונות הנמצאות באחריותן (בג"ץ 199/18 בן טובים נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, פסקה 5 (20.3.2018)‏; בג"ץ 8814/18 אמסלם שלו נ' מדינת ישראל - פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 8 (27.1.2019)).

...

לאחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים, ולאחר ששמענו בקשב רב את טיעוניהם, אני סבור כי יש להשיב על כך בשלילה, ובהתאם אציע לחברי וחברתי לדחות את העתירה.

למסקנה האמורה הגיעו לאחר שבחנו את חומר הראיות הלכאורי אשר אינו מונח לפנינו או לפני העותרים, וכאשר הטיעונים שבפי העותרים לא נעלמו מעיניהם, והם נשקלו אל מול המערך הראייתי בכללותו וכן הפסיקה הנוהגת.

יוצא אפוא כי ההחלטה מושא העתירה היא כזו המצויה בלב ליבו של שיקול דעתן של רשויות התביעה, והיא אינה בלתי סבירה, וודאי שאינה בלתי סבירה באופן קיצוני.

כפי שקבעתי בהכרעת הדין, רשלנות הנאשם התבטאה בכך שנטל סיכון בלתי סביר באופן בו נהג את המשאית לאחור, מבלי שווידא תחילה שאין איש מאחורי המשאית או בקירבת מקום, מבלי שדאג להעזר באדם שיכוונו עת הוא נוסע לאחור, מבלי ששם ליבו לתנאי הדרך ולמשתמשים בדרך, כל זאת בצהרי יום שישי, בשכונת מגורים בטבורה של עיר, ביום גשום, כשהראות דרך מצלמת הרברס לקויה.

· רע"פ 4095/15 יובלי אסולי נ' מדינת ישראל (23.6.15): בית משפט קמא זיכה את המבקש לאחר שמיעת ראיות מבצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נסיעה אחורנית שלא לצורך ונהיגה ללא דסקה.

הפצוי הוא סמלי בלבד, בשים לב כי הנאשם היה מבוטח בביטוח חובה ולפיכך האלמנט "התרופתי" של הפצוי, ישולם למשפחת המנוחה מכח החוק לפצוי נפגעי תאונות דרכים.

...

בהסכמת הצדדים נדחה הערעור על הכרעת הדין, והתקבל חלקית הערעור על גזר הדין באופן שהפסילה קוצרה והועמדה על 10 שנים, בניכוי 13 חודשי פסילה שריצה עד לתום ההליכים, עוד נקבע בהסכמה כי בחלוף 8 שנים תסווג הפסילה כך שהמעראר יוכל להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי.

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות בתיק שבפני, כשעסקינן ברשלנות ברף הבינוני –גבוה, ואת הפסיקה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה של 9-24 חודשים, לצד רכיב פסילה של 8-15 שנים, וענישה נלווית.

הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 שנים.

דיון והכרעה בהתאם להכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע מיום 18.9.22 בתיק גמ"ר 7780-06-20 הורשע היחיד, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961.

היחיד אמנם לא הואשם ולא הורשע בעבירה של נהיגה ללא ביטוח, ואולם אין מחלוקת בין הצדדים, כי החוב לקרנית נוצר בגין המעשים שהקימו את עבירת גרימת המוות ברשלנות, בנסיבות שבהן היחיד נהג ברכב ללא ביטוח והנושה נאלצה לפצות במקומו את נפגעי העבירה.

...

" וראו בהקשר זה גם עחדל"פ (חי') 13069-06-22 חשאן נ' הממונה על חדלות פירעון (פורסם בנבו 28.9.22) בפסקאות 40-41: "יוצא אפוא, כי  תאונה בה היה מעורב נהג וביצע את העבירות המפורטות בסעיפים 64 ו/או 64 א לפקודת התעבורה, שתחשבנה כעבירת אלימות חמורה, ונוצר חוב ליחיד, תביא לתחולתו של סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון אין נפקא מינה אם הנושה הינו הנפגע עצמו שנפגע ישירות מביצוע העבירות נשוא סעיף 175(א)(2) או הינה קרנית, שנכנסת בנעליו של הנפגע, בשל העדר כיסוי ביטוחי, על אף שהחוב נפסק בהליך אזרחי במסגרת תביעה שהוגשה ע"י הנפגע , שתבע את המערער כנהג הרכב ואת קרנית בשל העדר כיסוי ביטוחי...