הכרעה בטענות מקדמיות בתביעת לשון הרע

שטרית טען כי טענותיהם של המבקשים בעיניין זה הן טענות לגוף התביעה, ולא טענות מקדמיות שניתן להכריע בהן כעת; ככל שחסר פירוט כלשהוא, יכולים המבקשים לידרוש פרטים נוספים; הטענות כי שטרית מעל בכספי החברה פורסמו ברבים עוד בטרם הוגש כתב התביעה, ולפיכך לא חלה ההגנה של פירסום "מותר" על פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע; מדובר בעילת תביעה עצמאית ונפרדת מעילת התביעה לפצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

...

החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, לאחר שנתנו לצדדים הזדמנות להתייחס לאפשרות זו, ומשסבורים אנו שזכויותיהם לא ייפגעו בשל כך. בראשית דברינו נציין כי היקף כתבי הטענות והנספחים שצורפו להם שהוגשו על ידי שני הצדדים בהליך זה חרג מעל ומעבר לנדרש לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור על ההחלטה, והצדדים העלו טענות רבות שמקומן בדיון בהליך העיקרי.

בפסק הדין נתייחס רק לטענות ולמסמכים הדרושים להכרעה בהחלטה מושא הליך זה. נוסיף, כי לא מצאנו ממש בטענת שטרית כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, בהעדר ראייה כי ההחלטה מושא הבקשה הומצאה לב"כ המבקשים לפני יום 13.11.2014.

גם בעניין זה מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי.

למותר לציין, כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה לגופו של עניין, אלא רק קביעה שאין לסלק על הסף רכיב תביעה זה. סיכום ביניים: כמפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי כתב התביעה בנוסחו הנוכחי אינו מגלה עילת תביעה כנגד בוסקולו, וכמו כן אין באמור בו כדי לגלות עילת תביעה כנגד אטורה בהקשר לעילות אלה: התביעה לפיצוי על פי חוק הגנה על עובדים; התביעה לפיצוי על פי עוולת לשון הרע.

עם זאת, התוצאה האופרטיבית של מסקנה זו אינה בהכרח מחיקה על הסף של עילות תביעה אלה, ולכך נתייחס בהמשך.

תגובת התובעים מיום 20.4.2020: התובעים הקדימו וטענו כי דינה של בקשת הנתבע 1 להדחות בשל 3 טענות מקדמיות.

דיון והכרעה: התובעים הגישו תביעה כספית על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), לחיוב הנתבע 1 בתשלום סך של 994,280 ש"ח בגין פירסום 4 מכתבים לנמענים שונים ע"י הנתבע 1 ובהם יוחסו לתובעים ביצוען של מספר עבירות וכללו ביטויים מבזים ומכפישים.

...

לא שוכנעתי כי יש במענה על שאלה זו כדי להוכיח הגנתו של הנתבע 1 מפני תביעה זו. למעלה מן הצורך יצוין כי הנתבע עצמו לא צירף ראשית ראיה הנוגעת לליקויים (חוו"ד מומחה לדוגמא) הנטענים להוכחת אמירותיו.

משלא פירטו התובעים מדוע יש לפטור אותם ממענה של שאלות אלו ובראי הפרסום הנטען להוות לשון הרע העוסק גם בפעילות התובעים במגרש 18 וברובע 2 אני קובעת כי השאלות רלוונטיות ומחייבת את התובעים להשיב עליהן.

היות ומדובר בתיק אשר מתנהל בין הצדדים החל משנת 2017, התקיימו 2 דיונים, הוגשו בקשות רבות וטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים אני מורה כדלקמן: אני מורה לצדדים לבצע כל האמור לעיל ולהעביר באופן הדדי תצהירי גילוי ועיון במסמכים כללי בהתאם לתקנות ולוודא הגעתם, וזאת לא יאוחר מיום 10.9.2020.

דיון והכרעה הטענה המקדמית כפי שצויין לעיל, הביאה התובעת ציטוטים שונים מתוך הפסיקה על פיהם הסעד של סילוק על הסף הוא סעד חריג וקיצוני ועל כן יוענק רק במקרים נדירים ויוצאי דופן, מקום בו אין אפשרות ולו קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש גם אם יוכח הנטען התביעה (התובעת הפניתה אל רע"א 2961/13 אבראהים אגבאריה נ' עיזבון המנוח עסד אלרחים חג' חמד ז"ל (6.6.2013); ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו, פ"ד מ(2) 668 (10.7.1986); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577 (9.10.2003)).

נמצא כי זולת כותרת טכנית של כתב התביעה עסקינן בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע ובגין פירסום לשון הרע, הא ותו לא. שנית ומהותית יותר, כבר בע"פ (מחוזי ת"א) 1181/83 מאיר זיו, עו"ד נ' מדינת ישראל (31.12.1983) קבע בית המשפט כי שעה שעילת התביעה היא פירסום וחלה על פירסום זה הגנת סעיף 13 חלה ההגנה על כל עילת תביעה העוסקת בפירסום זה ולא רק עילת תביעה על פי החוק (פסקה 18 לחוות דעת כב' השופט (כתוארו אז) יהושע גרוס).

...

לפיכך, גם טענה זו נדחית.

ברי, איפוא, כי בית המשפט העליון הורנו שמטרת סעיף 13 היא למנוע את עצם ההתדיינות שעה שמדובר בפרסום הנכנס לגדרו, כאשר נהיר כי בחלק מהמקרים אין מנוס מניהול הליך בשלמותו רק ביחס לשאלה האם נכנס המקרה לגדר סעיף זה. ועתה לענייננו.

סיכום המורם מכלל האמור לעיל הוא שהתביעה נדחית על הסף.

דיון והכרעה בשלב הסיכומים הקדיש התובע חלק ניכר מהסיכומים למה שהוא כינה "טענה מקדמית" לפיה הנתבעים לא הצביעו על מקור הסמכות לפרסם אזהרה חמורה, וכי הם פעלו בחריגה מסמכותם, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עקרי העקרונות בדבר חוקיות המנהל ודרישת ההסמכה המפורשת הנדרשת לפעולתו.

בפסק הדין בע"א 9406/96 הכומר מוניר קאקיש נ' מסיונר רוס ביארס ואח', לפני השופטים ט' שטרסברג-כהן, ד' ביניש וי' אנגלרד נדון עניינו של המערער אשר שימש ככומר בעדת "קהילות השם בארץ הקודש", אשר המשיבים מילאו תפקידים חשובים בעדה זו. המערער הגיש נגד המשיבים תביעה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע בכך שהוציאו את דיברתו בכך שייחסו לו מעשי ניאוף עם בת למשפחה המשתייכת לכנסייה שבראשה עמד, ופרסמו זאת באסיפה של כלל חברי העדה.

...

אמנם, התובע טוען כי קהל הקוראים ידע את שמו וכי הוא בעל המותג, מפרסומים שעשה העיתונאי רבינוביץ בחשבון הטוויטר שלו, ואני מקבלת את טענתו כי הציבור זיהה את המותג איתו, אולם, בכל הנוגע לשאלת תום הלב של הנתבעים, עולה גם מכך שלא היו רצון או כוונה של הנתבעים לפגוע בתובע אלא רק להזהיר את הציבור, וגם עובדה זו תומכת במסקנה בדבר תום ליבם.

לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

נושא זה נדון בבית המשפט העליון, שם נקבע כי (ההדגשות לא במקור – ר' ע'): "כאן המקום להעיר כי ההליך של המרצת פתיחה הושמט מתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות הרפורמה) אך אין מניעה להחיל את הילכת בובליל על כל תביעה שמוגשת בדרך הרגילה. בהקשר זה אציין כי תקנה 16 לתקנות הרפורמה ביקשה לעגן את הילכת בובליל וקבעה זאת במפורש: הארכת מועד להגשת הטיעון העובדתי בכתב ההגנה 16.(א) בית המשפט רשאי, לבקשת נתבע ומטעמים מיוחדים בלבד, להאריך את המועד להגשת החלק השלישי של כתב ההגנה ולצירוף המסמכים המהותיים וחוות דעת מומחה, בהתקיים תנאים אלה ובילבד שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה: (1) קיים סיכוי ממשי לקבלת הטענות המקדמיות שהעלה הנתבע, שיש בהן כדי לסלק את התביעה על הסף; (2) על הנתבע להשקיע משאבים רבים כדי להיתגונן לגופם של דברים, באופן שאינו מידתי בהיתחשב בנסיבות העניין. (ב) בית המשפט רשאי להתנות הארכת המועד כאמור בתקנת משנה (א) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות התובע בהליך זה. אציין כי תקנה 16 בוטלה בתיקון מס' 2 לתקנות הרפורמה, מאחר שעלול היה להווצר הרושם כאילו מטרתה לאפשר הארכת מועד להגשת כתב הגנה כעניין שבשיגרה. אולם אין להסיק מביטול תקנה זו על היתנערות מהילכת בובליל שהגיונה בצידה. הדברים הובהרו במפורש בדברי ההסבר לתיקון מס' 2 לתקנות הרפורמה: "בתקנה 16 לתקנות נקבע הסדר לפיו, בית המשפט רשאי, לבקשת נתבע ובמקרים חריגים בלבד, להאריך את המועד להגשת החלק השלישי של כתב ההגנה (הטיעון העובדתי) ולצירוף המסמכים המהותיים וחוות דעת מומחה (ככל שנידרש לצרפה לכתב התביעה), זאת בהתקיים התנאים המצטברים המפורטים בתקנה 16(א) ובילבד שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה. תקנה זו עיגנה למעשה את ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בפרשת בובליל (רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג [פורסם במאגרים]). עקב שאלות שנשאלו מהן עלה שהתקנה עלולה לבלבל וליצור רושם כאילו היא מסדירה את האפשרות להגשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה באופן כללי (בעוד שבפועל ענין זה מוסדר בתקנה 9(ב)) – מוצע לבטל את התקנה כליל על מנת למנוע בלבול אפשרי זה. יובהר כי אין במחיקה זו כדי לגרוע מתוקפה של הילכת בובליל, שכן הילכת בולביל כמו גם הילכות נוספות שלא שונו או תוקנו בתקנות אלה, במפורש או במשתמע, יוסיפו לחול". (הדגשה במקור, ר.ע.).

וכך נקבע בעיניין עע (ארצי) 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברמוביץ [פורסם במאגרים, 30.4.2015], באשר למידת הפרוט הנדרשת מהתובע בתביעת לשון הרע, נאמר כי - "בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פירסום", מרכיב "לשון הרע" והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים.

סיכום: אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על סף. הטעם לכך נעוץ באופן ניסוח כתב התביעה כפי שמפורט בסעיפים 16-22 להחלטתי זו. לעניין ההוצאות, הואיל והחלטתי זו עוסקת רק בנושא הארכת המועד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בשלב זה שכן עסקינן בהחלטת ביניים במסגרת הבקשה לסילוק על סף. החלטתי ניתנת בתפקידי כרשמת.

...

טענות המשיבה: המשיבה טוענת כי המדובר בבקשה טורדנית קנטרנית, שדינה להידחות.

על מנת שהחלטתי לא תמצא חסרה, אציין כי ביחס לשאלה האם על המשיבה להגדיר במפורש את סכום תביעתה ביחס לכל עילה ועילה, כאשר היא מגישה את התביעה בסכום מופחת מטעמי אגרה, הדעות חלוקות, ובכל מקרה בהתאם לפסיקה מהעת האחרונה, [לדוגמא, 40840-03-18 חאן השיירות בע"מ ואחרים נגד שחר בוכריס (פורסם במאגרים, 27.6.18)], אני סבורה כי לצורכי הנושא המצוי בפניי, והוא הארכת המועד, אין מקום להורות על הארכת המועד מטעם זה. לעניין הטענה כי עסקינן בתביעת השתקה – נושא זה הינו סבוך ומורכב, ובכל מקרה, לטעמי אין בו לכשעצמו בנסיבות העניין כדי להוביל להארכת מועד.

במסגרת שני פסקי דין אלה האוחזים לכאורה בגישות הפוכות, נראה כי השאלה אם פרסום תמונה מהווה פגיעה בפרטיות, אינה שאלה פשוטה והיא מורכבת מנסיבות קונקרטיות של הפרסום, בכיתוב שמתלווה אליהן, לזהות המפרסם, תפקידו, זהותו של מי שצולם, ועוד עניינים עובדתיים אחרים, ולפיכך, לטעמי לצורכי נושא הארכת המועד, לאור מורכבותו של הנושא, אין בו די להוביל למסקנה שיש להאריך את המועד להגשת כתב הגנה.

סיכום: אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על סף. הטעם לכך נעוץ באופן ניסוח כתב התביעה כפי שמפורט בסעיפים 16-22 להחלטתי זו. לעניין ההוצאות, הואיל והחלטתי זו עוסקת רק בנושא הארכת המועד, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בשלב זה שכן עסקינן בהחלטת ביניים במסגרת הבקשה לסילוק על סף. החלטתי ניתנת בתפקידי כרשמת.