הכרעה בדיון בשאלת ממצאי בדיקות שמיעה סותרות

בית הדין הבהיר כי חוות דעתו של המומחה הרפואי נועדה "לספק בידי בית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית" וככלל בית הדין "לא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". בית הדין ציין כי המומחה הרפואי הסתמך על בדיקות השמיעה ממכון גל ומאוניברסיטת חיפה, אשר הדגימו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור שאינה מעל 20 דציבל בשתי האוזניים, ומשכך, ועל יסוד סעיף 84א(א) לחוק, יש לדחות את התביעה.

במסגרת סיכומיו הוסיף המערער, כי אין להחליף את בדיקות השמיעה עצמן, בבדיקות העזר (OAE), וכי המומחה הרפואי עצמו הבהיר בתשובותיו כי "בדיקת השמיעה ההתנהגותית, והיא בלבד, היא הקובעת את מידת הירידה בשמיעה ואת סף השמיעה". על כן, המשקל שניתן לבדיקות העזר, שעל בסיסן בחר המומחה הרפואי להסתמך דוקא על הבדיקות ממכון גל ומאוניברסיטת חיפה אינו פרופורציוני; הוסכם על הצדדים כי המומחה הרפואי יתייחס לחוות דעתו של ד"ר הולדשטיין וכך לא נעשה; חוות דעתו של המומחה הרפואי נוגדת את ההלכה שנקבעה בעב"ל (ארצי) 414/09 רבאח חג'וג' - המוסד לביטוח לאומי (11.4.2010) (להלן – עניין חג'וג'), לפיה כאשר קיימות מספר בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה יש להעדיף את הבדיקה המיטיבה עם המבוטח ולתת לה את המשקל המכריע.

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים כי דין העירעור להדחות.

על כן, בתשובה מס' 3 בחוות דעתו השיב כי "על פי בדיקות השמיעה ממכון גל וא. חיפה כושר שמיעתו הממוצע בתדירויות הדיבור (KHZ 2 –0.5) לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים". בנגוד לנטען על ידי המערער, המומחה הרפואי הבהיר במענה לשאלות ההבהרה כי לא קבע את ממצאיו על סמך בדיקות העזר אלא קביעותיו בנוגע לשאלה אם המערער עמד בסף הירידה בשמיעה על פי סעיף 84א לחוק "התבססו רק על עקומות השמיעה ההתנהגותיות". בדיקות העזר האובייקטיביות שמשו רק "לאישוש תוצאות הבדיקה ההתנהגותית", ולקביעתו כי בין בדיקות השמיעה יש להעדיף את בדיקות השמיעה שנערכו במכון גל ואוניברסיטת חיפה, כיוון שתוצאותיהן נתמכו בבדיקות עזר אובייקטיביות, על פני בדיקת השמיעה שנערכה בקופת חולים מכבי.

...

במכתב מיום 18.6.2018 דחה המוסד את תביעתו של המערער, על יסוד סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), בנימוק שלא מתקיים בו התנאי שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת משתי האוזניים, וכפועל יוצא מכך גם דין התביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה להידחות.

הן בחינת תוצאות הבדיקות וסיכום תוצאותיהן והן הקביעה אלו בדיקות יש להעדיף מבין בדיקות השמיעה שנערכו למבוטח הן קביעות רפואיות, בתחום מומחיותו של המומחה הרפואי, ולא מצאנו כי יש הצדקה לסטות מקביעותיו של המומחה הרפואי ולא לקבלן.

משדחינו טענות אלו, ממילא נדחית גם טענתו של המערער כי היה מקום למנות מומחה רפואי נוסף.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה.

הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה את ממצאיה: "בדיקת שמיעה – תופיות תקינות, אינו מרכיב מכשיר שמיעה, בבדיקה עם הקולן טוען ששומע שווה בשווה בשתי האוזניים ובהנחת הקולן על המצח טוען ששומע בשתי האוזניים בצורה שווה.

הועדה אינה יכולה לסיים את הדיון ונידרש חומר נוסף: בדיקת שמיעה עדכנית רצוי בביה"ח צבורי + בדיקת ברה בסף תדרי דיבור + OAE + בדיקת הדמיה CT מח."

דיון והכרעה חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 קובע כי החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד.

בהקשר זה אציין, כי בעב"ל 414/09 רבאח חג'וג' נ' המוסד לביטוח לאומי (11.4.10) הובהר כי יש ליישם את "כלל הבדיקה הטובה ביותר" לפיו יש להעדיף את תוצאות בדיקת השמיעה הטובה ביותר במקרים שבהם בדיקות שמיעה סותרות הן בעלות מהימנות דומה, קל וחומר כאשר בדיקת השמיעה הטובה יותר היא בדיקה מאוחרת.

...

לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן דין הערעור להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

אין בידי לקבל את טענות המערער בדבר חובתה של הוועדה להתאים לו נכות בשיעור גבוה יותר בשל החמרה במצבו ובשל קיומו של פער קטן בין דרגת הנכות שהוענקה לו לדרגת הנכות הבאה (10%), שכן, על הוועדה לפעול לפי הוראת התקנות ולהתאים פריט ליקוי התואם את מצבו.

סוף דבר דין הערעור להידחות.

בנסיבות בהן קיימות מספר בדיקות שמיעה שמהן עולים ממצאים שונים, על הועדה להכריע איזה מבין הבדיקות משקפת נכונה את מצבו של המבוטח.

המשיב מוסיף וטוען, כי בית הדין הארצי חזר במספר פסקי דין על הכלל שלפיו יש להעדיף את תוצאות בדיקת השמיעה "הטובה ביותר" בנסיבות בהן קיימות בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה.

דיון והכרעה משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצרוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160).

מפאת חשיבות הדברים גם לענייננו, ובשל המענה שניתן בהם לכמה מן השאלות שמעלה ערעור זה, יובאו כאן דברי בית הדין הארצי בהילכת אלון, בהקשרם לענייננו: "... לגבי בדיקת השמיעה ומקום ביצוע בדיקת השמיעה, יש לקבוע, כי בדיקת שמיעה עליה ניתן להסתמך, הנה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא היתחזה, ואשר בוצעה במכון רישמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה.

...

עיקר טענות המשיב- הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה, משכך לא עולה כל טעות משפטית מהחלטתה; ועל כן, יש לדחות את הערעור.

אשר לטענה כי הוועדה טעתה עת לא התייחסה לטענות המערער לעניין הפעלת תקנה 15, מקובלת עליי טענת המשיב שלפיה הוועדה לא נדרשה לדון בסוגיית הפעלת תקנה 15 בהתאם לפסק הדין; על כן, לא היה על הוועדה להתייחס לסוגיית הפעלת תקנה 15 שלא פורטה בפסק הדין.

מכל מקום, הוועדה קבעה כי "אין מקום להפעלת תקנה 15, מסוגל לשוב לעבודתו". לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולכן הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, המערער ישלם את הוצאות המשיב בסכום של 1,000 וזאת תוך 30 ימים מהיום.

תלונות המבקש תועדו בפרוטוקול חוות הדעת כך: "לגבי הטינטון...(מילה לא ברורה - א.א) שאני עובד בלילה, לא מצליח לישון בלילה בגלל הטינטון. ליקויי שמיעה, הולך עם מכשיר שמיעה". מימצאי הבדיקה תועדו בפרוטוקול חוות הדעת כך: "בדיקת שמיעה מ10/6/19 תדרי דיבור סביב 25-20 דציבל, SRT -25 דציבל בשני צדדים. בדיקת שמיעה מ24/2/21- בדיקה דומה עם החמרה מינימאלית. מרכיב מכשיר שמיעה." לאחר זאת, יועץ אא"ג אבחן את המבקש כמי שסובל מליקוי שמיעה וטינטון.

התחום האורולוגי – בית הדין האיזורי דחה את העירעור בתחום זה וקבע כך: קביעת הועדה אודות התאמת פריט הליקוי היא קביעה רפואית מובהקת ולא נמצאה סתירה בין הממצאים לבין פריט הליקוי שנקבע.

ביחס לצלקת בבטן – הנמקת היועץ הכירורגי חסרה שכן מעבר לציון גודל הצלקת אין היתייחסות לשאלה אם מדובר בצלקת מכאיבה או מכערת ומכאן שלא ניתן להבין את קביעתו היועץ בעיניין זה. על כן, על הועדה לידון מחדש בשאלה אם יש מקום לקבוע נכות בגין צלקות בטן.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור שבפני, בפסק הדין של בית הדין האיזורי, בפרוטוקול הועדה ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות ביחס לליקויים בתחום אא"ג, נפשי, אורולוגי, צלקות ולחץ דם ואילו ביחס לליקוי האורתופדי נידרשת תגובת המשיבה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שבפני, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ביחס לליקויים בתחום אא"ג, נפשי, אורולוגי, צלקות ולחץ דם ואילו ביחס לליקוי האורתופדי נדרשת תגובת המשיבה.

מדובר בקביעה רפואית מובהקת, שאין להתערב בה. בתחום הנפשי – בית הדין האזורי קיבל את טענות המבקש בעניין זה וקבע כי "הוועדה תדון בטענת המערער לעניין נכות בגין PTSD ותערוך התייעצות עם מומחה פסיכיאטר". מקובלת עלי קביעתו של בית הדין האזורי ונימוקי ועל כן אין אני מוצא טעם להתערב בהחלטה זו. בתחום האורולוגי – המבקש טוען כי צרף חוות דעת מומחה לפיה הוא זכאי לדרגת נכות בשיעור של 30% בגין הערמונית.

מלבד הפגם האמור נפל פגם נוסף בהנמקת הועדה, שהסבירה כי הבדיקה מיום 13.10.2019 הולמת בדיקת BERA שנערכה למערער ביום 17.11.2019 (להלן: בדיקת ה BERA), בעוד שבדיקה זו עמדה כבר בפני ועדה קודמת (ועדה רפואית לעררים-החמרת מצב מיום 24.12.2017), שדחתה את ממצאיה בטענה כי היא אינה מפרטת את ספי השמיעה המפורטים בספר הליקויים וכן התייחסה למימצאי בדיקות נוספות הסותרות אותה (החלטה שנדונה בבית הדין האיזורי ובבית הדין הארצי לעבודה ולא נמצא כי נפל בה פגם משפטי ומשכך מהוה החלטה חלוטה שלא ניתן לסטות ממנה).

לבסוף טוען המערער, כי הועדה אף לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי שבין מימצאי הבדיקה מיום 13.10.2019 לבין הפגיעה בעבודה כפי שהוכרה, ומשכך יש לקבל את העירעור ולהשיב את עניינו של המשיב אל הועדה על מנת שתידון מחדש בשאלת קיומה או אי קיומה של החמרה בשמיעה הנובעת מהפגיעה בעבודה.

דיון והכרעה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל פי ההלכה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה[footnoteRef:2].

...

לבסוף טוען המערער, כי הוועדה אף לא דנה בשאלת הקשר הסיבתי שבין ממצאי הבדיקה מיום 13.10.2019 לבין הפגיעה בעבודה כפי שהוכרה, ומשכך יש לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המשיב אל הוועדה על מנת שתדון מחדש בשאלת קיומה או אי קיומה של החמרה בשמיעה הנובעת מהפגיעה בעבודה.

המשיב דוחה את טענות המערער וטוען כי יש לדחות את הערעור משאינו מצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלט הוועדה.

[5: פס"ד דוד אלון, שם, בסעיף 2ג לפסק הדין, פסיקה זו אף רלוונטית יותר לשאלת ההכרה ופחות לקביעת שיעור הנכות] כמו כן אציין, כי אינני סבורה שהוועדה היתה מנועה מלהפנות לבדיקת ה- BERA נוכח קביעותיהן של ועדות רפואיות קודמות ביחס לבדיקה זו, אך טענות המערער ביחס לבדיקה זו והעובדה כי על יסודה לא הוענקה למערער נכות בגין ליקוי שמיעה בעבר, תומכות במסקנה כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה, ומחייבת שקילה נוספת והנמקה ברורה יותר.

אשר על כן, הערעור מתקבל.