הכרזת הפטר לחייב לאחר מחילת התנהלות בלתי תקינה

ביום 01/02/2016 הוכרז החייב כפשוט רגל וניתן לו צו הפטר מוצנה כנגד הוספת סך של 72,000 ₪ לקופת הכנוס תוך 60 חודשים, בסכום של 1,200 ₪ בחודש, בנוסף למימוש כספים שאינם מוגנים וגילום זכויותיו בדירת המגורים בבעלות אימו ואביו המנוח.

לאחר שפרודתו של החייב המציאה אסמכתות בדבר מצבה הכלכלי העדכני, ציין הנאמן כי היא עובדת ומשתכרת סך ממוצע של 4,573 ₪ לחודש, בנוסף היא מקבלת סיוע שכר דירה בסך 1,170 ₪, מקבלת קצבת ילדים בסך 240 ₪, וסך כל הכנסותיה עומדות על כ- 6,000 ₪.

בעניינינו, מיתנהל החייב בהליך בצורה לא תקינה.

...

לאחר שעיינתי בשלל הבקשות, התגובות והתשובות, ושקלתי מכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי הגיעה העת לביטול ההליך.

לפיכך, ובזיקה לארכות שניתנו לחייב שלא נוצלו לטובה, אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

במצב דברים זה, דרישתה של החייבת למתן ההפטר, מבלי שהיא מסכימה לשלם לקופת פשיטת הרגל כספים בסכומים ההולמים את גובה תביעות החוב המאושרות ואת שווי נכסיה העתידיים, בין לפני מתן ההפטר ובין לאחר קבלת ההפטר, עולה כדי חוסר תום לב. החייבת נאחזת בהוראות הצוואה, על מנת להגיע למצב דברים בו היא תקבל הפטר מחובות בסך כולל של כ- 1.2 מיליון ₪, והיא תותיר בידיה כספים ונכסים אותם תקבל מיד לאחר מתן ההפטר בשווי העולה על מיליון ₪.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם בחינת התכליות העומדות ביסוד הליך פשיטת הרגל, הכוללות מתן אפשרות למי שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש בחייו; הגנה על זכויות הקניין של הנושים וחלוקה יעילה ושוויונית של נכסי החייב; והאנטרס הצבורי בעיקר בנוגע לשמירה על יחסי מסחר תקינים (טובת הציבור).

עדיין ניתן ללמוד מתוך העקרונות שנקבעו בעיניין משקל, לגבי סוגיית צרופו של נכס למסת הנכסים של החייבת והשפעתו על ההליך, כאשר בקשר לכך נקבעו ארבעה קריטריונים: א. היתנהלות החייב, ב. אינטרס החייב (הסתמכות וצפייה), ג. אחוז החובות שנפרעו בהליך חידלות הפרעון, ד. מהותיות הסכום שנוסף (פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף).

חובת תום הלב המוטלת על החייבת בבואה לבקש הפטר מחובותיה, שלובה בחובה נוספת המוטלת על החייבת בהליך, לפי סעיף 56 לפקודה, לפיו "הוכרז החייב פושט רגל, יעזור ככל יכולתו למימוש נכסיו ובחלוקת דמיהם בין נושיו". הפקודה מטילה על החייבת לשתף פעולה עם הנאמן לעניין מימוש זכויות, לרבות עתידיות/מותנות, ולא בכדי ציין בית המשפט העליון בהחלטתו בתיק רע"א 3407/20 כאמור, כי רצוי לקבוע מתוה לקידום ההליך לצורך סיומו "בהנחה שיזכה לשיתוף פעולה מצד המבקשת". במסגרת הדיון שנערך, נעשה ניסיון להביא הצדדים להסכמה לגבי הסכום אותו תשלם החייבת, על רקע זכויותיה העתידיות, לצורך מתן הפטר חלוט שאינו מותנה בתנאים.

...

במקרה שבו זוכה חייב לירושה קודם למתן הפטר, התוצאה היא ברורה, בהעברת הנכסים המתקבלים בירושה לקופת פשיטת הרגל שכן "ככל שאין בידי החייב להשיב את החובות, הנושים לא יעצרו בעדו מלזכות בהפטר, אך מרגע שהגיעו לידיו נכסים בהיקף נכבד, הכתובת המתאימה היא קופת פשיטת הרגל ולא טובתו האישית של החייב, אשר טרם זכה להפטר חלוט" (ע"א 8488/18 זמירה משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן (מיום 17.6.19), סעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

לפי השיקול של מהותיות הנכס שנוסף: לשוויו של הנכס הנוסף יש משמעות וכאשר מדובר בנכס ששוויו רב, מתחזקת המסקנה לגבי הצורך בהעברתו לטובת קופת פשיטת הרגל.

לסיכום, בקשתה של החייבת למתן הפטר נגועה בחוסר תום לב ועל כן היא נדחית.

מחד גיסא, מדובר בחייב שהפר את חובתו המוסרית לזון את בנו ולדאוג לו לצרכיו במשך תקופה ארוכה, דבר המלמד על היתנהלות לא תקינה שעשויה להחשב כחוסר תום לב. מאידך גיסא, בשל מצבו הנפשי של החייב, סבור הנאמן כי אין לבוא בחשבון עמו על אי תשלום המזונות, חרף העובדה שמדובר בחובה מוסרית לזון את ילדו.

החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו כפושט רגל מתפרשת על שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת הרגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכנוס ופשיטת הרגל, עור לדיון בבקשת ההכרזה [לעניין זה ראו ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד מח(1) (1994); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נז(4) (2004); ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים, 01.02.2011)].

מן הכלל אל הפרט; לאחר שבחנתי את נסיבות ההליך, מצבו של החייב, טענות הגרושה ועמדות בעלי התפקיד, באתי לכדי מסקנה כי יש להחיל את ההפטר על מחצית מחוב המזונות בלבד, מהטעמים שאפרט להלן.

...

סבורני כי הגם ו"על הנייר" מדובר בחוב עבר שכן בן החייב בגיר כיום, אין המדובר בענייננו אלא בהגדרה יבשה שאין ליתן לה משמעות בנסיבות דנן מאחר ובנו של החייב הגיע לבגרות בסמוך מאוד למועד כניסת החייב להליך ומלאו לו 21 שנים בעת שהחייב כבר היה בהליך.

ואם לא יועיל, האם יזיק וכיצד? סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני מקבלת חלקית את בקשת החייב ומורה כי צו ההפטר יחול על מחצית מחוב המזונות.

עוד אני קובעת כי להפטר יתווסף סעיף אי התעשרות למשך עשר שנים, היינו, במקביל לשיעור הזמן שביחס אליו החייב הופטר מחוב המזונות.

הכרעה: השאלה הטעונה הכרעה בעניינינו, היא האם יש מקום לשקול לקבל את הצעת החייב להוספת סכום חד פעמי בסך 250,000 ₪ כתנאי למתן הפטר תוך מחילה על היתנהלותו ומחדליו הרבים בהליך, או שמא יש להורות על ביטול ההליך? ככל שיבוטל ההליך, יש להכריע האם ההסדר לפדיון הנכס אל מול האב ימשיך כסדרו.

כפי שפירטתי לעיל, היתנהלות החייב בהליך לא הייתה תקינה (בלשון המעטה) לכל ארכו.

למרבה הצער, התמונה המצטיירת היא כי היתנהלות זו של החייב אינה מקרית, אלא מדובר בדפוס פעולה מחושב של עשיית דין עצמי שנעשתה בפרק זמן ארוך בו החייב משתמש בהליך זה כמחסה מעת הנושים לאורך שנים מבלי לקיים את חובות ההליך, וזאת מתוך תקווה כי הדבר יואיל לו בהמשך לאחר שיגיש הצעה בתמורה למתן הפטר.

ראשית, יש לזכור כי הסדר הפדיון אושר לאחר שהחייב הוכרז פושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן לנכסיו.

...

מן האמור, איני רואה כי ההליך שלפני מגשים איזה מתכליות ההליך ולפיכך אני מורה בזה על ביטולו.

בהלכת ע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 2.4.2014) (להלן: "הלכת אלקצאצי") נקבע: "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי." (שם, פסקה ג).

אני דוחה אפוא הצעה זו. אני מורה בזה על ביטול צו הכינוס עקב חוסר תום לב בהתנהלות החייב בהליך.

לאחר עיון בתיק ובשים לב לטענות הצדדים, עולה כי מדובר בחייב אשר פעל בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליך, ויש בנסיבות כדי להביא לדחיית בקשתו להכרזתו כפושט רגל ולפיכך לקבלת הבקשה לביטול ההליך.

כך עולה, כי מדובר בחייב אשר נפל חוסר תום לב ביצירת חלק משמעותי מחובותיו ואף היתנהלותו בהליך לא היתה תקינה והתאפיינה במחדלים חוזרים ונשנים ובחוסר שקיפות.

יש לדחות מכל וכל את טענת החייב, המבקש להסתמך על הוראות סעיף 18ה(א)(3) לפקודה, בדבר מתן הפטר לאלתר, לפיה "מהטעם שאין בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים". עניינו של החייב שונה לחלוטין מאותם מקרים בהם מוצדק להורות על הפטר לאלתר, כגון במקרים בהם נמצא כי החייב נעדר כושר הישתכרות בשל מצב רפואי ואין ברשותו נכסים, כך שאין בהמשך ההליך להביא לתועלת לנושים.

...

כך גם ייתכן כי מחדלי החייב בהליך, לא היו מביאים בפני עצמם למסקנה בדבר ביטול, אילו היה נמצא שיש תועלת בהמשך ההליך.

השילוב של מכלול הנסיבות והצטברותם הוא זה שמביא למסקנה לפיה דין ההליך להתבטל.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.