מהודעת העירעור ומבקשת עיכוב הבצוע עולות בין היתר הטענות הבאות: בית הדין לא הבחין בין המדינה כרגולטור לבין המועצה כתאגיד עצמאי המתוקצב על ידי המדינה, שעובדיה אינם עובדי המדינה; אין להטיל על המדינה כמתקצבת של המועצה, כל חובה משפטית לגבי התחומים המצויים באחריות המועצה, בהעדר עילה ויריבות בינה לבין המשיב ובפרט לגבי מינוי שנעשה ללא קבלת אישור ותאום עם המדינה ובהעדר תקן מאושר ומתוקצב; אין באי מילוי הוראות התקשי"ר בקליטת המשיב כמתנדב, כדי לסתור את יחסי ההתנדבות שהתקיימו בין המשיב למועצה ולבסס יחסי עובד מעסיק ביניהם, שכן התקשי"ר אינו חל על עובדים ומתנדבים בשירות המועצה; המשיב ניגש למכרז מתוך ידיעה כי מדובר בתפקיד התנדבותי ולא הוכיח שהתקיימה הבטחה מנהלית בעיניינו, מטעם בעל סמכות במדינה; הכרה במשיב כעובד מבלי שהיתקבל תקן מאושר להעסקתו בשכר ובהעדר מקור תקציבי לכך, הנה בעלת השלכות רוחב, המטילה עול כספי רב על הקופה הציבורית; בית הדין האיזורי לא הביא בחשבון את סוגיית היתיישנות תביעת המשיב, שהוגשה 17 שנה לאחר זכייתו במיכרז ואת השהוי בהגשת התביעה, המעידים על חוסר תום ליבו של המשיב.
המשיב מתייחס לשני הערעורים וטוען שסכוייהם קלושים, בהיותם נסובים על קביעות עובדתיות של בית הדין האיזורי, הנסמכות על הראיות שהובאו לפניו ועל היתרשמותו מעדויות הצדדים.
...
דיון והכרעה
לאחר בחינת הבקשות והתשובה להן, פסק דינו של בית הדין האזורי והודעות הערעור, החלטתי לקבל את בקשות המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין.
יישום – אכן, ככלל אין לעכב פסק דין כספי, אך בשקלול שבין סיכויי הערעורים לבין מאזן הנוחות, תוך מתן משקל גם לשיהוי הרב בהגשת התביעה שיש בו כדי ללמד כי לא אצה הדרך למשיב, אני מורה על עיכוב הסכום שנפסק למשיב.
סוף דבר – הבקשות מתקבלות.
