הכרה כעובד בתעשייה האווירית

התביעה עניינה עתירתו של התובע והנתבע שכנגד – מר **** דרסלר (להלן: "התובע"), להכרה ביחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת והתובעת שכנגד - התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ולתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מהכרה זו, לרבות, פצויי פיטורים, דמי הבראה, נסיעות, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן הישתלמות, פיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע ופצוי בגין הפליה על בסיס גיל, מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 516,511 ש"ח. דמי הבראה בסך של 9,580 ש"ח. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 94,319 ש"ח. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך של 141,479 ש"ח. הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה (1.1.2013) ועד למועד התשלום בפועל לתובע.

לטענת התובע, יש להכיר בו כעובד קבוע אשר פוטר בנגוד להסכם הקבוצי, מבלי שהתקבלה הסכמת ועד העובדים כמתחייב ביחס לעובד קבוע על פי ההסכם הקבוצי.

חזוק להגיונם של הדברים, מצאנו בתצהירו של התובע, אשר הצהיר כי ראה עצמו מתאים אך ורק לתפקידים מסוג מסוים בנתבעת: "במאמר מוסגר יש לציין כי בתור ד"ר להנדסת חשמל נקלטתי בתעשייה האוירית בזכות מומחיותי המוכרת בתחום האלקטרו אופטיקה; אולם הבטחות לחוד ומציאות לחוד". בהמשך, הביע התובע את מורת רוחו על שיבוצו לתפקידים אשר לא תיאמו למומחיותו – "קל לתאר את אכזבתי הרבה, כאשר הוברר לי כי נושא פיתוח המערכת הוא מסוג העניינים "ברומו של עולם" כפי שנאמר לי כעבור זמן מה מפורשות על ידי מר צורן.

...

אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז אשר העלתה הנתבעת הואיל והנתבעת לא הוכיחה את סכום הקיזוז לו היא זכאית, לטענתה.

סכום זה צוין באופן כללי ביותר וללא הפירוט הנדרש לפיכך, טענת הקיזוז נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

ראיות הנתבעת עדותו של מר מיכה פיינרו מר מיכה פיינרו, עובד בתעשייה האוירית כמנהל משאבי אנוש במפעל מטוסי מנהלים- שם עבד התובע, הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי הוא עובד במפעל מיולי 2007 ובעדותו הוא מסתמך על התיק האישי של התובע ועל הכרותו עם התובע ועם טענותיו.

הוצאות התאונה הוכרה כאמור כתאונת עבודה, ועל כן אין מקום לפצוי בראש נזק זה. ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי לתובע שולמו תשלומים שונים על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך יש להפחית חלק יחסי בהתאם לשעור הנכות בגין ההחמרה, בתוספת הפרישי הצמדה.

...

אקדים ואציין כי לאחר עיון בראיות הצדדים ובטענותיהם מצאתי כי יש לקבל את התביעה.

בהתאם לאמור תשלם הנתבעת לתובע סכום כמפורט להלן: נזק לא ממוני- 40,000 ₪; הפסד הכנסות בעבר- 31,720 ₪; גריעה מכושר ההשתכרות- 63,000 ₪; עזרת הזולת – 5,000 ₪; סה"כ- 139,720 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%.

יחד עם זאת, היות והוא גם עובד בחייו האזרחיים כקבלן בתעשיה האוירית, השומר מכיר אותו.

...

דין טענה זו להידחות מהטעמים הבאים: א.לתובעת 30% רשלנות תורמת בגרימת התאונה, כקביעתי לעיל.

המקרה דנן אינו כזה, ולכן גם רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר 138.

האם יש להכיר בליקוי ממנו סובל התובע בגב התחתון, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 (להלן –חוק הביטוח הלאומי), על יסוד עילת המקרוטראומה ? זוהי השאלה בה אנו נדרשים להכריע בהליך זה. התובע, עובד לשעבר בתעשייה האוירית, הגיש תביעה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) מיום 12.11.20 הדוחה את תביעתו להכרה בפגיעה בגב התחתון על פי עילת המקרוטראומה, כפגיעה בעבודה, מהנימוקים הבאים: " 1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלוח ידך, ואשר הביאו להתפתחות הכאבים בגב התחתון.

...

בנוסף, מצאנו כי הגרסה של התובע הייתה מתפתחת שעה שבחר לפרט רק במסגרת ישיבת ההוכחות מידע מדויק יותר ביחס למשקל החלקים עמם עבד במחלקת להבים[footnoteRef:27].

לאור המקובץ, מצאנו כי התובע לא הצליח להוכיח תשתית עובדתית נדרשת לקיומה של עילת המיקרוטראומה גם ביחס לתקופת עבודתו מ – 2003 – 2020.

בהתאם לכך, התביעה נדחית.