הכרה כנכה צה"ל עקב הידבקות בחיידק

הליכים המשפטיים קודמים (הליכים נוספים יסקרו בהמשך): ביום ה- 04.12.91 הגיש המערער את בקשתו להכרת הנכות לקצין התגמולים, אשר דחה את תביעתו.

ביום ה- 04.12.08 הודיע קצין התגמולים כי החליט להכיר בחוות הדעת כראיה חדשה אולם לאור חוות הדעת הנגדית של מומחה המשיב, אין מקום לשנות לגופו של ענין את החלטתו, היינו אין להכיר בתסמונת הטורט כמחלה שנגרמה עקב השרות הצבאי.

אף לו היה המערער חוצה את המשוכות הקודמות, שלטעמנו לא חצה, ומשכנע אותנו כי לבד מן החצבת נדבק גם בזיהום ספציפי עלום , וכי אותו זהום ידוע שיכול לגרום ספציפית למחלת הטורט בקבוצת הגיל בה לקה המערער בטורט, עדיין היה עליו להוכיח כי יש קשר בין שרותו הצבאי במרפאה דוקא, לבין אותו זהום עלום, כפי שנקבע לגבי החצבת.

האם מדובר בהדבקה ויראלית? חיידקית? מה תקופת החביון עד שמתפרצים תסמינים של אותה הדבקה? (יש למשל וירוסים שיכולים לקנן בגוף שנים ארוכות ואז לגרום (או שלא) להתפרצות מחלה בחלוף שנים, כמו מחלת הנשיקה).

...

לטעמנו אפוא לא הוכח כי המערער לקה במחלה זיהומית נוספת כלשהי, לבד ממחלת החצבת.

הערעור נדחה.

זאת חרף העובדה שאין המדובר בגלגול דיוני ראשון בו נדחות טענותיו של המערער, וחרף העובדה כי קביעותיו של פרופ' רכס תואמות בעיקרן את אלו של פרופ' שדה.

ערעור זה מתייחס להחלטת המשיב מיום 11.9.13 בה קבע המשיב כדלהלן: "....הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מחלת הגלומרולנפריטיס ממנה הינך סובל לבין תנאי שירותך הצבאי. אולם, עקב האיחור באבחנה והטיפול נקבע כי אי ספיקת הכליות החמירה בתקופת שירותך ועקב שירותך הצבאי. ההחמרה שעל חשבון השרות הנה בשיעור 30% מדרגת נכותך הכוללת". בהמשך החלטתו ציין המשיב שדרגת נכותו של המערער בגין אי ספיקת כליות כרונית הפרשת חלבון קבועה בשתן-6% מתוך דרגת נכות כוללת של 20%.

בפרק "דיון" שבחוות דעתו, כתב המומחה הנ"ל , בין היתר, כדלהלן: "מדובר בבחור בן 31 שסובל מאי ספיקת כליות כרונית שטיבה לא ברור מכיוון שלא נעשתה ביופסיית כליה.לפיכך, לא ניתן לקבוע אם יש קשר בין השרות בצה"ל לבין מחלת הכליה. אך הייתה התרשלות ברורה במעקב אחרי בדיקת החולה. הוא הגיע לבירור אורולוגי נפרולוגי רק אחרי שנתיים! העובדה מצוינת גם בקבלתו למחלקה האורולוגית; אני מצטט: 'סובל מהמטוריה מיקרוסקופית מזה שנתיים'! הממצאים בשתן ע"י הרופא הצבאי בתאריך 22.1.06 יוחסו למחלה חריפה, שזה בהחלט לגיטימי, אך לא נעשתה כל בדיקת שתן ביקורת כדי לוודא שאבן מדובר במחלה חריפה והממצאים בשתן אכן חלפו". ובפרק הסיכום כתב ד"ר שטורך כך: "לאחר בדיקת תיקו הרפואי של מר...., אני מגיע למסקנה כי אין קשר בין השרות הצבאי לבין מחלת הגלומרולנפריטיס ממנה הוא סובל, אך עקב האיחור באבחנה והטיפול אני קובע החמרה בשיעור של 30%". בסעיף 9 לסיכומיו בכתב סיכם ב"כ המערער את תמצית טענותיו בתיק זה במילים הבאות: "תמציתו של ערעור זה הנו צירופה של הקביעה הרפואית כי היה איחור באיבחון המצדיק קביעת החמרה של 30% ושתי הילכות משפטיות, האחת הקובעת כי כאשר מחלה פורצת לראשונה בשירות ויש קשר בין פריצת המחלה לבין השרות תוכר המחלה כגרימה ולא כהחמרה. והשנייה, כי העידר המעקב והבדיקות מהוה "נזק ראייתי" שניגרם למערער המטיל את נטל הראיה אל כתפי המשיב".

האם הוכח שלמחלת המערער בשנת 2006 ו/או לאירועים רפואיים אחרים היה קשר למחלת הכליות הנוכחית של המערער? בסעיף 9 להודעת העירעור נטען ש"לאור העובדה שהזיהום הויראלי עצמו , בחודש ינואר 2006,נגרם אף הוא בעטיו של השרות (שהרי המערער נדבק במהלך סידרת שטח, הרי ששומה היה על המשיב לקבוע קשר של גרימה)". קביעה זו של המערער לא התקבלה על דעת ד"ר שטורך. לעניין זה קבע ד"ר שטורך שמה שהיה למערער זו מחלה ויראלית שאין לה קשר עם מחלת הכליות של המערער; או בלשונו של המומחה: "הדיעה שלי שב-2006 הייתה מחחלה ויראלית, דלקת UPPER RESPIRATORY TRACT INFECTION , שזה זהום בדרכי הנשימה העליונות, כפי שאמרת זהום ויראלי...אני טוען שזו הייתה מחלה ויראלית שאין לה קשר למה שקרה בכליה" [ ראו פרוט' עמ' 4 מש' 12-24].

באשר לבדיקה זו שגם ידועה בשם ASO נכתב ב"ויקירפואה" ש"הבדיקה נועדת לקביעת הנוגדנים כנגד האנטיגן שהוא גם אנזים Streptolysin O, המיוצר על ידי החיידק סטרפטוקוקוס A כגורם למחלה דלקתית".

...

בפרק "דיון" שבחוות דעתו, כתב המומחה הנ"ל , בין היתר, כדלהלן: "מדובר בבחור בן 31 שסובל מאי ספיקת כליות כרונית שטיבה לא ברור מכיוון שלא נעשתה ביופסיית כליה.לפיכך, לא ניתן לקבוע אם יש קשר בין השירות בצה"ל לבין מחלת הכליה. אך הייתה התרשלות ברורה במעקב אחרי בדיקת החולה. הוא הגיע לבירור אורולוגי נפרולוגי רק אחרי שנתיים! העובדה מצוינת גם בקבלתו למחלקה האורולוגית; אני מצטט: 'סובל מהמטוריה מיקרוסקופית מזה שנתיים'! הממצאים בשתן ע"י הרופא הצבאי בתאריך 22.1.06 יוחסו למחלה חריפה, שזה בהחלט לגיטימי, אך לא נעשתה כל בדיקת שתן ביקורת כדי לוודא שאבן מדובר במחלה חריפה והממצאים בשתן אכן חלפו". ובפרק הסיכום כתב ד"ר שטורך כך: "לאחר בדיקת תיקו הרפואי של מר...., אני מגיע למסקנה כי אין קשר בין השירות הצבאי לבין מחלת הגלומרולנפריטיס ממנה הוא סובל, אך עקב האיחור באבחנה והטיפול אני קובע החמרה בשיעור של 30%". בסעיף 9 לסיכומיו בכתב סיכם ב"כ המערער את תמצית טענותיו בתיק זה במילים הבאות: "תמציתו של ערעור זה הינו צירופה של הקביעה הרפואית כי היה איחור באבחון המצדיק קביעת החמרה של 30% ושתי הלכות משפטיות, האחת הקובעת כי כאשר מחלה פורצת לראשונה בשירות ויש קשר בין פריצת המחלה לבין השירות תוכר המחלה כגרימה ולא כהחמרה. והשנייה, כי העדר המעקב והבדיקות מהווה "נזק ראייתי" שנגרם למערער המטיל את נטל הראיה אל כתפי המשיב".

אנו סבורים שמקום שמדובר באי ודאות וכאשר יש פנים לכאן או לכאן, ראוי היה להעמיד את אחוז שיעור ההחמרה על חשבון השירות על 50% מדרגת הנכות הכוללת ; וכך אנו קובעים.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי ומעמידים את אחוז ששיעור ההחמרה על חשבון השירות הינה בשיעור 50% מדרגת הנכות הכוללת- היינו הננו קובעים שדרגת נכותו של המערער בגין אי ספיקת כליות כרונית הפרשת חלבון קבועה בשתן תעמוד על 10% מתוך דרגת נכות כוללת של 20%.

במקרה של מחלת הקרוהן, הדגש הושם על השאלה האם המחלה נגרמה במהלך השרות הצבאי ועקב השרות הצבאי.

בקשתו הראשונה של מאיר להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים נדחתה על ידי קצין התגמולים, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר גילון, ששללה את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השרות הצבאי לבין מחלת הקרוהן.

בפרק הדן באפשרות לקיומו של גורם גנטי למחלה קבעו המומחים כך: "הנתונים הקיימים כיום תומכים במודל שבו קיים מרכיב גנטי משמעותי כחלק מגורמי המחלה, אך ככל הנראה יש צורך בגורם סביבתי נוסף להתפתחותה". ביחס לאפשרות בדבר תרומתם של זיהומים להתפרצות המחלה, מציינים המומחים כך: "נכון להיום אין נתונים מוסכמים לגבי מהות הגורם הסביבתי המשוער במחלת הקרוהן ... יתכן ומקור הגורם הסביבתי הוא באוכלוסיית החיידקים ה'נורמלית' בחלל המעי ובנוכחות רקע גנטי מתאים, תתפתח מחלת הקרוהן. הרכבה של אוכלוסיית חיידקי המעי הקבועה נקבע, ככל הנראה, בשלבים מוקדמים של הילדות ולא בתקופת השרות הצבאי. גם לגבי נקודה זו חסר מידע חיוני לגבי מחלת הקרוהן. יתכן, שעם ההתקדמות בהבנתה יהיה מקום לבחינה מחודשת של הקשר בינה לבין השרות הצבאי. נכון להיום, אין תמיכה בקשר שכזה כגורם למחלה" (ההדגשה במקור - ת"א).

. בנתיים, אין כל אפשרות לקבוע שלשרות בצבא חלק כלשהוא בגרימת המחלה על ידי מחולל זהומי, הן בגלל שלא זוהה גורם כזה בוודאות, והן בשל אי הבהירות בקשר לזמן ההדבקה במחולל אפשרי".

...

כאמור, מסקנתי הינה שמאיר לא הוכיח את זכותו לפיצוי לפי חוק הנכים, כיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לבין שירותו הצבאי.

אין בידי לקבל טענה זו. באין נתונים ברורים ביחס לגורמים לפרוץ המחלה, אין בעובדה זו כדי לחזק את טענותיהם.

העובדה ששלושה חיילים חלו במחלה באותו בסיס בתקופות סמוכות אינה מובילה למסקנה שתנאי השירות דווקא הם שגרמו למחלה.

התובע אושפז ל- 20 יום הואיל ואובחן כי נדבק בבית החולים בחיידק MRSA ועבר ניתוח תחת הרדמה כללית לצורך טפול בזיהום (ס' 12 לתצהירו).

בהחלטת הועדה הרפואית של המל"ל מיום 16.6.19 צוין כי: "הועדה עיינה במסמך מהצבא ובמסמכים מרמת חן. מימצאי הבדיקה והחומר שענד בפני ...כי סובל מהפרעת חרדה לאחר ת.ד. לא התגייס לצבא בשל בעיה נפשית." הועדה הרפואית של המל"ל מדרג ראשון מיום 16.6.19 קבעה לתובע נכות בשיעור 14.5% משוקלל המורכבים מ- 5% נכות פסיכיאטרית (שהם 15% נכות בנכוי 10% בגין מצב קודם לפי סעיף 34(ב)(2)); ו- 10% נכות בגין הצלקת לפי ס' 75(1)ב, והחליטה שלא להפעיל את תקנה 15 בעיניינו של התובע מאחר ש"מסוגל לשוב לעבודה.

הנתבעת מנגד טענה כי לא הוכחו נזקים כספיים או הפסדים בפועל שנגרמו בשל הושטת עזרה לתובע בתקופה הסמוכה לתאונה, בחודש 8/2017 כבר נסע לחופשה באילת, נכותו אינה מצדיקה כל צורך בעזרת הזולת ויש לטענתה לפצותו בגין עזרה לזולת בעבר בסך של 4,000 ₪ בלבד (בתחשיב הנזק הנתבעת סירבה להכיר בפצוי כלשהוא בגין ראש נזק זה).

...

כאמור, לתקופה שבין 12.9.17 ועד 31.1.19 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 20% במל"ל. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי בתיק פלת"ד מסוג זה, אישורי המחלה שניתנו על ידי רופאי קופת החולים אינם מהווים ראיה לכך שאמנם היה צורך רפואי באותם אישורים או לכך שאותם אישורים אמנם נוצלו בפועל.

כפי שאראה להלן, בשיעור נכות צמיתה של 18.78% התובע הוכיח כי יכול היה לחזור לעבודה ולהשתכר שכר גבוה מזה שהשתכר לפני התאונה, ולכן לא שוכנעתי כי במהלך תקופת הנכויות הזמניות שנקבעו לו לא יכול היה לעבוד כלל.

סיכום לאור כל האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע: הפסדי השתכרות לעבר – 28,960 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד – 101,432 ₪ הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד – 10,000 ₪ עזרת צ"ג לעבר ולעתיד – 10,000 ₪ נזק לא ממוני – כאב וסבל – 18,035 ₪ סה"כ: 168,427 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בסך 59,435 ₪ = 108,992 ₪.

אשר לנושא הזיהום טוען בא כח המערער כי היות והוא לקה בזיהום בהיותו בקורס מ"כים הרי שקיימת חזקה כי מקור ההדבקות בתנאי השרות לעניין זה מפנה המערער לע"נ 202/98 יוסף אלמן נ' קצין תגמולים, וכן ע"נ 161/94 קושניר נ' קצין תגמולים וע"נ 439/99 לצטר עודד נ' קצין תגמולים.

אולם, הוועדה אינה סבורה כך. לא מדובר על חקירה בנושא צדדי של מה בכך, אלא בחוות דעת שלמה המתמודדת ועונה על חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין ואשר מעלה גירסה עובדתית הפוכה ומפרשת את האירועים הפוך מפרופסור קורצ'ין, עד כדי קביעה שדלקת קרום המוח חיידקית אינה אפשרית במקרה זה, ובכל זאת בא כח המערער לא חקר על כך. מהתנהגותו זו של בא כח המערער, מתחזקת עמדתנו כי פרופיסור שדה צודק בחוות דעתו.

על פי פסק הדין ע"א 427/89 קצין תגמולים נ' רוט פד מ"ה 5 203 215 וכן ע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין תגמולים פד ל"ז 4 361, 367 הרי הנטל להוכחת קיומה של נכות בתיקים אלה מוטל על המערער, כאשר שיעור הנטל הוא "במידה מתקבלת מאוד על הדעת". לו די היה בהוכחת אירועים כלשהם שהיו בסמיכות לפרוץ מחלה כלשהי על מנת לקשר את המחלה לשרות הצבאי, הרי שדי היה בהופעת המחלה תוך כדי השירות הצבאי, על מנת להכיר בה כקשורה לשרות הצבאי.

...

וכך הם כותבים: "נחה דעתנו כי תיסכול, אכזבה ורוגז שמקורם באי מימוש תוחלת קידום בדרגה אינו עולה כדי stressful life events על פי ההגדרות המקובלות בדירוג של L.C.U (Life Changes Units) אשר מדרג מות בן מישפחה קרוב כגורם תעוקה ראשון במעלה; לעומת זאת פיטורין ממקום העבודה דורגו במקום השמיני." (ראו סעיף 14 להחלטה בתיק עלני).

פרופ' שדה העיד כי ב-50% מהמקרים של אוטם בצעירים, למרות כל הברור המקיף, בסופו של דבר לא מוצאים את הסיבה (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 8.10.02).

ראו לעניין זה: "כאשר אין שום גורם רפואי בר-סמכא המאשר קיומו של קשר סיבתי בין מחלה מסוימת לבין חבלה מסוימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי), כי אז אין לחייל התובע במה להאחז, ודין תביעתו להדחות" (ע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים פ"ד מח (3)326, בעמ' 338) "אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה פלמונית, יש עדין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה היתה להביא לכך כי כל הבלתי-ידוע בעולם הרפואה-והוא לצערנו אינו מועט-הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה" (ד"נ 38/84 רחל ומסעוד לוי נ' קצין התגמלים, לא פורסם) "כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה;מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד.בדרך כלל דיעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר, או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות שלא הופרכו על די מחקרים" (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פד"י נ (1) 529, 537) לסיכום הערעור נדחה.