הכרה בתאונת דרכים בחו"ל כתאונת עבודה בשל נסיעה מטעם העבודה

הנתבעת מפנה בסיכומיה לכך, שבהערת אגב מוזכרת בענין מזרחי האפשרות שהסטיה של העובד מהדרך המקובלת "תוקנה", תוך הפניה לאמור בענין דב"ע (ארצי) מא/0-19 המוסד לביטוח לאומי - אבניאלי פד"ע יב 298 (1981) (להלן: "ענין אבניאלי"): "'סטיה' מהדרך, להבדיל מהפסקה, ניתנת ל'ריפוי' עם החזרה לתווי הרגיל". אין מדובר בעניינינו בתאונה שאירעה "תוך ועקב" עבודתו של התובע כפי שאגולל להלן, אינני מוצא כי התאונה הנדונה "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו", גם משום שספק אם בעניינינו הוכח הבסיס לקיומה של "חזקת תאונת עבודה" בהקשר לעיתויה ומיקומה של התאונה "תוך ועקב" נסיעתו "מן העבודה למעונו" ו"עקב נסיעתו זו"; וגם, באשר, בכל מקרה, ממכלול הראיות שלפניי מצאתי כי, בנסיבות, "חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו" [סעיפים 79, 80(1) ו-81(א) לחוק הב"ל].

בסעיף 2 לכתב התביעה מתוארים נסיבות התאונה: "ביום התאונה, בעת שנהג התובע ברכבו הגיחה מכונית שחצתה צומת שהאור בעדשת הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. כתוצאה מכך נפגעה חזית רכבו של התובע". אין טענה בכתב התביעה כי מדובר בתאונת עבודה, וגם אין הכחשה לענין זה. אעיר כבר עתה, שלטעמי, אין לתובע בתאונת דרכים שלא פנה בתביעה למל"ל בגין נכות מעבודה חובה להתייחס למטרת הנסיעה, ככל שאין בהעדר ההתייחסות לגרוע מחובתו לטעון את האלמנטים הנדרשים לקיומה לכאורה של תאונת דרכים.

גם הרופאה שמפנה את התובע למיון, ומציינת שהתאונה אראה "בזמן שחזר מפגישה בעינייני עבודה", איננה מציינת את הביקור כביקור בעקבות "תאונת עבודה", ולא ניתן למצוא במכלול המסמכים "תעודה ראשונית של נפגע בעבודה". אמנם באותו מיסמך רפואי של הפניה למיון (לביקור שני) שהוצאה על ידי רופאת המשפחה של קופת החולים יומיים לאחר התאונה (11.6.09), לאחר שהתובע פנה אליה בתלונות לגבי כאבים, נרשם תחת סעיף 'תלונות': "תאונת דרכים בתאריך 09.06.09 בזמן שחזר מפגישה בעינייני עבודה. תאונת שרשרת. פגע ברכב שלפניו. כרית אוויר לא ניפתחה". הנתבעת מבקשת לייחס לגירסה זאת את המשקל שמייחסת הפסיקה למתן גרסה ב"מיסמך ראשוני", כהודאה מטעם התובע.

אם כן, מחקירת התובע עולה כי מסר בהודעה למישטרה כי היתה קודם לתאונה "פגישת עבודה עם מכר מחו"ל", אך - התובע איננו מצליח להזכר בפגישה או מיקומה.

כפי שעולה מהדין שפורט לעיל, בנסיבות ענייננו לו היה התובע פונה למל"ל בתביעה להכיר בתאונה כתאונת עבודה, היה מוטל על התובע להוכיח מדוע, משפטית, שלא יראו בנסיעה בתוככי כפר סבא בה אירעה התאונה - נסיעה נפרדת, למול שאלת "מבחן האינצידטליות" לגבי פעולותיו טרם התאונה, כשברכב שלו בעת התאונה יושבת בתו, שלא היתה עמו בפגישת העבודה, ושנאספה על ידו מבית הספר בעיר כפר סבא; היינו להוכיח את תחולת החזקה.

...

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 495,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך של 495,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 75,290 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה סך של 712 ₪ בלוויית ריבית והצמדה מיום 8.1.2014.

הנסיעה ביום 6.7.16, שבמהלכה ארעה התאונה, הייתה לצורך ביצוע משלוחים ללקוחות המרכול, בו עבד התובע, בחג עיד אל פיטר.

מכלול כל העובדות האלה מהוות ראיה ניצחת לכך שהתובע עבד ביום התאונה במרכול וכי התאונה אירעה לו תוך כדי ועקב עבודתו ולכן מבוקש להכיר בה כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן גם: "החוק").

יש להטיל ספק רב בגירסת התובע גם משום שהתובע טען שלאחר התאונה ישב במנוחה בביתו במשך כשבוע ימים, אלא שבפועל טס הוא לחו"ל יום אחרי התאונה הנטענת.

יחסי עבודה או עזרה משפחתית? המסגרת הנורמאטיבית: תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו" סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" כדלקמן: " "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות" בעיניין מדלסי (עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.15)) סקר בית הדין הארצי לעבודה את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד".

גם בהתייחס ליום קרות תאונת הדרכים, שמבקש התובע להכיר בה כפגיעה בעבודה, לא ידע התובע לספק נתונים בסיסיים בעיניין המשלוחים שבוצעו באותו היום (כמה היו? מי סידר אותם? מי טיפל בהזמנה? וכיוצ"ב).

...

הדבר אף מחזק את המסקנה, שהתובע הוצב בקופת המרכול באופן "חפיף" כלשון אביו כאמור, לצורך עזרה לעסק המשפחתי, ככל שהייתה דרושה.

סוף דבר: לאור כל האמור, נקבע בזאת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היה עובד במרכול המשפחתי "סופר כל הכל" (להבדיל מהיותו בעלים של הסופר).

לפיכך, דין התביעה להידחות.

העובדות המערער, יליד 1964, עובד חברת חשמל, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.1.2006, ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה.

טענות הצדדים המערער טוען כי ועדת הערר טעתה בקביעותיה ביחס לנכות הנפשית, הנכות הנוירולוגית, תיסמונת הכאב והנכות האורתופדית, כדלקמן: הנכות הנפשית – ועדת הערר ביטלה את ההחמרה בנכות הנפשית שקבעה הועדה מדרג ראשון בנימוק שלא קיימת התאמה בין תלונות המערער למימצאי הבדיקה האורתופדית והנוירולוגית בנימוק שהמערער לא דייק בנוגע למצבו לנוכח נסיעות תדירות לחו"ל. ועדת הערר שללה את חוות דעת הפסיכיאטרית מטעם פרופ' קוטלר בנימוק שזו ניתנה על יסוד תלונות שאינן תואמות את מימצאי ועדת הערר, וזאת מבלי שועדת הערר התייחסה להתדרדרות במצבו הנפשי המפורטת בחוות הדעת הפסיכיאטרית.

ועדת הערר נימקה החלטתה בכך שקיימת אי התאמה בין התלונות במישור הנפשי והגופני ובין מימצאי הבדיקות בתחום האורתופדי והנוירולוגי וכן בשל תדירות נסיעותיו לחו"ל. ועדת הערר לא התייחסה בהחלטתה לתלונות המערער על החמרה במצבו הנפשי, ובכלל זה על ירידה במצב רוח, עייפות, סיוטים, קושי בתיפקוד בעבודה והתפרצויות זעם.

...

קביעת ועדת הערר כי מצבו של המערער אינו בעל השלכה תפקודית איננה הנמקה אלא היא בגדר מסקנה אשר אינה מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהעביר עליה ביקורת שיפוטית.

משכך קביעת ועדת הערר כי היא דוחה את הערכת הנכות הנוירולוגית של ד"ר דיין אינה ברורה ואינה מאפשרת להתחקות אחר שיקול דעתה של ועדת הערר בהיבט זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

היות והמלצה ברוחה דומה ניתנה כבר במעמד דיון ההערכה המוקדמת ע"י כב' הרשמת ד"ר רעות שמר בגס, אני מחייב את המשיב לשלם למערער השתתפות בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בסיכום ביקור זה צויין: "מצב לאחר תאונת דרכים עם קינמטיקה קשה, נותר עם כאבי צואר ומוגבלות בתנועות הצואר וכאבי גב תחתון מקרינים לרגל שמאל עד הברך בהיבט הקידמי של הירך. אין פחת מוטורי גס בגפיים. קרוב לוודאי תלונותיו על רקע פגיעה יבשה וקונטוזיה של הצואר והגב התחתון בעקבות התאונה". במהלך הדיון בתביעה, ובטרם נדונה תביעת התובע במל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר דוד אנג'ל. בחוות דעתו ציין ד"ר אנג'ל כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות הגב תחתון.

חוות הדעת הוגשה לתיק לפני קביעת הנכות במל"ל, ד"ר אנג'ל לא נחקר על ידי מי מהצדדים, ולפיכך מוסכם על הצדדים כי חוות דעתו מחייבת בשאלת נכותו הרפואית של התובע בהליך זה. מאחר והתאונה התרחשה בדרכו של התובע לעבודתו, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (לעיל ולהלן: "המל"ל") להכרה בתאונה כתאונת עבודה ותביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

בפירוט הנסיבות נרשם כי "בדרך לעבודה - משמרת לילה המתחילה בשעה 22:00 עד לשעה 6:00 בבוקר, חזיר בר חצה את הכביש וניכנס לנתיב נסיעתי, נסיתי לבלום אך החזיר פגע ברכב בצד שמאל ובחזית". התובע הגיש גם הודעה במישטרה על מעורבותו בתאונת דרכים, בה צויינו פרטי התאונה, בדיוק כנטען בתביעה (עמ' 50 מתוך 268 בקובץ תצהיר העדות הראשית).

בטופס זה, התובע ציין לעניין הדיווח למעסיק אודות התאונה כי כבר בזמן אמת הוא דיווח למעסיקו על התרחשותה, וציין כי "שלחתי הודעה לקבוצת ווטספ ל-מר יוסף אסעד היות והיה בחו"ל". (ב) התעוד הרפואי הראשוני, שכידוע הפסיקה מייחסת לו משקל לא מבוטל, תומך בטענות התובע לעניין התאונה.

התובע העיד ומצאתי לקבל את עדותו בעיניין זה, על הקשיים בבצוע העבודות השונות בהן עבד עד כה, ובין השאר על הכאבים בגבו אשר לעתים גורמים לו למיגבלה בנהיגה לצורך עבודה כנהג הסעות.

...

בהתחשב בכלל השיקולים הרלבנטיים, בדגש על העובדה כי כבר בגיל 25 השתכר התובע שכר בגובה השכר הממוצע במשק (אשר עומד כיום על למעלה מ- 12,000 ₪), ובדגש על שיעור מס ההכנסה המופחת שיש להביא בחשבון, אני קובע כי את נזקיו של התובע לעתיד יש להעריך בהתאם לבסיס שכר בסך של 15,000 ₪ (נטו-פלת"ד).

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 592,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ, וכן החזר סכום האגרה ששולם.

בנוסף, אני מקבל את טענת ב"כ התובע כי מכיוון שהנתבעת המשיכה לעמוד על הכחשת החבות עד תום גם לאחר שהוצגו תמונות ברורות אשר אינן מותירות מקום לספק בנוגע להתרחשות התאונה, וגם לאחר שהתברר לנתבעת (ככל שלא ידעה מכך עוד קודם לכן) כי היא זו ששילמה עבור גרירת רכב התובע לאחר התאונה - הרי שהדבר עולה כדי עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט, ובהתאם להוראת תקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות לדוגמא בסכום כולל של 10,000 ₪.

חזקה כי הנתבעת קיבלה את הקיט ואת הרשימה ועיינה בה. עוד טוענים צדד ג', כי אף חברת ביטוח בישראל אינה מבטחת סוכני נסיעות בגין תאונות דרכים בחוץ לארץ.

לסיכום: לאור כל המקובץ, מצאתי לקבוע כי צ"ג הודיעו ועדכנו את הנתבעת אודות ההחרגה משנת 2015, מעת שההחרגה בפוליסה ברורה ולא משתמעת לשתי פנים, הרי שהתאונה ונזק התובעת אינם מכוסים בפוליסה שהוציאה צ"ג 2 לנתבעת, ולפיכך מצאתי לדחות את הודעת צ"ג ששלחה הנתבעת כנגד צ"ג. נזק התובעת להלן נתוני עזר לחישוב הנזק: מועד התאונה: 2.3.17 תאריך לידה: 10.10.70 נכות אורטופדית מוסכמת: 14.5% בגין שברים בחוליות D3 ו- D4 הנתבעת לא הגישה חוות דעת מטעמה.

ד"ר גורן גם מצא לקבוע נכויות זמניות: 100% למשך 6 שבועות 50% למשל 3 חודשים 30% ל- 3 חודשים נוספים התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י התובע.

...

הנתבעת טענה בהגנתה כי דין התביעה להידחות ו/או להימחק בהעדר עילת תביעה בישראל על פי הדין הישראלי בהתאם לדנ"א 4655/09 נטע לי סקאלר נ' רוני יובינר מיום 25.10.11 בנוסף או לחלופין, ככל והתובעת סבורה כי היה פגם בטרקטורון היה עליה להפנות תביעתה כנגד החב' הרומנית שסיפקה את הטרקטורונים.

על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 202,144 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 13.9.22 עד ליום התשלום המלא בפועל (סכום זה הינו: הסכום ששולם למל"ל), ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15%+ מע"מ. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 373,000 ₪ בניכוי הסכום ששולם למל"ל (סכום זה הינו הפיצוי לתובעת), ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ מסכום הפיצוי לתובעת, בתוספת הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות וכן את אגרת המשפט.

ההודעה כנגד צדדי ג'- נדחית.

הנתבעת תשלם לצדדי ג' שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות משפט בשיעור כולל של 5,000 ₪.