ביום 5/9/11 הוגשה לתיק תעודת עובד ציבור כאמור במסגרתה פורטו החזרי המס שניתנו למנוח החסוי בעסקת יקנעם, בסך כולל של 159,079 ₪ (כולל ריבית והפרשי הצמדה), ואילו באשר לעיסקת שוודיה צוין: "על פי הרישום במחשבי מס הכנסה לא נימצאו נתונים לגבי החזרי מס למנוח ברוור גרשון נחמיה ז"ל בגין עסקת קריית ביאליק (שבדיה) מיום 1/9/91 בנכס הידוע כגוש 11561 חלקה 27".
לטעמי משקבע פקיד השומה בירושלים כי לא נתקבלו החזרי מס בגין עסקת שוודיה, היה מקום לקבוע כי החזרי המס שפורטו נוגעים לעיסקת יקנעם ולא לעסקה דידן.
לחלופין היו התובעים זכאים לקבל את החזר הסכומים ששולמו עבור המסים לאור האודיסאה שהעבירה אותם שוודיה, אשר לא הפקידה את הפיקדון, בצרוף ריבית פיגורים ממשית, ואולם סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 אליו מפנה סעיף 353 לפקודת החברות (ראו פרופ' ציפורה כהן, פירוק חברות, מהד' תש"ס- 2000, עמ' 706- 709) מגביל את שיעור הריבית וקובע:
"(א) הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית - הריבית או התמורה ייחשבו, לעניין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השעור שנקבע לענין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961".
בנסיבות אלה, אני קובעת כי הסכום שעל שוודיה להשיב למוכרים עבור מסי השבח והרכוש ששולמו על ידם, בנכוי ההחזרים המצויינים לעיל, עומד על סך של 105,998 ₪, (סך של 69,301 ₪ עבור מס שבח, וסך של 36,697 ₪ עבור מס רכוש), זאת, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית לפי סעיף 4 הנ"ל, מהמועד בו שולם כל תשלום, ועד למועד התשלום המלא בפועל.
שוודיה תשא בכל הוצאות המוכרים על פי שומה שתוגש לאישורי וכן שכר טירחת עו"ד בסך 30,000 ₪, אשר ישא הפרישי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
...
בנסיבות העניין אני רואה להביא דברים בשם אומרם, מפי כב' הש' אנגלרד (בהסכמתם של כב' הש' מצא וריבלין):
"... בשלב הנוכחי, התרופה היחידה העומדת לזכות הנפגע בשל הפרת ההסכם מצד הקבלן היא קבלת פיצויים בעד הנזק שנגרם לו... גם אכיפתו של ההסכם בעניין שטח הדירות אינה עוד אפשרות מעשית, משום שבנייתן הסתיימה זה מכבר. התוצאה ממצב דברים זה היא כי לעת הזאת אין עוד תחולה להוראה המקורית בהסכם שמנעה את השימוש ביפוי הכח עד למילוי כל ההתחייבויות מצד הקבלן. הנימוק הפורמלי למסקנה זו מצוי בעובדה כי בשל אי-האפשרות לבצע את החובה החוזית הראשונית, דהיינו: מסירת דירה בשטח גדול יותר, חובה זו נבלעה בתוך החובה המשנית של תשלום פיצויים על ההפרה. עם החלפתה של החובה הראשונית בחובה משנית, אין המוכרים זכאים עוד למנוע את השימוש ביפוי הכח. יש לזכור כי אי-השימוש ביפוי הכח עשוי לגרום לנזקים ניכרים לקבלן ולצדדים שלישיים. אפשר אף כי מניעת השימוש ביפוי הכח בנסיבות אלה יש בה משום פגיעה בעקרון תום הלב מצד המוכרים. לכן, יש לטעמי לקבל בנקודה זו את ערעורו של הקבלן תוך מתן הצהרה כי יפוי הכח שריר וקיים וכי עו"ד הדס רשאי לעת הזאת לעשות בו שימוש כדי לרשום בית משותף על המגרש, לרשום את זכויות הקבלן בבנין המסחרי, וכן כדי לרשום את זכויות הדיירים בדירות המגורים שרכשו".
יחד עם זאת, כחודשיים לאחר מכן, בהחלטה מיום 29/1/03, דחה בית המשפט העליון בקשה שהגישה שוודיה לפי פקודת בזיון בית משפט, לכפות על המוכרים בקנסות יומיים ובמאסר את ביצוע פסק הדין בערעור לענין השימוש ביפוי הכח (להלן: בקשת הבזיון).
בכפוף לתשלום הסכומים המפורטים בפסק הדין ולאחריו, אני קובעת כי עו"ד הדס יהיה רשאי לעשות שימוש ביפוי הכח לשם רישום הבית המשותף.
אני מורה לכל המבקשים ולמשיבות 3 ו-4 לשתף פעולה עם עו"ד הדס לרישום הבית המשותף.
בהעדר מעורבות של המשיבים 3 ו-4 ו/או המשיבים הפורמליים, נדחית התביעה נגדם ללא צו להוצאות.
