בד בבד עם כך, עבדה המשיבה בקופות חולים מכבי ולאומית, במעמד של רופאה שכירה.
ביום 24.1.12, הגישה המשיבה את תביעתה מושא בקשה זו לבית הדין האיזורי, במסגרתה עתרה להכיר בה כעובדת של המבקשת בכל הנוגע לזכויות הנובעות מתקופת עבודתה כ"רופאה עצמאית" ולשלם לה פצויי פיטורים ודמי הבראה, שכן לטענתה היא השתלבה בקופה; השרות אותו העניקה לקופה היה חלק מהפעילות הרגילה והשוטפת שלה, כחלק מהמערך האירגוני שלה ולא כגורם חצוני.
מעבר להפניה להלכה הכללית בסוגיה זו הפנה בית הדין האיזורי גם לפסקי הדין בעיניין ד"ר טורבטי [ע"ע (ארצי) 1392/02 ד"ר טורבטי – שירות בריאות כללית, פד"ע מ' 49) ועניין ד"ר פרידלנד [ע"ע (ארצי) 615/05 ד"ר שמואל פרידלנד – שרותי בריאות כללית (3.8.06)], שדנו במעמדו של "רופא עצמאי" המטפל במרפאתו במבוטחי קופות חולים בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, ולפיהם נקבע כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הרופא לקופה.
באשר לסכויי העירעור, טוענת המשיבה כי סכויי העירעור שהגישה המבקשת קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומבוסס על סמך הראיות והעדויות אשר נשמעו בתיק וברוח הפסיקה וההלכה הקיימת אם בעיניין סרוסי ואם בעיניין ציפורה בשן; כי מסקנת בית הדין האיזורי אינה חורגת מן ההלכה הפסוקה ונובעת ישירות מהחומר אשר הונח בפניו; לא זו אף זו, דוקא בפסק דין סופיה קוצ'יק אליו הפניתה המבקשת, קבע בית הדין הארצי כי הגם שלא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים באותו מקרה, עדיין פסק הוא לזכות התובעת שם, זכויות מכוח חקיקת המגן ובכלל זה לפי חוק פצויי פיטורים, שכן לנוכח התלות הקיימת יש לראות במשיבה כמי שהנה עובדת לטובת חוק זה, והדברים נכונים לגבי המשיבה בעניינינו שיעבדה מעל 30 שנים בקופה ופרשה לפנסיה ללא כל; מכאן שבית הדין האיזורי לא חרג מההלכות המשפטיות הקיימות; יתרה מכך, בית הדין האיזורי הגיע למסקנה אליה הגיע גם על יסוד קביעותיו העובדתיות והתרשמותו מן העדויות שבאו בפניו, ואלו עניינים שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהן; משכך, פסק הדין ניתן ברוח ההלכה הפסוקה הקובעת כי ניתן להעניק זכויות מתחום משפט העבודה המגן והביטוח הסוצאלי, גם למי שאינו עונה על הגדרת "עובד" במובנה הקלסי; מכל מקום, בית הדין האיזורי בחן את הראיות שהובאו בפניו, לרבות דו"חות מס הכנסה והחשבונות שצורפו לתצהירה של המשיבה, וקבע כממצא עובדתי, שהמשיבה הוכיחה שהיתה תלויה כלכלית במבקשת משך למעלה משלושים שנה, וכי עיקר הכנסתה כבעלת עסק עצמאי נבע מקשריה עם המבקשת, וכתוצאה מכך נוצרה לה תלות כלכלית במבקשת; כמו כן הוכח שהשכר אותו קיבלה המשיבה לא עלה על השכר אותו היתה מקבלת לו היתה עובדת שכירה; כי בנסיבות חריגות אלה, כך לטענת המשיבה, גם אם היתה בעלת עסק עצמאי, היה מקום לחרוג מן ההלכות הקיימות בעיניין רופאים עצמאיים ולפסוק לזכותה פצויי פיטורים; בנגוד לפסקי הדין בעיניין פרידלנד וטורבטי, הקשר שבין המשיבה למבקשת נמשך על פני 33 שנה, להבדיל מתקופות ההיתקשרות הקצרות באופן משמעותי בפסקי הדין הנ"ל, פרידלנד (רק שנתיים) וטורבטי (כ-12 שנים); אין ליחס להקשר התעשייתי משקל רב בעיניינה של המשיבה, כך שפסקי הדין בעיניין פרידלנד וטורבטי בסוגיית העסקתם של רופאים עצמאיים אינם יכולים להטיל צל על עניינה של השיבה בפרט כך לאור תקופת ההיתקשרות הממושכת שבין הצדדים.
...
דיון הכרעה:
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי תוך הקדמת מועד הדיון בערעור, ואבאר טעמי להלן.
בנסיבות אלה, ולאחר שנתתי דעתי לנימוקים כמבואר לעיל המטים את הכף לעבר קבלת הבקשה, כמו גם לאלו המטים את הכף לעבר דחייתה – הגעתי למסקנה כי האיזון הראוי בין האינטרסים השונים של הצדדים, הוא בעיכוב תשלום מחצית סכומי פסק הדין, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית הדין את אותו סכום במזומן או בערבות בנקאית.
סוף דבר –
אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, ואני מורה כי מסכום פסק הדין מיום 2.1.14, יעוכב הסך של 165,000₪ (פיצויי פיטורים) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.7.07 ועד למועד ההפקדה בקופת בית הדין וכן הסך של 25,000₪ (הוצאות) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 2.1.14 ועד למועד ההפקדה בקופת בית הדין (להלן ביחד – "הסכום המעוכב"), וזאת בכפוף לכך שבתוך 21 ימים מהיום תפקיד המבקשת את גובה "הסכום המעוכב" בקופת בית הדין במזומן או בערבות בנקאית.
