התובעת עבדה בבית החולים במהלך השנים במחלקה פנימית א', ובעבודתה ביצעה, בין היתר, את המשימות הבאות: רחצת מטופלים; הזזת ושינויי תנוחה של מטופלים; ניקיון בהיגיינת פה ופצעי לחץ של המטופלים; ניקיון סביבת מטופל; דאגה לחמצן ולציוד רפואי במחלקה; סידור ציוד בעגלה ובמחסנים ייעודיים; חלוקת אוכל והאכלת מטופלים.
התשתית הנורמאטיבית
פגיעה בעבודה - רקע וכללי יסוד – סעיף 79 לחוק מגדיר "פגיעה בעבודה" במילים הבאות: "תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". סעיף 83 לחוק ממשיך וקובע, כך:
"תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."
בפסק הדין בעיניין לוי סיכם בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה באשר לנטל ההוכחה בתאונה, שאינה כתוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, וציין כדלקמן[footnoteRef:1]: [1: עב"ל (ארצי) 201/10 לוי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 7.3.2011), פסקה 15 לפסק הדין.
]
"בהתאם לפסיקה, על מנת להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה יש צורך בשלב ראשון להצביע על ארוע מיוחד בעבודה. על מהותו של אותו "ארוע מיוחד" ודרך הוכחתו נקבעו בהלכה הפסוקה הדברים הבאים:
"סווג הארוע כ -"ארוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של הארוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).
...
טענות הנתבע – הנתבע טוען, כדלקמן:
- לתובעת לא אירע אירוע תאונתי כלשהו בעבודה ביום 17.12.2020, וגם לא אירעה לה תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק");
- אין קשר סיבתי בין הליקויים להם טוענת התובעת לבין האירוע מיום 17.12.2020, והליקויים של התובעת התפתחו עקב תחלואה טבעית;
- לחילופין, השפעת העבודה – אם בכלל, היות שהדבר מוכחש – היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבה הבריאותי של התובעת;
- לאור כלל אלה יש לדחות את התביעה בכללותה.
בהתאם לכך, טענה זאת נדחית במלואה.
]
"... אותה אני חולמת הכי הרבה. הכי הרבה. כי אני הרגשתי, שלא עשיתי בשבילה מספיק, כאילו יכולתי לבוא, אולי להרים לה את הראש של המיטה, אולי לתת לה כן מים, אולי כאילו כן לשמוע אותה, כן להבין מה המצוקה שלה. אותה אני חולמת מלא, מלא, מלא. היא כאילו הכי, הכי, הכי הרבה, אבל לא יודעת למה. כאילו, אני באמת הייתי מנסה לעזור, אני כאילו אני חולמת שדווקא היא מנסה לחנוק אותי, כאילו עשיתי לה משהו רע".
גם כאן, עדות התובעת נתמכת בסיכום השיחה עם עינת, שם נכתב כי "בפנימית א' ממשיכה לחוות קשיים, שיתפה אותי באירועים שגרמו לה לנזק נפשי נוסף – מתמודדת עם זיכרונות של מטופלת שנפטרה". התובעת אף הדגישה כי באותה העת, היא הרגישה שהיא נמצאת ב'סוף העולם': "... אתה מרגיש שאתה בסוף העולם, אתה מרגיש שזה קץ העולם, זה לא משנה מי, כאילו ממש כל הזמן אתה הבא בתור, כאילו אין מנוס, כולם, כולם...". כפי שכבר צוין דלעיל, מדובר באירועים שהיו סמוכים לקריסה הנפשית שהובילה להפסקת העבודה בפועל של התובעת.
]
סוף דבר
לסיכום – בית הדין ימנה מומחה רפואי בתחום בריאות הנפש על מנת שידון וישקול את הקשר הסיבתי בין מצבה הנפשי של התובעת לבין התשתית העובדתית הבאה: התובעת נחשפה בעבודתה לתנאי עבודה קשים מאוד, במסגרת פעילות של טיפול והצלת חיי אדם, ובמהלך עבודתה כסייעת בבית החולים.
