התובע עותר להכיר בקשר סיבתי בין ארוע תאונתי שקרה לו במסגרת עבודתו ביום 25.05.2020 והוכר על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה (להלן: הארוע התאונתי), לבין פגימות בגבו וברגלו השמאלית.
והשיב:
"המאמר מתייחס להבדל מולד באורך הגפיים, קרי הבדל קבוע לאורך שנים אשר עלול להוות סיבה להתפתחות שינויים דגנרטיביים בחוליות (שינויים שחקתים נווניים בחוליות), ולא לבקע דיסק. אנו דנים בהגבהה לפרק זמן של עד חודשיים, ולשמחתנו פרק זמן קצר שכזה אינו גורם להתפתחות שינויים נווניים שחקתיים לאורך ע"ש ולא לעקמת!!!! שינויים שחקתים בולטים מלווים בבקעי דיסק ניצפו כבר בשנת 2009 בבדיקת CT, כולל בקעים בגבהים L4-5 e L3-4"
המומחה נישאל:
"בהנחה שלאורך התקופה שבין הקרע בגיד האכילס ועד למועד הופעת התסמינים בגב, לא עסק התובע בפעילות מאומצת כלשהיא (ספורט או עבודה), האם סביר להניח שהבקע המתואר נגרם, בסבירות של מעל 50%, מהשינויים בעמוד שדרה מתני עקב ההבדל באורך הרגליים?"
והשיב:
"לא. הבדל באורך הגפיים אינו גורם לבקע דיסק!!!".
המומחה נישאל:
"אתה קובע שדלדול שריר ה- 4 ראשי לא היה יכול להתפתח תוך פרק הזמן הנידון, אלא שמדובר בתהליך ארוך שנים, אך בספרות המקצועית מוכח אחרת, למשל במאמר (2) מאת ברוקס ושות.. משנת 2014 נאמר:
...
מנגד טוען הנתבע, כי נוכח קביעותיו החד משמעיות של מומחה בית הדין יש לדחות את תביעתו של התובע.
המומחה אף השיב במנומק לשאלות ההבהרה שנשאל על ידי התובע וכן לבדיקות ומאמרים שעמם התבקש להתמודד, ומסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לפגימות הנדונות היא מסקנה מנוקמת ומפורטת, המאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתו.
מנגד, התובע אינו מצביע על פגמים בחוות דעת המומחה מטעם בית הדין אלא מבקש להעדיף על פניה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו, שבה הגיע המומחה למסקנה שונה, מבלי להצביע על הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (להבדיל משיקול דעת רפואי של כל מומחה).
לאור כל האמור, התביעה נדחית.
