הכרה בנכות נפשית בעקבות חטיפת חייל צה"ל

ביחס לתעוד בעמ' 258 לתיק הרפואי בו נאמר שהוא סיפר למפקדו שיש לו הרבה צרות ויש לו בעיות בבית וכן שיש לו בעיות עם הצבא והמפקדים, אמר שאין להסיק מכך שהיו לו בעיות ספציפיות בבית, וכל חייל שמחפש שינוי או הקלה נוטה להצביע בין השאר גם על בעיות בבית, אך הדבר לא הופך את הבעיות לטריגר בדיעבד לבעיות נפשיות (פרוט' עמ' 58 ש' 8-10).

הקשר הסיבתי המשפטי ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר באירועים ותנאי שירות מיוחדים ובתנאים בהם קיימת זיקה הדוקה לפעילות צבאית מובהקת בנסיבות בהן יש להכיר בקשר הסיבתי המשפטי, בשים לב לאופי התפקיד הצבאי שהיה כרוך בפעילות לוחמה מבצעית, הישתתפות בתרגילי דמה מעצרים, הגנת המחנה וחיפוש אחר הנערים החטופים, מצב שהוביל לפריצת מבצע צוק איתן וזאת על אף שהמערער לא לקח חלק פעיל במבצע לאחר שהחל.

הכרעה לאור האמור, אנו מקבלים את העירעור וקובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת שיש להכיר הקשר הסיבתי לפיו יש בהפרעת הסכיזופרניה של המערער כנכות שנגרמה עקב השרות, ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

...

ביחס למאמר של פרזנר שצורף ע"י המומחה מטעם המערער הסביר שהוא מוסיף לתיאוריה הקיימת, גישה נוירולוגית מסויימת אך אינו מגיע למסקנה לפיה אבחנות בתקופת הגן קובעות לשנות ה-20, ושהגישה שלו הקושרת בין אירועי הסטרס להתפרצות הסכיזופרניה מגובה יותר בספרות (פרוט' עמ' 84 ו-85).

לאור זאת אנו קובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת קיומו של קשר סיבתי עובדתי רפואי של גרימה עקב מצבי הדחק והדיאסטזיס של המערער.

הקשר הסיבתי המשפטי ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר באירועים ותנאי שירות מיוחדים ובתנאים בהם קיימת זיקה הדוקה לפעילות צבאית מובהקת בנסיבות בהן יש להכיר בקשר הסיבתי המשפטי, בשים לב לאופי התפקיד הצבאי שהיה כרוך בפעילות לוחמה מבצעית, השתתפות בתרגילי דמה מעצרים, הגנת המחנה וחיפוש אחר הנערים החטופים, מצב שהוביל לפריצת מבצע צוק איתן וזאת על אף שהמערער לא לקח חלק פעיל במבצע לאחר שהחל.

הכרעה לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור וקובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת שיש להכיר הקשר הסיבתי לפיו יש בהפרעת הסכיזופרניה של המערער כנכות שנגרמה עקב השירות, ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

חוות דעתה של המומחית היועצת ניתנה ב-17.7.17, והמליצה להכיר בנכות הנפשית בשיעור 10% החל מ-1.7.17 (ראה להלן בהמשך).

לפני התאונה: ב-20.6.11 במהלך שרותו הצבאי של המבקש הוא מזומן לבדיקה ע"י קב"ן בצבא, עקב פניית אמו שהתרשמה כי נחוצה בדיקה דחופה.

שוב חזר הקב"ן על האבחנה של קשיי היסתגלות על רקע בעיות משפחתיות סוציאליות, ויחסים עם חיילים ומפקדים המתבטאים במצב רוח ירוד.

התעוד הרפואי התומך הבקשה הינו אותו תעוד שמטבע הדברים אמור לשמש לצורך השאלה אם נסתרה אכן בפועל קביעת המל"ל. כמקובל, איני מפצל בין השלבים, ומורה על מנוי מומחה פסיכיאטר שיתייחס לשאלת הנכות הנפשית הנובעת מן התאונה.

...

לתובע יש חובה לפעול בסבירות למיצוי זכויותיו במל"ל. כאשר מדובר על טענה להחמרת מצב, חובה עליו למצות זכויות במל"ל גם בעניין זה. אך אי מימוש החובה אין משמעה שתחסם דרכו בבקשה להבאת ראיות לסתור, ממש כפי שלא הייתה נחסמת דרכו מעיקרא לבקש מינוי מומחים במסלול שלפי סעיף 6א לחוק, אלמלא בחר במסלול קביעת הנכות על פי סעיף 6ב. לכל היותר, ככל שלא פועל התובע מול המל"ל בהליך החמרת מצב, ואם מתקבלת בקשתו להבאת ראיות לסתור (שאכן בכוונתי לקבל), ותחת ההנחה הלא ידועה שיקבע אכן כי הוחמר מצבו הנפשי וגם שיש קשר סיבתי מלא או חלקי לתאונה, הרי שבהינתן כל אלו במצטבר, תוכל הנתבעת לטעון לניכוי רעיוני של התגמולים העודפים להם היה התובע זוכה מן המל"ל, לו פעל בהליך של החמרת מצב.

דין הבקשה אפוא להתקבל.

אני מקבל אפוא הבקשה.

הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר אהוד רוזיצקי שקבע כי לתובע לא נותרה נכות נפשית הקשורה לתנאי חקירות ומעצר של גורמי בטחון ישראליים.

אוסיף כי בחקירתו התבטא התובע כי בעת מעצרו בביתו חשב "כי לו הייתה לו היזדמנות לחטוף מחייל נשק היה עושה זאת וגם יורה בכל החיילים" (זכ"ד מיום 29.1.2014 שעה 14:10 סעיף 18).

בעיניין הועד הצבורי הכיר בית המשפט בכך שחקירה סבירה עלולה לגרום לחוסר נוחות ובמסגרת זו גם לחוסר שינה מספיקה.

רק לאחר מכן סיפר התובע אודות מעורבות צבאית שהסתיר קודם לכן, אך גם אז יצא התובע דובר שקר בבדיקת פוליגראף רביעית בנוגע לנושאים רבים לרבות בעיניין אמל"ח. החוקר פירט בעדותו כי התובע נחשד בחברות בתשתית צבאית של החמאס וכן בהתחברות לחברי תשתית נוספת, ששניים מהם חבריו של התובע, שביצעה פיגוע בשנת 2010 בו נרצחו 4 ישראלים.

התובע טוען בסיכומיו כי בעקבות חקירתו האינטנסיבית חלה החמרה במצבו הנפשי שבעקבותיה הוא איים להיתאבד ועקב כך נכבל בידיו וברגליו גם במהלך החקירה וגם במהלך שהייתו בתא.

...

אני סבורה, עם זאת, כי שני עניינים אלו צריכים לבוא לידי ביטוי במסגרת הוצאות ההליך.

אני סבורה כי גם אם היתה נקבעת התרשלות בנקודה כלשהי לא היה מקום לייחס קשר סיבתי למלוא הנכות שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט, ויתכן שאף לא לרובה.

סיכום מהאמור עולה כי דין התביעה להידחות.

המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע״ו 55323-05-20, כב׳ השופטים ב׳ בר-זיו, מ׳ דאוד וש׳ שטמר) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (ע״נ 58386-05-16, חברי הועדה כב׳ השופט א׳ גולדקורן, ד״ר נ׳ אפטר וד״ר מ׳ דויטש) ואימץ את קביעתה כי מחלתו הנפשית של המבקש לא נגרמה עקב שרותו הצבאי, ומשכך אין להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

חזוק נוסף מצאה הועדה בכך שאין כל תעוד שממנו עולה כי המבקש ייחס בזמן אמת את מחלתו לתנאי השרות או טען ללחץ נפשי בעקבות תנאי השרות.

לאמור, בנגוד לגישת הערכאות קמא, העדר תעוד בזמן אמת על תנאי השרות או על לחץ נפשי, כמו גם ״שינוי חזית״ על-ידי החייל בין הגשת הבקשה להכרה בנכות, בטרם הבאת חוות דעת מומחה, ובין ההליך בשלב מאוחר – אינם מובילים למסקנה כי לא היתקיים קשר סיבתי עובדתי בין שרותו של החייל לבין מחלתו.

...

משהגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי משפטי במקרה שלפנינו, יש לקבל את עמדתו של המבקש, לקבוע כי הוא הוכיח שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי, ולהכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

כאשר חוברים להם יחדיו הקשר הסיבתי העובדתי והקשר הסיבתי המשפטי על שני יסודותיו – המסקנה היא כי יש להכיר בחייל כנכה לפי חוק הנכים.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש, לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין קמא ותחת זאת לקבוע כי מחלתו של המבקש נגרמה לו עקב שירותו, וכי הוא יוכר כנכה צה״ל בהתאם לחוק הנכים.

בתצהירו ובעדותו לפנינו סיפר המערער על מספר מקרים שכאלה, לרבות אודות מותו של החייל איאן פיינברג ז"ל (1993) אז נחשף המערער למראה גופתו של המנוח שנורה; אודות המנוח נדאל פארו ז"ל שנורה בידי מחבלים; אודות מותו של עאדל אבו שלוף ז"ל, עת ראה המערער את גופתו ערופת הראש של המנוח; ואודות חיסול סייען שהמראה המזעזע של גופתו נחשף לעיני המערער מספר ימים לאחר החיסול.

נוסף לכך סיפר המערער אודות ארועי ירי בהם היה נוכח, לרבות ארוע בו מחבל ניסה לחטוף אותו (סעיף 7 לתצהירו).

המערער הוסיף כי לאחר השיחרור הוא נימנע מלפנות לטפול נפשי מחמת הרגשת בושה, וכי הוא עשה כן בשנת 2014, לאחר שאחד הרופאים הפציר בו לעשות כן. נוסיף כי ניסיון החיים מלמד על מקרים בהם אנשים העוסקים בשירות משמעותי, אשר מהוה נדבך מרכזי של חייהם, ממשיכים לשרת חרף בעיות נפשיות כאלה ואחרות מהן הם סובלים, ואף מתפקדים ללא רבב במסגרת זו, ורק כאשר מגיע השרות לידי סיום, והמעטפת בדמות שירות רב משמעות מיתפוררת, מתגלות במלוא עוצמתן הבעיות הנפשיות שקוננו.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את העירעור, וקובעים שמן הדין להכיר בקיום נכות נפשית אצל המערער עקב שרותו הצבאי.

...

בהינתן האמור; בהינתן דעתו של מומחה מטעם הוועדה הסבור שקיים קשר בין המצב הנפשי האמור לבין השירות; חרף התהיות אותן העלה המשיב והאבחנה המבדלת של המומחה מטעמו; ובהינתן התכלית הסוציאלית של חוק הנכים המכתיבה כלל בדבר אימוץ פרשנות המיטיבה עם תובעי הזכות; מצאנו לאמץ את מסקנת המומחה מטעמנו.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור, וקובעים שמן הדין להכיר בקיום נכות נפשית אצל המערער עקב שירותו הצבאי.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, ולהשיב לו את עלות חוות הדעת של המומחה מטעמו, וכן את חלקו בחוות דעת המומחה מטעם הוועדה, והכל בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.