הכרה במקצוע כירופרקטיקה על ידי משרד הבריאות

" (ע"פ 10709/03 יוסף רוס נ' מדינת ישראל (04.07.2005)) בשנת 2008 הוסדר העיסוק במקצועות הפארא-רפואיים במסגרת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008, אשר סעיף 5 בו קובע כי "לא יעשה אדם פעולה שיוחדה בתוספת השניה לבעל תעודה במקצוע בריאות מסוים או לבעלי תעודות במקצועות בריאות מסוימים (בחוק זה – פעולות ייחודיות), אלא אם כן הוא בעל תעודה באותו מיקצוע בריאות." מקצועות הבריאות שהוגדרו בחוק הם כרופרקט, מיום 24.3.2011תיקון מס' 2ס"ח תש"ע מס' 2237 מיום 24.3.2010 עמ' 476 (ה"ח 269)הוספת הגדרת "כרופרקט"מרפא בעסוק, פודיאטר, מיום 24.3.2011תיקון מס' 2ס"ח תש"ע מס' 2237 מיום 24.3.2010 עמ' 476 (ה"ח 269)החלפת הגדרת ""תזונאי", "דיאטן"" בהגדרת "פודיאטר"הנוסח הקודם: "תזונאי", "דיאטן" – מי שניתנה לו תעודת תזונאי-דיאטן;פודיאטר מנתח, מיום 24.3.2011תיקון מס' 2ס"ח תש"ע מס' 2237 מיום 24.3.2010 עמ' 476 (ה"ח 269)הוספת הגדרת "פודיאטר מנתח"פיזיותראפיסט, קלינאי תיקשורת, קרימינולוג קליני ומיום 24.3.2011תיקון מס' 2ס"ח תש"ע מס' 2237 מיום 24.3.2010 עמ' 476 (ה"ח 269)הוספת הגדרת "קרימינולוג קליני"תזונאי או דיאטן. הרפואה הסינית על שלל גוניה, וטיפולי הטווינא בכלל זה, אינם מוגדרים כמקצוע בריאות על פי החוק, לא מוענקת למטפלים ברפואה הסינית תעודת הסמיכה על ידי משרד הבריאות מחד, ומאידך, לא נאסר על אף אדם לעסוק ברפואה סינית, תהא הכשרתו אשר תהא.

סעיף 2 לחוק זכויות החולה קובע מיהו המטפל עליו חל החוק: "'מטפל' – רופא, רופא שיניים, סטאז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעסוק, פיזיותראפיסט, קלינאי תיקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כרופרקט, וכן כל בעל מיקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשרותי הבריאות;" אין באמור לעיל כדי לשלול אחריותו של מטפל ברפואה משלימה אם התרשל והזיק, אולם יש בו כדי להכריע בדבר היקפה של אותה חובה: "הבחנה זו שבין רופא לבין מוהל לעניין פקודת הרופאים אינה חסרת משמעות גם לעניין עוולת הרשלנות. ההבחנה אמנם אינה מתייחסת לעילת החיוב באחריות לנזק שניגרם. מוהל הפועל ברשלנות בבצוע מילה יישא באחריות לנזק, והוא הדין ברופא המתרשל בבצוע מילה וגורם לנזק. אלא שאמת-המידה להכרעה בשאלת קיומה של רשלנות אינה זהה בשני המקרים. חובת הזהירות המוטלת על רופא נגזרת מרמת הכישורים המקצועיים של רופא סביר מסוגו, ובהפרתה של חובה זו יש משום רשלנות רפואית. על מוהל שאינו רופא אין מוטלת חובת זהירות זהה לחובתו של רופא. מוהל יחויב באחריות בשל רשלנות אם הפר את חובת זהירותו כמוהל.

...

בנסיבות אלה, לא הוכח שהיתה על הנתבעת חובה למסור לתובע מידע אודות סיכונים בטיפול, ולא ניתן לומר שהחובה הופרה והתובע לא נתן הסכמה מדעת לטיפול זה. התובע לא טען בכתב התביעה ובסיכומיו לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, ולפיכך איני נדרשת לדיון בסוגיה זו. לסיכום התובע סבל מכאבי ראש קשים, אשר אובחנו ככאבי ראש על רקע של לחץ ו/או על רקע של שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי.

בנסיבות אלה, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

עובדות הרלוואנטיות לנאשם 1 - גיורא דביר החל משנת 1990 ועד שנת 2018, עסק נאשם 1, המשמש כמנכ"ל חברת "א. דגן מערכות בריאות בע"מ" (להלן: "דגן"), במתן טיפולים רפואיים ובין היתר כירופרקטיקה, הומאופתיה ורפלקסולוגיה וכן בייבוא תוספי תזונה למדינת ישראל, המוגדרים כמזון רגיש.

כראיות לעונש הוגשו מטעם נאשם 2 הראיות הבאות (נ/6): מסמכים המעידים על מקצועו והעסקתו של הנאשם כרוקח; מכתבי המלצה, הערכה ותודה שניתנו לנאשם לאורך הקריירה המקצועית שלו, מהם עולה מסירותו הרבה והוקרת התודה של מטופלים שנזקקו לשירותיו; נהלי משרד הבריאות, הכוללים, בין היתר, טופס בקשת מועמד לקידום בשרותי הרוקחות, להוכחת אפשרות הפגיעה במקצועו.

לטענת הסניגורית, לאחר הפרדת כתב האישום והפחתת מספר הנאשמים במסגרת כתב האישום שבו הורשע הנאשם, אין לראות בפרשייה את החומרה הנובעת מריבוי הנאשמים בפרשה, בנגוד לנטען על ידי התביעה.

גם התביעה אינה טוענת כך. לטענת הסניגורית, הנאשם 1 לא הכיר באופן אישי את המהנדסות, ועבודתו מולן בוצעה באמצעות הנאשם 5.

הנאשם 2 מבחינת פקודת הרוקחות ונהלי משרד הבריאות שהוגשו ע"י הסנגור, נראה כי לרשות המוסמכת שיקול דעת רחב האם להביא את עניינו של הנאשם 2 בפני וועדת משמעת, וכן האם לשלול את רישיון הרוקחות שלו בגין הרשעתו בפלילים.

...

מסקנה לאור כל האמור, החלטתי להותיר על כנה את הרשעת שני הנאשמים.

בשים לב להלכות בית המשפט העליון בדבר כיבוד הסדרי טיעון, לפיהן רק במקרים חריגים יטה בית המשפט להתערב בהסכם, ולאור נסיבות הקולה שפורטו לעיל, סבורני שההסדר אינו חריג באופן המצדיק דחייתו, ולפיכך החלטתי לכבדו.

סוף דבר לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 3 חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה שבה הורשע.

עם זאת, סבורה היא כי המצב השורר בישראל ביחס לתחומי הרפואה המשלימה המבוצעים על ידי מי שאינם רופאים מורשים, מחייב את קיומה של העבירה, ומכל מקום, סבורה היא כי נוכח חומרתו היתרה של המקרה הנידון ונסיבותיו הייחודיות, אין חולק כי הוא ניכנס ויכנס בגדרה של כל מדיניות אכיפה, ולו המקילה ביותר.

בדו"ח שהוגש מטעם מבקר המדינה, הודגשו הסכנות האורבות לציבור הפונה לקבלת טפול באחד מענפי הרפואה המשלימה, נמתחה ביקורת על כך שמשרד הבריאות לא יישם את מרבית מסקנותיה של ועדת אלון והועלתה שוב הקריאה לפעול להסדרת המצב החוקי הקיים: "הטיפול בשיטות הרפואה המשלימה, בישראל ובמדינות רבות בעולם, הולך ומתרחב. לרוב המטפלים בשיטות הרפואה המשלימה אין מעמד מעוגן בחוק. אין כל פקוח על הכשרתם המקצועית ועל שיטות עבודתם. הציבור הפונה אליהם עלול להנזק כתוצאה ממעשה או מחדל, בעיקר אם המטפל טעה באיבחון המחלה, או מעצם הפסקת הטיפול הקונבנציונלי. משרד הבריאות לא עשה די בנושא זה, והתחום נותר פרוץ. לנוכח הפוטנציאל החיובי הטמון בכמה מענפי הרפואה המשלימה מבחינת בריאות הציבור, מחד גיסא, והסכנה הנשקפת מרמאים, מתחזים או שרלטנים שיגרמו נזק למטופלים, מאידך גיסא, על המשרד והממסד הרפואי לבחון את הנושא ולגבש מדיניות, שתהווה גם חומר אפשרי לקראת חקיקה. על המשרד לפעול לשינוי המצב החוקי הקיים, כדי לאפשר שליטה בנושא מורכב זה של טיפולים רפואיים בידי מי שאינו מורשה לכך, וקיום אמצעי ביקורת ופקוח מתאימים. על המשרד גם לשקול, לאחר עבודות ההכנה הנאותות, אם אין מקום לעגן בחוק הכרה בטיפולים מסוימים בשיטות של הרפואה המשלימה, ולהציב לה תנאים לשם הגנה על המטופלים בפרט ועל הציבור בכלל" (דו"ח מבקר המדינה, בעמוד 239).

בע"א 2055/99 פלוני נ' הרבנות הראשית לישראל הנ"ל התוה המשנה לנשיא (אז השופט) מצא מבחני עזר, להכרעה בשאלה אם פעולה מסוימת מפרה את האיסור על "עיסוק ברפואה", תוך שהוא עומד, במאמר מוסגר, על הקושי בהחלת הוראות הפקודה על העוסקים ברפואה המשלימה על ענפיה: "...תכליתו המרכזית של האיסור שמטילה הפקודה על העיסוק ברפואה ללא רישיון היא להגן על הציבור מפני המתיימרים להיות בעלי הכשרה וכישורים בריפוי חולאים ובעיות רפואיות, בעוד שלאמיתו של דבר אין הם בעלי כישורים כאלה. מכאן עולה, כי הכרעה בשאלה, אם פעולה כלשהיא מפרה את האיסור על עיסוק ברפואה, חייבת להתבסס על בחינתה של הפעולה בהקשרה הרחב. לא רק דרך ביצועה של הפעולה, אופייה הטכני והמכשור המשמש לביצועה צריכים להשקל, אלא גם התכלית אותה נועדה להשיג והמשמעות שמייחסים לה מבצע הפעולה, מחד, והנזקק לשירותיו, מאידך, על רקע מצגו של המבצע. שאלות מרכזיות הטעונות בחינה, על יסוד עובדותיו המיוחדות של המקרה הנתון, תהיינה: כלום הוצגה הפעולה או נתפסת היא כמיועדת לאבחן או לרפא חולי, או מיגבלה בריאותית? וכלום מבצע הפעולה מציג את עצמו, ולו גם במשתמע, כבעל כישורים לממש איזה מן התכליות הללו? במאמר מוסגר אוסיף, כי מבחנים אלה – המשקפים פרשנות לכאורה נאותה להגדרת העיסוק ברפואה שבפקודת הרופאים – אינם מספקים תשובה מניחה את הדעת לכשרות עסוקם של בעלי מקצועות בתחומי הרפואה המשלימה לענפיה (הומיאופתיה, אקופונקטורה, רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה ועוד)..." (פסקה 18 לפסק הדין).

...

על רקע האמור נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר, מתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות, וקנס בסך של 4,000 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

יוער כי תיקון פקודת הרופאים משנת 1987 (ס"ח 1224, תשמ"ז 162) בו הוספו להגדרת "עיסוק ברפואה" המלים "לרבות ריפוי באקופונקטורה" תומך אף הוא במסקנה זו: העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתקן את נוסח החוק, כדי להכליל את האקופונקטורה בהגדרת ה"עיסוק ברפואה", מלמדת כי נדרש תיקון חוק מפורש כדי להרחיב את ההגדרה גם על טיפול שאינו נופל בגדר הרפואה הקונבנציונאלית.

כפי שציינתי, אין בידי לקבל עמדה זו. בצדק מציינת המשיבה כי האינטרסים הציבוריים הבסיסיים ביותר מחייבים את הסדרתם החוקית של תחומי העיסוק ברפואה המשלימה, ואת הנהגתו של משטר פיקוח על תחומים אלה.

אשר לערעור על גזר הדין – סבורני כי בנסיבות העניין ונוכח התשתית העובדתית החמורה שעומדת בבסיס הרשעתו של המערער בעבירת הרשלנות, העונש שנגזר על המערער נוטה באופן משמעותי לקולא.

המבקש לעסוק ברפואה צריך להיות, בין השאר, בעל השכלה רפואית מוכחת, משמע, שישנה הכרה לכך מן המועצה להשכלה גבוהה בישראל או שהוכרה על-ידי המנהל הכללי של לשכת הבריאות.

השיטות של הרפואה המשלימה/חלופית מתחלקות למספר תת-קבוצות: רפואה מזרחית (הודית, סינית, טיבטית, קוריאנית, מונגולית), רפואה המבוססת על תזונה (צוות, צמחונות, טבעונות, מאקרוביוטיקה, צירופי מזון, נטורופתיה), רפואה תרופתית (צמחי מרפא, הומיאופתיה, פרחים מלחי אוסלר), רפואה ידנית (רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה, מסאז'), רפואה תנועתית (אלכסנדר, פלדינקרייז, פאולה, טאי צ'י), רפואה מיסטית (מדיטציה, ספיריטואליזם, הילינג, מרפאי אמונה, אבני חן), רפואת הרפיה נפשית (יוגה, היפנוזה, ביו-פידבק, ריפוי במוזיקה וריפוי באומנות), ואחרים (הידרותרפיה, אירידולוגיה, אקופונקטורה).

על-כן, ולאור כל האמור לעיל, נראה כי טוב יעשו רשויות משרד הבריאות ומשרד המשפטים, באם יקדמו את נושא החקיקה, על המקצועות האחרים הנמנים על הרפואה האלטרנטיבית, כך שנושא זה יוסדר בחקיקה עד תום, יוסדרו בו הוראות רשוי, דרישות השכלה וניסיון, "יחוייב העיסוק, הכרה בתוארים ובמומחיות, כללי אתיקה והליכות, חובות הסודיות, חובת ביטוח אחריות מקצועית החלת חוק זכויות החולה, פיקוחו הקמת טריבוליים משמעתיים...

...

סוף דבר אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל, נראה לי כי יהא זה נכון וצודק לחייב את הנתבע להשיב לתובעת את הכסף אשר שילמה לו בסך 22,000 ש"ח. אף נכון יהיה לחייב את הנתבע לשלם לתובעת בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה עקב הציפיות ותקוות השוא אשר תלתה בהבטחות הנתבע ואשר בסופו של יום התנפצו לחלוטין.

אינני רואה לנכון לפצות התובעת בהוצאות דלק, הוצאות רכב ושעות בזבוז שנתבעו בסך 10,000 ש"ח, שכן לא הובאו ראיות מהימנות או פירוט הנדרש במהלך ההוכחות להשתת בסיס עובדתי ומשפטי לקביעה זו ואין אני רואה לנכון לפסוק עבור ראש נזק זה בדרך "האומדנה". אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 32,000 ש"ח, כשהם צמודים ונושאים ריבית מיום 9.2.2003 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו-כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בגין ניהול התביעה את הוצאות המשפט וכן שכר טירחת עורך-דין, בסך של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הורי הילד עשו כמצווה עליהם על ידי הנאשם והפסיקו לתת לו את התרופות שהותוו על ידי רופאתו.

המבקש לעסוק ברפואה צריך להיות, בין השאר, בעל השכלה רפואית מוכחת, משמע שישנה הכרה לכך מן המועצה להשכלה גבוהה בישראל, או שהוכר על-ידי המנהל הכללי של לשכת הבריאות.

לאור ההסתייגויות הנ"ל קבע השופט מצא בע"א 2055/99 הנ"ל בעמ' 258 תוך דיון במבחנים של "עיסוק רפואי" כי: "במאמר מוסגר אוסיף, כי מבחנים אלה-המשקפים פרשנות לכאורה נאותה להגדרת העיסוק ברפואה שבפקודת הרופאים-אינם מספקים תשובה מניחה את הדעת לכשרות עיסוקם של בעלי מקצועות בתחומי הרפואה המשלימה לענפיה (הומאופתיה, אקופונקטורה, רפלקסולוגיה, כירופרקטיקה ועוד)". על-אף זאת, אין לטעמי בהסתייגותו הנ"ל של כבוד השופט מצא כדי למנוע את השמוש במבחנים שאוזכרו, וזאת במצב שנגרם נזק ממשי כתוצאה מטיפול רשלני.

הדרישה הנ"ל לבדיקה מקדימה על-ידי רופא מוסמך טרם טפול לא קונבניוצנלי, או בדיקה כזו בתחילת טפול שכזה, מהוה מענה ראוי לאי-הישנותם של אירועים כדוגמת הארוע אשר הביא בסופו של דבר להגשת כתב-האישום בעיניינו של הנאשם שבפנינו ואשר עלול היה להסתיים בתוצאות טרגיות, בשים לב לסכנת החיים אליה הגיע א' במקרה זה. על-כן, נראה כי, טוב יעשו רשויות משרד הבריאות ומשרד המשפטים באם יקדמו את נושא החקיקה גם לעניין המקצועות האחרים הנמנים עם הרפואה האלטרנטיבית, ובמקרה דנן לעניין העיסוק בהומאופטיה.

...

לפיכך אני סבור כי הנאשם, שאינו בגדר רופא מורשה כדין, עסק ברפואה שלא כדין, תוך לפחות התחזות למי שמוכן לעסוק ברפואה.

הדרישה הנ"ל לבדיקה מקדימה על-ידי רופא מוסמך טרם טיפול לא קונבניוצנלי, או בדיקה כזו בתחילת טיפול שכזה, מהווה מענה ראוי לאי-הישנותם של אירועים כדוגמת האירוע אשר הביא בסופו של דבר להגשת כתב-האישום בעניינו של הנאשם שבפנינו ואשר עלול היה להסתיים בתוצאות טראגיות, בשים לב לסכנת החיים אליה הגיע א' במקרה זה. על-כן, נראה כי, טוב יעשו רשויות משרד הבריאות ומשרד המשפטים באם יקדמו את נושא החקיקה גם לעניין המקצועות האחרים הנמנים עם הרפואה האלטרנטיבית, ובמקרה דנן לעניין העיסוק בהומאופטיה.

יג. סיכום בסיכומו של דבר אני סבור כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת המיוחס לנאשם כנדרש במישור הפלילי, ועל-כן אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירות בניגוד לסעיפים 338(7) ו-325 לחוק העונשין ולסעיפים 3 ו-48 לפקודת הרופאים.