מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הכרה בלימודי משפט בחוץ לארץ לאחר ניסיון עבר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מועד אספקת הרכב לפי ההסכם היה סוף חודש פברואר 2019, אלא שהרכב לא סופק במועד ולאחר מה שהתובע מגדיר כהתחמקויות והבטחות שוא של אורון, קיבל התובע ביום 3.6.19, כרעם ביום בהיר, הודעת ווצפ מפרלמן, שנשלחה לכל לקוחותיו של אורון, כי אורון עזב את הארץ ולמעשה ברח לחו"ל, כך הגדיר זאת פרלמן וכי ככל הנראה כספי הלקוחות נמצאים בסכנה או ממש אבודים.
בן ציון לעומת זאת כן נחקר על גירסתו בעיניין וזה ועומת עם גרסאותיהם של התובע ופרלמן כמפורט להלן (עמ' 59 למטה 60 למעלה): "ש. יוסי גם המציא שהוא פגש אותך במשרד? ת. בודאי. אחרי שאורון ברח הוא בא אלי למשרד. לפני לא ראיתי אותו. לא מכיר אותו. ש. גם מתניה המציא שאתה נכנסת לחדר? ת. בודאי. זה בלוף. שקר וכזב. הוא מתניה עשה את כל העיסקאות הוא עכשיו חייב לו הסבר, הוא פחד ממנו". בן ציון הכחיש איפוא לא רק את ההיתחייבות הנטענת אלא גם את עצם קיומה של הפגישה והשיחה.
פרלמן למד משפטים ואף עשה היתמחות.
פרלמן נתן תצהיר עדות לתובע, חרף החשש הגדול שלו מתגובת בן ציון על כך, עד כדי בקשתו מבית המשפט לאפשר לו להעיד ללא נוכחות הנתבע 1 באולם, בקשה שחזר עליה גם לאחר שהסברתי לו את הבעייתיות הכרוכה בכך (בקשתו לא אושרה והוא העיד למרות זאת).
בן ציון מלין על הניסיון של התובע לעשות שימוש בהרשעתו של הראשון בעבר, בעבירות של קבלת דבר במירמה בסכום מיצטבר של $400,000, מאדם שהיה לקוח שלו במסגרת עסוקו כעו"ד. בן ציון הורשע גם בעבירת מס באותה פרשה, שעניינן השמטת הכנסות לגבי סכום של $150,000 מתוך הסכום של $400,000 הנ"ל (ע"פ 71685/07, 71687/05 מ"י נ' בן ציון צנעני).
היציאה של סיגל עם ילדיה לחו"ל בעקבות בעלה היא טבעית בנסיבות העניין וזאת גם אם נודע לה לראשונה רק באותה עת, על הקשיים אליו נקלע בעלה וגם אם לא היה לה כל אחריות או ידיעה מוקדמת על כך. הטענות אודות הגירושין ה"פקטביים" כביכול של אורון וסיגל, לטענת התובע (אין חולק כי הגירושין אושרו כדין, אלא שהתובע טוען כי הדבר נעשה מן השפה אל החוץ), לא הוכחו, אולם יתרה מכך, גם לו נותרו יחד ולא התגרשו כלל, לא היה מקום להסיק מעובדה זו בלבד כי סיגל הייתה שותפה למעשים ולמחדלים של בעלה.
...
לגבי שכר טרחת עו"ד, ישלם הנתבע 1 לתובע 40,000 ₪.
התביעה נגד הנתבעות 4 ו-5 נדחית.
התובע ישלם לנתבעות 4 ו-5 שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לכן, אין טעם לחזור ולהדרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהוים את מרבית תביעות הנזיקין המתינהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין).
תשובותיו, לרבות הסימון שביצע על התמונות שצורפו לתצהירו (סומנו 1-9), נותרו עקביות ובהירות, תוך שהוא חוזר באופן ברור ופשוט על הנתונים כפי שהוא מכיר אותם.
אף שהפגיעה בתאונה מגלמת קשיים נפשיים ופיזיים שאין להקל בהם ראש, הרי יש לזקוף לזכות התובע את קורותיו מאז התאונה והעובדה כי עשה מאמץ והצליח לעבור השתלמויות מקצועיות; נישא מחדש, עבר להתגורר עם רעייתו בחו"ל ואף הפך לאב בשלישית; עשה מאמץ ואיתר מקומות תעסוקה שונים בצורה אקטיבית בארץ ובחו"ל; ובסופו של יום אף החליט לחזור לישראל על מנת להבטיח את זכויותיו הפיננסיות.
שני המומחים ציינו כי התובע עבר ניסיונות לשקום תעסוקתי וניסה למצוא עבודה מתאימה לאחר התאונה.
כן וכתבתי זאת האם היית מודע לכך שמאז סיום השקום המקצועי ועד למועד חוות דעתך התובע לא הצליח להישתלב במקצוע החדש שאותו הוא למד במל"ל? הוא דיווח לי על עבודות אחרות לא בתחום שהוא למד" התובע פעל ללא לאות על מנת לערוך שקום מקצועי לאחר התאונה.
...
לסיכום טענותיהן מצרפות חוות דעת אקטוארית מעודכנת מיום 7.2.16 עקב עדכון תקנות ההיוון של המל"ל. על פיה הוערכו התגמולים בסך 1,009,152 ₪ וכן תוספות נוספות - דמי פגיעה (בתוספת ריבית והפרשי הצמדה) בסך 20,733 ₪ וכן בתוספת ריבית על פי חוק בגין תשלומי עבר בסך 21,460 ₪.
על פי דף שיערוך אשר צורף כנספח ג' לסיכום טענות הנתבעות, מדובר בסכום משוערך של 104,592 ₪.
סוף דבר – הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסכום של 137,326 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 32,400 ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 17,000 ₪, לפי קבלות שצורפו לסיכומי התובע.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהתאם, נשאלת התובעת מטעם הנתבעות: "אני מניח שאת הבאת בחשבון שאת עלולה ליפול במהלך ההחלקה על המשטח קרח?", והיא משיבה: "אני החלקתי לפני כן 15 פעמים ולא קרה כלום אז למה שיקרה עכשיו?". מהמפורט לעיל, עולה כי בעצם מדובר בעניינינו בתובעת שלא החליקה כעשר שנים טרם ארוע התאונה, ובהשענה על ניסיון עבר של מספר החלקות על הקרח בחו"ל, העריכה, לאחר תנועת חימום לאורך המעקה, כי יש ביכולותיה להחליק על הקרח - גם שלא בצמוד למעקה.
רק במהלך חקירתה מוצאת התובעת להסתייג, ומבהירה כי בעת שמסרה פרטים לצורך מילוי דו"ח הפציעה "הייתי במצב תת הכרתי, כבר לא בהכרה, היד שלי הייתה לגמרי בחוץ" [עמ' 11 לפרו'].
כך שבהעדר כל ניסיון קודם, ובהיותה עדות בעל אינטרס, הגרסה של הבנים שנפלו בעת ההחלקה על המשטח עוד טרם התאונה או – שנפלו בעת שמי מהם אץ לסייע לאימו, ונחבלו, אין בה, לכשעצמה, ללמד ש"משטח ההחלקה היה חלק באופן מיוחד באותו היום", כגירסת התובעת.
כשהיא נשאלת לגבי מקור המידע שלה ביחס לטענתה לחיוניות של השמוש במגנים, היא משיבה: "זה בא בעקבות זה שראיתי תצלום של אנשים שמחליקים אחרי כמה שנים עם מגנים", אך מתברר בהמשך עדותה שמדובר בתמונות שלא היא צילמה, ושלא הוצגו לבית המשפט; לגירסתה - גם הבן שלה היתקשר ואמר לה שיש מגנים [עמ' 10-11 לפרו']; אעיר כי בתצהירו הבן של התובעת מעיד שביקר במקום שוב ב-אוגוסט 2018, והוא לא מתאר בתצהירו שימוש במגנים – גם ב-2018 [ס' 17 לתצהירו].
מנהל הנתבעת מבהיר במה מדובר: "בוביס, הוא מיועד בגדול לילדים קטנים שלא מגיעים עם היד שלהם למעקה שמסביב לקרח, זה לילדים נמוכים, אבל אצלנו בארץ זה משומש כמו מסיע אחד את השני, כמו איזה מזחלת כלשהיא, מצאו לזה פיתרון אחר. הבוביס מיועד לאנשים נמוכים בגיל קטן שלא יכולים להגיע למעקה שהגובה שלו הוא 110 ס"מ, זה לא נוח להסתובב בלי הבוביס, הילד יכול להאחז בו. הבוביס לא מונע נפילה. אני הייתי מוציא את הבוביס הזה לדעתי, אבל אם יש חברה שאומרת שזה בסדר, זה בסדר. כשאני ניסיתי להחליק, לא היה בוביס. זה לא עוזר לבטיחות ולא עוזר לשום דבר" [עמ' 30 לפרו'].
...
המסקנה העולה מהמפורט בפסק דין זה, היא שדין התביעה הנדונה להידחות.
סוף דבר אני מורה כי התביעה תידחה.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות (יחדיו) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

טענות הצדדים התובעים טוענים כי רכשו את המקרקעין, כ- 27 דונם, המצויים באיזור צפת, בסמיכות למקרקעין אחרים שבבעלותם, מתוך מניעים ציוניים ובניית הארץ ובכוונה להקים שם שכונת מגורים למגזר הדתי.
בכל נוגע לחברה, נקבע בס' 16 לפסק הדין: "התאור שתיארתי עד הלום בלא שאזקק לידיעת אחיו של פולק על מעלליו. ובכן, מתמונת המצב הכוללת שהצטיירה בפני יכולתי ללמוד כי אחיו של יחזקאל פולק לא היו מעורבים בעסקת צפת. הם כלל לא ידעו על מכירת הנכס בידי אחיהם יחזקאל, באמצעות קקון, לידי פריד. הידיעה אודות המכירה באה לאוזניהם כשקיבלו דרישה לתשלום מאת שילטונות המס. במסקנה זו השתכנעתי לאו דווקא משום שהאמנתי לעדותם של האחים (אפרים ויעקב), כי אם מתוך כך, שאם היו השניים בסוד העסקה, כי אז לא הייתה סיבה למינויו של אדם זר (קקון)למנהל בחברה, על מנת לחתום בשם החברה על חוזה המכר. יחזקאל פולק ביקש לעשות את העסקה מאחורי גבם של אחיו, בלי ידיעתם. הוא לא מינה את עצמו כמנהל בחברה, כי אם קקון, על מנת להרחיק עצמו מן העסקה, כפי שפעל בעיסקות אחרות מאחרי הקלעים, מתוך ניסיון שלא להותיר את טביעת אצבעותיו. אזכיר כי ימים אחדים אחרי עסקת צפת פעל יחזקאל פולק לשינוי הרישום אצל רשם החברות, על מנת שאביו המנוח ישוב ויהיה מנהל בחברה, תחת קקון, ששמש כמנהל ימים אחדים בלבד, לשם ביצוע העסקה. נראה כי בכך ביקש פולק להשיב את המצב לקדמותו, למען טישטוש מעשיו גם כלפי אחיו. אלא שתכניתו השתבשה גם הפעם, כשאחיו קיבלו דרישה לתשלום מס מכירה, שאז נודע להם על המכירה." ואכן, לו היו האחים האחרים לבית פולק מסכימים למכירת המקרקעין על מנת לכסות את חובותיו של יחזקאל, לא היו צריכים למנות את קקון, גורם זר מחוץ למשפחה- כמנהל ואף היו מאשררים את העסקה ולא תובעים את ביטולה.
פולק טען כי אין לסמוך על אותו עו"ד שהיה עצור בפרשיות של הלבנת כספים ועסקים מחו"ל וכי בין השניים התעוררה מחלוקת, שבגינה נתן עו"ד אורן עדות שלילית כנגד לקוחו לשעבר.
עדותו של פולק- אינני מאמינה לפולק כי היה שם תמים שנפל קורבן למעשי נוכלויות וסחיטה שיטתיים וממושכים, שנעשו בשיתוף פעולה בין קקון לעו"ד אורן, כשהוא מחריש לאורך כל הדרך: "זה היה יותר מתשלום אחד, כאשר הייתי בבית חולים מאושפז, גם שיקים שנגנבו ממני עברו בבנק, הבנק היה משלם כספים, הם מילאו שיקים שהיו אצל עו"ד רונן אורן ועשו חגיגה מהחשבון. זה הכספים שהוא נטל ממני." התרשמתי מפולק, שקופות שרצים מאחוריו, כי היתחמק ממתן תשובות לשאלות וכי באופן עיקבי אינו מודה במעשים שליליים ופליליים שיוחסו לו, גם אם הוכרעו בבית המשפט: "ש. ב10/00 אתה הודית שזייפת חוו"ד רפואית?
."(עמ' 176)"כאשר נשאלתי ע"י השופט מדוע הודיתי, אמרתי שקבלתי עלי את הדין והעונש, אך גם אם יחתכו לי את הלשון ויורידו לי את הידיים, לא עשיתי את הדברים האלה כי אני לא זימנתי פסיכיאטר כאשר הייתי מחוסר הכרה אלא עו"ד אורן, ועורך הדין שייצג אותי הגיש לבית המשפט שזה לא נכון שאני ממש לא בסדר מכיון שהוא לא מייצג אותי בתיק. בסוף נתנו לי חוות דעת שלא הייתי בסדר, וחזרו בהם לאחר שסיפרו להם שאני מטייל ברחוב ולא יתכן שחוות דעתם תופסת, ביקשו את התמונות.
...
הנני מקבלת את הסתייגויותיו של עו"ד טהורי מהבדיקה, כמו גם את טענותיו כי לא הוכח בכל ראיה אחרת תשלום של 100,000 $ במזומן.
הנני קובעת כי הנתבעים 2,4, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים את הסכום של 735,065 כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ופיצוי נוסף בסך 50,000₪ בגין הוצאות משפט קודמות ועגמת נפש .
כן יישאו באגרת המשפט ובנוסף, בסכום של 45,000 ₪ שכ"ט עו"ד. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית ללא צו להוצאות.

בהליך ערר מ"ת (עמ"ת) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית-המשפט עמד תחילה על הבסיס העובדתי המוסכם על הצדדים: העוררים פעלו במסגרת חברת לשם שמיים, ולאחר מכן במסגרת החברה החדשה; המושתלים שעניינם מפורט באישומים עברו השתלת כליה מתורם חי (למעט המפורט באישום התשיעי); המושתלים שכרו גם את שירותי החברה האלבנית שהוקמה על ידי רוברט; כן עולה שהעוררים פעלו לאיתור המושתלים והחתימו אותם על החוזים המפורטים בגוף האישומים.
בית המשפט עמד על כך שהעוררים הורשעו בכתב האישום הקודם שהוגש נגדם, בקשירת קשר לבצוע עוון, סחר באיברים, תיווך לסחר באיברים וניסיון לסחר באיברים ולתיווך לסחר באיברים.
בנוסף השמוש בשכל הישר בנסיבות העניין "עומד בנגוד גמור לעובדה כי תרומות אלטרואיסטיות הן דבר מקובל בארץ ובעולם[.] אין זה חריג שאדם מסכים לתרום איבר לאדם אחר שאינו מכיר, ואף לביהמ"ש קמא הוצגו פרסומים המלמדים כי תופעה זו אכן רווחת בארץ ובעולם" (פסקה 25 להודעת הערר (וראו גם נספח ע/5 לערר)).
היא אכן מראה שהארגון המשיך לפעול ברצף, לאחר שבוריס נימלט אל מחוץ לארץ, תוך שתוף פעולה הדוק מצד העוררים.
...
באותו המקרה גם כב' השופט אבו-טהה ציין בסוף החלטתו כי "בהיעדר חלופות הולמות כאמור, הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם" (פסקה 14 להחלטה), והנה משהוצגה חלופה כזו בעניינו של מר זיס, הוא נשלח אליה חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח.
שחרורם למעצר בפיקוח אלקטרוני או למעצר בית לא יוכל למנוע את המשך ביצוע העבירות, שכן ביכולתם לבצע אותם מכל מקום, לרבות מביתם, ובקלות יחסית, ונוכח התנהלותם, לא ניתן לתת בהם אמון שיימנעו מלעשות כן. תוצאה סוף דבר, אני דוחה את הערר.
כמו בית המשפט קמא, גם אני אחתום את החלטתי בכך ששמורה לעוררים הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר, ככל שקצב ההתקדמות של משפטם יצדיק בקשה כזו, או ככל שתתקיים עילה אחרת שבדין לעשות כן. ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ז, 10 מאי 2017, במעמד הצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו