הכרה בדיכאון ופגיעה נפשית עקב פשיטת רגל כפגיעה בעבודה

לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה רפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה) מיום 10.2.21 אשר עניינה בקביעות הועדה בתחומים: אורתופדיה, פסיכיאטריה ואף אוזן גרון.

הארוע האמור הוכר כתאונת עבודה.

בבדיקה נראה מסודר בהופעתו החיצונית ערני למתרחש סביבו מוסר תלונות הנשמעות כביטוי למצב דכאון ללא מרכיב מג'ורי או תגובתי אין עדות לתסמינים עקריים של PTSD לציין כי מעולם לא פנה לגורמי בריאות הנפש לצורך טפול ואינו מטופל כלל ע"י תרופות פסיכיאטריות או פסיכותרפיה למעט אישור רפואי מד"ר גולדברג מ-26/10/19.

המערער היה במשך שנים ארוכות בהליך של פשיטת רגל, ולמעשה מיום התאונה איבד את יכולתו לעבוד, שקע בדכאון עמוק ונקלע לחדלות פרעון.

...

הועדה קבעה כי "אין כל הסבר להעדר טיפול ב4 שנים", זהו הנימוק היחידי בגינו נדחה הערר.

אין מדובר בנימוק רפואי ויוצא אפוא שהמערער כלל לא נבדק, ומצבו הרפואי אינו ברור נכון להיום.

לדידי, המסקנה הרפואית של הועדה אינה מנומקת וברורה דיה, וכן אינה מתיישבת עם הממצאים העולים מחוות דעתו של ד"ר גולדברגר אשר עמדה לעיון הוועדה.

אשר לשינוי הרכב הועדה, לא מצאתי כי קיים חשש שהוועדה נעולה בדעתה וכן המערער לא הביא בפניי טעם מיוחד לעשות כן. לאור האמור, הערעור מתקבל בחלקו באופן הבא: עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב בתחום הפסיכיאטריה, אשר תעיין שנית בחוות דעתו של ד"ר גולדברגר, ותתייחס באופן מנומק לחוות דעתו.

הנאשם חווה משבר נפשי בשל מחלה בה לקה ובשל פטירת אמו, אך הצליח להתגבר עליו.

הוא מכיר בבעייתיות שבמעשיו ובפגיעה במתלוננת וחש כלפיה אמפתיה.

הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל, אך מבטא רצון להסדרת היתנהלותו הכלכלית ופועל כיום בצורה יותר אקטיבית לשם כך. הנאשם הוא בעל יכולת ליצירת קשר ומסוגל להעזר בשיח טפולי.

חוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 9.12.19 מלמדת כי הנאשם כשיר לרצות עונש זה. המתלוננת הגישה הצהרת נפגעת עבירה, במסגרתה פירטה כי בעקבות העבירות נדרשה לשלם 100,000 ₪ לבנק, ליטול הלוואה על סך 80,000 ₪ מבנק אחר, לשלם 10,000 ₪ לייצוג משפטי מול הבנק, נאלצה להיתמודד עם המחאות בשווי 90,000 ₪ שהוגשו להוצאה לפועל, ונאלצה לשכור לשם כך ייצוג משפטי בסכום של 7,000 ₪ ולשלם עירבון בסך 2,700 ₪ לצורך ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

בעקבות אלה לקה הנאשם במצב רוח דכאוני ובמחשבות אובדניות, ואושפז בהסכמתו.

מובן כי במסגרת גזר הדין יש מקום לפסוק פיצוי לנפגעת העבירה, גם בשל הנזקים הממוניים שנגרמו לה וגם בשל עוגמת הנפש, הבושה, הצער והאימה שהיו מנת חלקה בעקבות ביצוע העבירות וגילוין.

...

לנוכח האמור לעיל, בשים לב לריבוי המעשים, משך הזמן שלאורכו בוצעו והנזק שנגרם, והגם שאני סבורה כי מתחם העונש ההולם גבוה במעט מזה שהציעה המאשימה, לא אחמיר עם הנאשם מעבר לעמדת המאשימה ואאמץ את המתחם שהציעה: בין שישה לחמישה- עשר חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווים.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: שבעה חודשי מאסר בפועל.

כמו כן, פורטה רשימת השיקולים (רשימה שאינה סגורה) אותם נידרש בית המשפט לשקול, טרם יורה על החלת ההפטר על חוב המזונות: "כושר הפרעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות הווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעיניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להישתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימאלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל. יושם אל לב כי רשימה זו עודנה חלקית והושמט ממנה שיקול מרכזי, הוא עיקרון תום הלב, שהדיון בו ייערך בנפרד בהמשך". ואכן ביחס לתום הלב של היחיד: "נקבע, כי בבחינת בקשה שעניינה חוב מזונות לעבר יש ליתן משקל "למידת אי-ההגינות, או חוסר-המוסריות, שדבק בהתנהלותו של החייב, כלפי הזכאים למזונות ממנו, אשר פרנסתם היתה (וייתכן שעודנה) עליו". .

היחיד התגרש בשנת 2003 ומאז ועד לשנת 2014, שקע בדכאון ממושך והתמכר לאלכוהול.

לא מן הנמנע כי המל"ל נכח כי מדובר ביחיד נטול הכנסות משמעותיות ו/או רציפות בעבודה ו/או חסר קורת גג ו/או שהיה מודע למצבו הבריאותי ו/או הנפשי ולכן בחר לגבות את דמי המזונות רק לאחר שהכיר ביחיד כנכה הזכאי לקצבאות.

...

אני מורה על מתן צו הפטר לאלתר ליחיד, בהתאם לסעיף 167 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.

על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 175(ב) לחוק חדלות פרעון, אני מורה כי הסדר הקיזוז בשיעור של 10% מקצבאות היחיד המשולמות על ידי המל"ל, ימשיך להתבצע לשם סילוק יתרת חוב המזונות למל"ל, למשך תקופה מוגבלת, וזאת עד הגיעו של היחיד לגיל 62.

אני מאשרת תשלום שכר השגחת הממונה וכן את שכר טרחת נאמן, מע"מ והוצאות בסך 500 ₪ בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 ובהתאם להנחיות הממונה, לפי הגבוה מביניהן.

עסקינן בתאונה שהייתה גם תאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בה ככזו.

התמונה שעלתה מתוך המסמכים היא של הפרעה דיכאונית, התובעת ביטאה רגשות אשם שאינה יכולה לטפל בילדיה כמו לפני התאונה, נעדרת יוזמה וחסרת בטחון, סובלת מחרדות לילדים ובכלל, חסרת סבלנות ועניין, מתקשה לשוב ולטפל בביתה ואינה מסוגלת לשוב לעבודה, ירדה במשקל ואין לה תיאבון, סובלת מחוסר סבילות לרעש ולמקומות הומי אדם ולכן מסתגרת בביתה.

דיון מתוך המידע שנימסר למומחית על עברה של התובעת עלה, כי גדלה בבית "קשה" כהגדרתה של התובעת עצמה, כי אביה הכה אותה ופגע בבטחונה העצמי עד כי הוכרה בצבא כחיילת בודדת.

נדמה כי העידר חפוש העבודה כעת על ידי התובעת ועל ידי בעלה נובע בין היתר גם מן העובדה שהם היו תחת הליך פשיטת רגל.

לנכויות אלו מתווספת גם הפגיעה הנפשית וביחד יש בכך כדי להגבילה באופן בולט להתמיד במשרה מלאה.

...

בכל הנוגע לכושרה בטיפול במשק ביתה, הרי שהנכות האורתופדית מגבילה אותה מאד ועל כן אני סבורה שהיא מתקשה ותתקשה לנהל משק בית לכל תוחלת חייה.

מכאן שאני סבורה שיש להביא בחשבון עליה מסוימת בשכר במהלך השנים.

סוף דבר סך כל הפיצוי המגיע לתובעת בעקבות פגיעתה בתאונה נשוא התביעה ולפני ניכויים עומד על - 2,602,000 ₪.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמבקש נבדק על-ידי מספר וועדות רפואיות ענף נפגעי עבודה מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

התובע פנה שוב למל"ל ונבדק על ידי וועדה רפואית מיום 28.1.20, גם באותה וועדה היה מיוצג וחזר על טענותיו בדבר מצבו הנפשי בעקבות התאונה.

ב"כ התובע שבה ופרטה בפניה את מצבו בעקבות התאונה, ומפאת חשיבות הדברים שהוצגו למומחית הם יובאו במלואם כדלקמן: "לא עובד מאז התאונה, מטופל כל הזמן בתחום הנפשי בשיחות ובטיפול תרופתי. סובל מחרדות, פוסט טראומה, דכאונות, לחץ נפשי, הפרעת שינה קשה, אובחן כסובל מ-PTSD. המצב הנפשי הולך ומתדרדר מאז התאונה ועד היום. לאור העובדה שגם במישור הפיזי שלו המצב מתדרדר, עברו שנתיים מיום התאונה, לא מצליח לשוב למעגל העבודה. עומד בפני הגדלת המינון של קנביס רפואי. מפי התובע: קשה לי, לא מצליח למצוא את עצמי, כל הזמן חושב על ארוע התאונה, מטופל בתרופות". המומחית בדקה את התובע בשלישית וקבעה כדלקמן: "קיים רקע של מצב דכאוני ב-2005 וקושי להתמודדות עם מחלת פוליסיטמיה. מבחינת השפעת התאונה הנדונה למצבו הנפשי הנוכחי לא נותרה נכות. הקליניקה שהופקה בבדיקות שהוצגו לועדה ובבדיקה הנוכחית מביעות את הקושי להיסתגל לאירועים והתמודדות מעבר לתאונה לכן מבחינה פסיכיאטרית לא נותרה נכות בגין הפגיעה הנדונה". מהפרוטוקולים השונים של וועדות המל"ל נמצאנו למדים, כי התובע ובאי כוחו הציגו את מלוא טענותיהם בנוגע למצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה.

ענף נכות כללית אינו נידרש לקשר הסיבתי בין נכות התובע לבין התאונה, מהתעוד הרפואי עלה, כי לתובע עבר רפואי בתחום הנפשי, והוא הוכר כמי שסובל מהפרעת היסתגלות בעברו, ומתמודד כיום עם מצבי סטרס, כגון: גירושים, הליך פשיטת רגל ובצוע עבודות שירות במסגרת הרשעתו בפלילים.

...

תגובת המשיבה לטענת המשיבה (להלן: "הנתבעת") דין הבקשה להידחות.

ב"כ התובע שבה ופירטה בפניה את מצבו בעקבות התאונה, ומפאת חשיבות הדברים שהוצגו למומחית הם יובאו במלואם כדלקמן: "לא עובד מאז התאונה, מטופל כל הזמן בתחום הנפשי בשיחות ובטיפול תרופתי. סובל מחרדות, פוסט טראומה, דיכאונות, לחץ נפשי, הפרעת שינה קשה, אובחן כסובל מ-PTSD. המצב הנפשי הולך ומתדרדר מאז התאונה ועד היום. לאור העובדה שגם במישור הפיזי שלו המצב מתדרדר, עברו שנתיים מיום התאונה, לא מצליח לשוב למעגל העבודה. עומד בפני הגדלת המינון של קנאביס רפואי. מפי התובע: קשה לי, לא מצליח למצוא את עצמי, כל הזמן חושב על אירוע התאונה, מטופל בתרופות". המומחית בדקה את התובע בשלישית וקבעה כדלקמן: "קיים רקע של מצב דיכאוני ב-2005 וקושי להתמודדות עם מחלת פוליסיטמיה. מבחינת השפעת התאונה הנדונה למצבו הנפשי הנוכחי לא נותרה נכות. הקליניקה שהופקה בבדיקות שהוצגו לוועדה ובבדיקה הנוכחית מביעות את הקושי להסתגל לאירועים והתמודדות מעבר לתאונה לכן מבחינה פסיכיאטרית לא נותרה נכות בגין הפגיעה הנדונה". מהפרוטוקולים השונים של וועדות המל"ל נמצאנו למדים, כי התובע ובאי כוחו הציגו את מלוא טענותיהם בנוגע למצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

באמרת אגב יוער, כי הגם שבקשת התובע להביא ראיות לסתור נדחתה, הואיל והתובע לא הצביע על פגם מהותי שנפל בקביעת הועדה או על טעם החריג המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור כאמור בפסיקה, ואין מקום להתיר הבאת ראיות לסתור רק משום שקביעת הוועדות מטעם המל"ל שונה מדעתו של התובע, הרי שהתובע יכול לפנות שוב למל"ל ולטעון להחמרה בעניינו, או לבקש, כי בקשתו תידון בפני מומחה אחר בתחום הנפשי מטעם המל"ל. נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.