הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה

תנאי מקדמי לקביעה כי ארוע מוחי היוה תאונה בעבודה הוא היתרחשות ארוע חריג בעבודה בסמוך לקרות הארוע המוחי.

לגבי התנאי להכרה בארוע מוחי כפגיעה בעבודה נפסק בעב"ל (ארצי) 148/03 מאיר ארג'ואן - המוסד לביטוח לאומי (18.3.2004): "על מנת שארוע מוחי יוכר כפגיעה בעבודה מן ההכרח להוכיח קרות ארוע חריג בחיי התובע בסמוך לפני קרות הארוע המוחי. סמיכות זמנים זו נידרשת לאור ההלכה שגובשה על ידי בית הדין בהסתמך על חוות דעת רפואיות שקבל לפיהן – רק אם הארוע המוחי מתרחש בסמוך לאחר הארוע החריג בעבודה, בטווח של פחות משבוע ימים ביניהם, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים." מכאן, שעל הטוען לקיומו של ארוע מוחי כתוצאה מארוע במקום בעבודה להוכיח כי ארע לו בעבודתו ארוע יוצא דופן וחריג.

...

לא מצאנו שניתן ללמוד מהתדפיס שבבוקר יום 16.4.19 הצטברו מספר רב יותר של תלונות, ואף אין בכוחו ללמד שמספר השיחות במהלך היומיים שלפני האירוע חורג מגדר הרגיל, שכן לא הוצגו תדפיסים של שבועות אחרים לשם ההשוואה.

על יסוד האמור והמפורט לעיל, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע לבסס את הטענה שביום האירוע אירעה תקרית של ויכוח קשה ועיקש בנוסף להצטברות תלונות ביומיים שקדמו לכך, ומכאן שלא הוכחו הגרסאות בדבר אירוע חריג.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות בשלב זה. אין צו להוצאות.

לפנינו תביעת התובעת להכרה בשני אירועים בעבודה, האחד שארע לטענתה במהלך המחצית הראשונה של חודש מרץ 2019 (להלן – הארוע הראשון) והשני מיום 17.3.19 (להלן – הארוע השני) כאירועים חריגים אשר בעטיים נגרמו לה, לטענתה, אירועים מוחיים (מסוג אוטם מוחי) שעולים כדי תאונות עבודה כמשמעותן בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.

...

אכן במסמכים רפואיים מיום האירוע השני נזכרים "שברים בצוואר מלפני 30 שנה" וכן "מזה כמה חודשים סובל מנימולים באצבעות של יד ימין מלווה בחולשה", אולם מקובלת עלינו בנקודה זו עדות התובעת שסיפקה הסבר סביר והבהירה שכלל לא הבינה שיש קשר כלשהו בין העובדה שהתרגזה בעבודה לבין התופעות הגופניות מהן סבלה, ולכן פירטה בפני הרופאים בעיות אורתופדיות ידועות מהן היא סובלת [עמ' 5 ש' 8-25].

ערים אנו לכך שעדות משיייב אינה מתיישבת באופן מדוייק עם עדות התובעת, ברם משמצאנו את עדות התובעת מהימנה וכנה ביחס לקרות האירוע השני ובשים לב לכך שגם מעדות רווה עלה עצם התקיימותו של האירוע השני (גם אם בעוצמה שונה מזו שנטען על ידי התובעת), הרי שאיננו נזקקים לעדותה של מישייב לצורך ביסוס גרסת התובעת ביחס לקרות האירוע השני.

מהטעמים המפורטים הגענו לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את עצם התקיימותו של האירוע השני ואת העובדה שהוא עולה כדי אירוע חריג.

המשמעות המשפטית של טענת המערער שיש להכיר כפגיעה בעבודה בארוע מוחי שהתרחש על רקע מתח מתמשך היא הכרה בארוע המוחי כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה או אימוץ מבחן משפטי שונה לפגיעה זו שאינו "תאונה" או "מקרוטראומה". אין בידינו לקבל טענה זו. מתח מתמשך אינו מהוה "תאונה" המוגדרת בזמן ומקום.

...

נקדים ונציין כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות ומשפטיות, ולטעמינו בשני המישורים דין הערעור להידחות.

אשר לפן העובדתי – בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח אירוע חריג בהתאם לדרישות הפסיקה, ובקביעה זו לא מצאנו הצדקה להתערב.

המשמעות המשפטית של טענת המערער שיש להכיר כפגיעה בעבודה באירוע מוחי שהתרחש על רקע מתח מתמשך היא הכרה באירוע המוחי כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה או אימוץ מבחן משפטי שונה לפגיעה זו שאינו "תאונה" או "מיקרוטראומה". אין בידינו לקבל טענה זו. מתח מתמשך אינו מהווה "תאונה" המוגדרת בזמן ומקום.

בהיבט זה טען המערער כי יש לאמץ פרשנות מרחיבה הכרוכה הלכה למעשה בשינוי ההלכה, ולזאת לא מצאנו מקום, בשים לב להלכה העקיבה בבית המשפט העליון ובבית דין זה. הטענה שיש לשנות את המבחן המשפטי בהקשר לאירוע מוחי כך שפגיעה בקשר לעבודה תוכר גם אם לא קדם לה אירוע חריג נטענה ונדחתה גם על ידי בית המשפט העליון (בג"ץ 3523/04‏ למברגר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ''ד נח(5) 104) (2004)).

סוף דבר – הערעור נדחה.

מבוא לפנינו תביעת התובע, רופא ילדים במקצועו, יליד 1950, אשר במועד הרלבנטי עבד במרפאת קופ"ח כללית, להכיר בארוע מוחי בו לקה ביום 25.4.17 (להלן – הארוע המוחי) כפגיעה בעבודה.

...

יחד עם זאת, מצאנו בחוו"ד האמורה מספר קשיים, שיפורטו להלן: כך למשל ביחס לקביעת המומחית (תשובה לשאלה 14 במענה לשאלות הבהרה מיום 10.9.20) כי התובע ישן שני לילות, באופן שלא בהכרח מתיישב עם סעיף ו' לעובדות המוסכמות בו צויין כי ביום 24.4.17 "התובע לא היה רגוע ולא הצליח להירדם". כך גם מאחר ולא עולה מהעובדות כי התובע היה רגוע בעת שיצא להליכה עם רעייתו.

נוכח קשיים אלה בחוו"ד פרופ' דרורי ומאחר שעלה כי פרופ' דרורי אוחזת באסכולה מחמירה יותר, ביחס לזו בה אוחז ד"ר בשארה, מצאנו מקום להעדיף את חוו"ד ד"ר בשארה, אשר נתמכה גם בחוו"ד של ד"ר ורבר.

כללם של דברים – על יסוד חוות דעתו של המומחה השני ד"ר בשארה התביעה מתקבלת, כך שנקבע כי האירוע המוחי שלקה בו התובע הוא פגיעה בעבודה.

יפים לענייננו קביעות בית הדין הארצי בעב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.2010, אשר נאמרו ביחס לאוטם שריר הלב אך נכונות גם באשר להכרה בארוע מוחי כתאונה בעבודה, שם נפסק כי (הדגשות אינן במקור, כאן ומכאן ואילך, מ.ק): "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

...

 בענייננו, לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שבפני ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל, המוגבר כאמור, המוטל עליו להוכיח כי אירע לו "אירוע חריג" בעבודה ביום 4.7.2010.

אין בידי לקבל את טענות התובע שהועלו בסיכומי התשובה מטעמו לפיהן מדובר בסתירות ובעובדות "שוליות" שאין לייחס להן חשיבות ואינן פוגעות במהימנות התובע ועדיו.

סוף דבר על יסוד האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודת התובע ועל כן יש להורות על דחיית התביעה.