הכנסות חייב באיחוד תיקים

וכך נאמר: "דומני כי גם פרשנות לפיה חוב המס שנוצר בגין ההכנסה החייבת המאוחדת של בני-הזוג חל על שניהם בחלקים שוים, אינה נלמדת מלשון הפקודה. לשיטת המערער, כל אימת שהכנסת בני-הזוג מחושבת במאוחד לפי סעיף 65, יש לשייך מחצית החוב לבן-הזוג שאינו רשום לפי סעיף 66א(ב) כאמור, הסעיף קובע במפורש כי הגביה מבן-הזוג שאינו רשום מוגבלת לגבי חלקו היחסי בהכנסה בלבד, וזאת במובחן מהוראה שלשונה, למשל, "בחלקים שוים". מכאן שפרשנות זו של הוראת הסעיף אין לה על מה לסמוך ודינה להדחות.

ובסיכום המצב המשפטי לאחר התמורות השונות שחלו בדיני המיסוי המשפחתי נאמר כך: "בעקבות השינויים שהצבעתי עליהם במודל מסוי התא המשפחתי נוצר מצב שלפיו אף על פי שהכלל הוא שהכנסת שני בני הזוג תחויב על שם אחד מהם (על פי רוב בן הזוג שהפיק את רוב הכנסות התא המשפחתי באותה השנה), בפועל כל אחד מבני הזוג חייב במס על ההכנסות שהפיק מיגיעה אישית בנפרד. פיצול דומה חל גם ביחס לשבח מקרקעין מנכס שהיה בבעלות שני בני הזוג, וכך גם ביחס להכנסות פירותיות שאינן מיגיעה אישית מרכוש שהיה לבן הזוג 12 חודשים לפני הנישואין או מרכוש שקבל בן הזוג במתנה או בירושה במהלך הנישואים, אך לא ברור מה הדין שחל ביחס לרווחי הון ממכירת נכסים (שאינם נכסי מקרקעין שעליהם חל חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג–1963 (דוגמאת תיק ניירות ערך שנרכש על ידי שני בני הזוג במהלך חייהם המשותפים". .

...

בענין זה נאמר בדב"ע (ארצי) נה/0-14 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כח514 (להלן: ענין גדות)כך: "יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הביטחון הסוציאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי. ראייה שכזו מוליכה למסקנה כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנדון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות. חריג לכך הוא כאשר הרשות המינהלית השנייה הוסמכה במפורש בחוק לחרוג מקביעות אלה או שהוסמכה להבחין הבחנות בתחום שעליו היא מופקדת. דוגמה לכך היא ההוראה בסעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי, בו נקבע כי מהכנסת עובד עצמאי על-פי שומת מס הכנסה, יופחתו סכומים מסוימים שפורטו.

סוף דבר – אף כי מצאנו שיש לקבל את טענות המערער בנוגע להעדר קיומו של מעשה בית דין פורמאלי, הרי שלא מצאנו שיש מקום להתערב בתוצאתו של פסק הדין ובחיובו של המערער בתשלום דמי ביטוח.

לפיכך, הערעור נדחה.

המערערת (החייבת בתיק הוצל"פ – תיק איחוד לחייב מוגבל - מס'-01-97851-06-5 -), מערערת על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל- נעמה טלמן-בולטין, מיום ה- 4.5.17, לפיה נדחתה בקשת המערערת למתן הפטר.

בין אם סה"כ הכנסותיה של המערערת הנם 8,932 ₪ או 9,432 ₪, הפער לעומת סה"כ ההוצאות הנו 236 ₪ או 736 ₪ באופן שהחוב בסך 35,000 ₪ לא יפרע במסגרת איחוד תיקים כפוי.

...

עיקרי טענות המערערת המערערת טוענת, כי העובדה כי כב' רשמת ההוצאה לפועל טעתה בסיכום החשבונאי של הוצאותיהם של המערערת ובנה, והגיעה לסכום של 6.759 ₪ במקום הסך הנכון- 8.696 ₪, גררה מסקנה שגויה, כי הכנסות המערערת והכנסות בנה, עולים בהרבה על הוצאותיהם, וכי נוצר פער של למעלה מ-2.500 ₪, לחודש, בין ההכנסות להוצאות.

כדברי כב' הרשמת: "הואיל והכנסות החייבת ובנה עולים בהרבה על הוצאותיהם – ולמעשה נוצר פער של למעלה מ-2.500 ₪, בין ההכנסות להוצאות – הרי שאני מורה על העלאת צו התשלומים לסך של 1.500 ₪...". טעות חשבונאית זו, היא ראשית לשרשרת טעויות אשר הובילה אף לדחיית בקשתה של המערערת לקבלת צו הפטר.

בהמשך ההחלטה, קובעת כב' הרשמת כי: "...לנוכח יכולת ההחזר של החייבת, העולה על הסכום שהיה קבוע עד היום....הבקשה למתן הפטר נדחית". עניינו הרואות כי גם הבקשה למתן צו הפטר, נדחית לנוכח ההנחה השגויה כי יכולת ההחזר של המערערת עולה על הסכום שהיה קבוע עד היום (140 ₪ לחודש), וזאת בהתאם לטעות החשבונאית אשר הובילה למסקנה השגויה כי קיים פער של 2.500 ₪ בין הכנסות המערערת ובנה ובין הוצאותיהם.

סיכום לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל, כמפורט להלן: החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, מיום ה- 4.5.17 – על העלאת צו התשלומים לסך של 1.500 ₪ מבוטלת.

המבקש מדגיש כי בעת פתיחת תיק האיחוד של החייבת עמדו הכנסותיה ע"ס של 5,884 ₪ וכעת גדלו הכנסותיה של החייבת, משמעותית.

...

יתרה מזו המבקש טוען כי היה מקום להיעתר לבקשה לאור הנתונים אשר פורטו לעיל.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בדו"ח המנהל המיוחד כאמור מיום 23.8.17 המליץ הוא לדחות את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל משני נימוקים: (א) נסיבות הסתבכותו של החייב היו נגועות בחוסר תום לב כאשר החוב המהותי נוצר במירמה ואף היתנהלותו בהליך אינה מספקת; (ב) בנוסף, החוב המהותי והעיקרי של החייב הוא כלפי פקיד שומה מס הכנסה אשר יש לו מעמד של דין קדימה והוא נובע מההכנסות שצמחו לו בגין העבירות בהן הורשע (על כך ארחיב בהמשך), ולפיכך, לנושים הרגילים לא צפויה לצמוח כל תועלת בהליך ולא נראה שהם יזכו לקבלת דיבידנד כלשהוא.

במשך השנים המדינה פיצתה את כל מי שפנה אליה בטענה כי החייב מעל בכספו (תוך הצגת קבלות או שוברי תשלום) תוך הפחתה של 10% מהסכום אשר היה אמור להיות שכ"ט החייב מתוקף תפקידו כממונה על תיקי האיחוד.

...

ומן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בבקשה העיקרית ובכל החומר הרלוונטי, אני סבור כי דין הבקשה של החייב להכרזתו כפושט רגל - להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי טיעוניו של החייב מביאים לידי כך שניתן לגבור על חוסר תום הלב ביצירת החובות (העיקרי שביניהם).

אשר על כן, אני דוחה את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.

נקבע לא אחת, כי היתערבות ערכאת העירעור בקביעת הפקדת הערובה וצו החיוב בתשלומים כתנאי לאיחוד תיקים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו, והוא המופקד על עריכת חקירת היכולת בעיניינו ׁ(בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09 ציון קראטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח', דינים עליון 2009(118) 1423; רע"צ 35723-04-12 לוסב נ' שטרוך (30.04.12).

כב' רשמת ההוצל"פ פירטה בהחלטתה את הכנסות החייב אל מול הוצאותיו, כפי שדיווח המבקש, והתייחסה לכלל הנתונים הרלבאנטיים שהוצגו ע"י המבקש.

...

ההחלטה נשוא הערעור בתאריך 8.8.2016 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת על בסיס בקשותיו של המבקש וקבעה כי: "לאחר ששקלתי את הנתונים הרלבנטיים, תוך שלקחתי בחשבון את כלל החובות, את החובה למצות כושר השתכרות ולהקטין הוצאות ואת זכות הזוכה לתשלום, תוך שמירה על זכויות החייב, אני מורה כדלקמן:

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, החלטתי ליתן למבקש רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לסיכום, הערעור מתקבל חלקית, באופן שההתנאה בתשלום ראשוני בסך 1,500 ₪, תבוטל.