היתר עבודה בבניין לעובדים זרים

תמצית טענות הצדדים: לטענת התובעים הם הועסקו ע"י הנתבעות ביחד ולחוד ו/או כמעסיקות במשותף בעבודות ביניין שונות בפרויקט "הרכבת" ברחוב הרכבת 58-64 בתל-אביב (להלן – האתר) במהלך השנים 2012-2013 ובין היתר בעבודות בניית שלד הבניין.

אמנם בעדותו ציין מר גבעתי, כי אלקטרה מעסיקה עובדים, ברם ציין במפורש, כי אלקטרה לא מעסיקה עובדים זרים וכוונתו הנה שאלקטרה לא מעסיקה פועלים כשהכוונה היא לפועלי צבע ושלד (עמ' 22, שורות 23-31).

...

פיצויי פיטורים – גרסתו של התובע 3 לפיה פוטר (סעיף 12 לתצהירו) לא נסתרה ובנסיבות אלו מצאנו לקבלה.

החזר הוצאות נסיעה – לא מצאנו לפסוק לזכות התובע 3 החזר הוצאות נסיעה, שכן התובע 3 לא הוכיח את תביעתו ובכלל זאת את עלות ההוצאות הנטענות שהוציא.

סוף דבר: התביעה כנגד אלקטרה נדחית.

כן צוין: "כמו כן יש לנו שתי קבוצות של פועלים זרים משני תאגידים שונים בשם: 1. און בונה בע"מ; 2. איתן אמי עובדים זרים לבנין בע"מ. העובדים של שני התאגידים הללו עובדים אצלי ביומית מבצעים עבודות שלד... הכל באחריות התאגידים כולל לינה, ביטוח, הסעות, שכר ואין יחסי עובדי מעביד ביננו לבין עובדי התאגידים". ראיות מטעם הנאשמים הנאשם העיד בדיון.

על מנת להרשיע אדם בעבירה על פי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, צריכים להתקיים יסודות העבירה שהם: קיומם של יחסי "העבדה" בין המעסיק - הנאשם ובין העובד הזר, היינו - יחסי עובד - מעביד וכן, שכמעביד הוא העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, או שהוא העסיק עובד זר בנגוד לסעיף 1יג לחוק עובדים זרים – קרי, בלא היתר כדין.

...

על אף זאת, אני סבורה כי לא ניתן להעניק לו משקל ראיתי מאחר שלא ניתנה למאשימה אפשרות לחקור את המצהיר בחקירה נגדית.

אני סבורה שאין די בכך, בשל נימוקים כדלקמן: ראשית עדותו של מר פרץ אינה עדות ניטרלית ונטולת אינטרסים.

נוכח כל אלה, אני סבורה כי לא הוכח ברמת הוכחה הנדרשת, ובכל דרך שהיא, שהנאשמת העסיקה את העובדים.

עוד נטען, כי פרשנות המונח "סוגי עבודה מסוימים" כמתייחס גם למתכונת העסקה מסוימת, הייתה הפרשנות הנוהגת בעבר כאשר בשנת 2006 הותקנה תקנה 2 מכוח סעיף 1י1(ה)(1) לחוק, ופטרה מעביד של עובדים זרים בענף הבניין שאיננו קבלן כוח אדם מתשלום דמי היתר (בפועל, תקנה זו חלה באותן שנים רק על חברת יילמזלר התורכית, שהייתה חברת הבנייה הזרה היחידה שפעלה בארץ באותן שנים (להלן: יילמזלר)); ובמילים אחרות, תקנה זו פטרה מעסיקים במתכונות העסקה מסוימות מתשלום דמי היתר כאמור.

...

סוף דבר, שלו דעתי תישמע, נעשה את הצו על תנאי למוחלט, אך ורק מן הטעם שהחלטת השר צריכה הייתה לקבל את אישור הוועדה.

חיזוק נוסף למסקנה אליה הגיעה השופטת וילנר, מצוי בסעיף 12 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, לפיו "הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה – משמעה הסמכה ליתן אותם אף במקצת או בתנאים". מדובר בסמכות רחבה הניתנת להפעלה על בסיסו של כל שיקול שממין העניין (ראו, למשל, [בג"]ץ 9859/09‏ ‏ביין נ' רשות התעופה האזרחית, פסקה 18 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ח' מלצר (22.8.2012); בג"ץ 6432/02 איגוד קופות הגמל הענפיות נ' שר האוצר, פ"ד נז(3) 918, 942 (2003); וכן יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א 336 (התש"ע-2010)).

מטעמים אלו ומטעמים נוספים המפורטים בפסק דינה של השופטת וילנר, הנני סבור כי דין העתירה להידחות.

הסעדים המבוקשים בעתירה כוללים את ביטול החלטת ממשלה 1321 באופן שהחברות הזרות תוכלנה להעסיק מהגרי עבודה בענף הבניין (להלן: עובדים זרים) רק באמצעות תאגידי כוח-אדם ישראליים – אשר פועלים כחוק במסגרת רגולטורית – בדומה לקבלני ביניין ישראליים.

אמצעים אלה כוללים, בין היתר, את הקו החם של מרכז הפניות לעובדים זרים אשר פועל במסגרת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: רשות האוכלוסין); את פתיחתם והרחבתם של ערוצי הפנייה של עובדים זרים אל הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה בזרוע העבודה של משרד הכלכלה והתעשייה (להלן: זרוע העבודה): פניות כאמור ניתן כעת לבצע באמצעות טלפון ומגוון של אפליקציות דיגיטאליות; את הטלת החובה על חברות הבנייה הזרות ליידע את עובדיהן על הקו החם ועל האפשרות להתלונן על פגיעה בזכויותיהם בפני רשות האוכלוסין וזרוע העבודה; את הבדיקות התקופתיות ואת הבדיקות היזומות מטעם רשות האוכלוסין וזרוע העבודה אשר בוחנות את תנאי העבודה ואת תנאי המגורים של עובדים זרים; את האכיפה היזומה של תנאי הבטיחות באתרי בנייה ברחבי המדינה, אשר מתבצעת על ידי זרוע העבודה ואשר כוללת הוצאת צוי בטיחות, צוי סגירה והטלת עיצומים כספיים; את אכיפת הכללים שאוסרים על קבלת ביטחונות מעובדים, אשר מתבצעת על ידי זרוע העבודה; וכן את הסנקציה של נישול החברה הזרה ממיזמי הבנייה בישראל כתגובה להפרה נרחבת של זכויות העובדים, שהסמכות להפעילה מופקדת בידי משרד הבינוי והשיכון.

...

דין העתירה להידחות אפוא.

הבקשה להצטרף שהונחה לפנינו, ובה עיינו לפני הדיון בעתירה, נדחית אף היא.

בית המשפט קבע כי אף שהנושא שהן מעלות אינו מבוטל "בסופו של יום החלטנו שלא להיעתר להן", וזאת בכפוף למספר הערות שהוספו באותו פסק דין.

התובע לא הביא ולו ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד גור עוז, שהנה תאגיד מורשה להעסקת עובדים זרים בענף הבניין ולא יכולה כלל להעסיק עובדים כדוגמת התובע.

התובע הפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעיניין אבו מוחסן (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קבוץ בית הערבה, מיום 11.2.21, להלן: "עניין אבו מוחסן"), ולכך שעל בית הדין להיתחשב בעובדים זרים, כדוגמת התובע, המשתייכים לקבוצת עובדים מוחלשת ולשקול את מאפייני העסקתם העמומים לעיתים כבעניינינו.

בהתייחס לאישור עבודה חיונית נטען: המסמך אינו מהוה ראשית ראיה להוכחת התביעה כנגד גור עוז, המסמך אינו נושא חותמת של הנתבעת 1 או של הנתבעת 2, אין במסמך היתייחסות לאתר מושא כתב התביעה או לתובע עצמו ולא ניתן להבין ממסמך זה דבר ביחס לתקופת העבודה, זהות המעסיק, שעות העבודה, השכר ששולם ובודאי שלא לעניין קפוח זכויות התובע.

...

בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך ומבלי שיהא בדבריי כדי להביע עמדה כלשהי בנוגע לסיכויי התביעה לגופה, אציין, כי לא שוכנעתי שהתובע הציג 'ראשית ראיה' להוכחת התביעה כנגד גור עוז.

על יסוד כל האמור לא שוכנעתי, כי התובע הוכיח קיומם של מי מהתנאים המופיעים בתקנה 116א המצדיקים דחיית הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה בתיק.

סוף דבר אשר על כן - הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בתיק מתקבלת.