היתר לשימוש חורג להפעלת אולם שמחות וגן אירועים בקומת קרקע

השופטת נ' אפל-דנון זוהי בקשה של העותר, רב קהילת חסידי ברסלב, לבטל את החלטת הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה גליל מזרחי, המשיבה 1 (להלן-הועדה המקומית) מיום 17.9.2000, ואת החלטת ועדת הערר מחוז הצפון (להלן-הועדה) מיום 2.5.2001, שעל-פיהן נדחתה בקשת העותר לקבלת היתר לשימוש חורג בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 17370, חלקה 6 ביבנאל כאולם שמחות ואירועים למשך שלוש שנים.

(ב) באשר לתכנית קבעה הועדה כי אין לראות בשימוש המבוקש כשימוש התואם את ייעוד המגורים כהגדרתו בתכנית המיתאר ג/6695 ליבנאל, הכוללת רשימת התכליות לאיזור מגורים א' על-פי תכנית ג/6695, כדלקמן: "גני ילדים, פעוטונים, בתי מלאכה ביתיים לבעלי מקצוע כמו: חייטים, ספרים, סנדלרים, צלמים וכו'.

אולם ארועים גם אם אינו אולם שמחות, שונה במהותו התכנונית מהשימושים המתוארים לעיל, מרכז כמות גדולה יותר של אנשים בזמן נתון, ונדרש לכן להסדרים שונים הנוגעים לאיפיון הפעילות בו".

'ההיתר') כדלקמן: בניית קומה א' בשטח כולל של כ-454 מ"ר כאשר שטח הקומה על פי ההיתר הנו 415.58 מ"ר; ב. בניית קומה א' המיועדת ל-2 יחידות דיור על פי ההיתר ללא מחיצות פנים כאולם אירועים בשטח של כ-375 מ"ר ושינויים בשטח שירות; ג. פתיחת חלל אטום לא מנוצל לפי ההיתר בנייה בקומת קרקע בשטח של כ-387 מ"ר; ד. שימוש בחלק מקומת קרקע כבית תפילה בנגוד להיתר בנייה; ה. שימוש בקומה א' כאולם אירועים בנגוד להיתר בנייה".

...

השאלה של הקמת אולם שמחות כבר עמדה במבחן הפסיקה בדיון שבו התבקשה ועדה מקומית ליתן היתר לאולם אירועים באזור המיועד למלאכה ולתעשייה זעירה בה"פ (חי') 30266/97 עמר נ' ועדת הערר, מחוז חיפה בבית-המשפט המחוזי בחיפה, שם קבע כבוד השופט ביין, בעמ' 132-131: "2. אני סבור, כי צדקו בעלי דעת הרוב, כי בשימוש המבוקש, יש משום 'סטיה ניכרת'.

בית המשפט נעתר לבקשה למתן הצו, השיפוטי והורה כמבוקש.

לעניין זה יפים דברי השופט ברנזון בדחותו עתירה למתן רישיון לעסק ולשימוש חורג בבג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו בעמ' 306 שם נאמרו הדברים האלה: "על יסוד הפרטים שהובאו לעיל מעלים המשיבים שתי טענות עיקריות נגד העתירה והצו-על-תנאי שהוצא על-פיה: חוסר נקיון-כפיים הנובע מפתיחת העסק וניהולו ללא רשיון כחוק ועשיית שימוש חורג במקום ללא היתר כחוק-ולדעתנו הם צודקים בשתיהן. רבים המקרים מיספור שבהם החלטנו שלא להזקק לעתירה המוגשת לבית משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנושא העתירה. כבית-משפט גבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק". בביקורי במקום נוכחתי כי המרתף שהיה צריך להיות אטום נפרץ, נקרעו בו חלונות, פתחים, חדרים, והוא משמש כבית כנסת.

למרות שעל פי ההיתר לשימוש חורג אושר למשיבים 3 ו-4 להפעיל אולם שמחות ואירועים עם מטבח קצה מורחב, הם מפעילים הלכה למעשה מטבח לכל דבר ועניין, כלומר מבשלים ומחממים מזון בנגוד להיתר, דבר שגורם לעשן ולריחות.

לעמדתה של משיבה 2, מדובר בבקשה להיתר אשר השמוש המתבקש בה תואם את התכנית החלה על המקרקעין.

לגבי הרעש ואקוסטיקה הרי שהעותרת לא הציגה חוו"ד אקוסטית מטעמה בעוד שהם הקפידו ליצור באולם מיגון אקוסטי העומד בתקנות רשוי עסקים (התקן מד רעש באולם שמחות וגן אירועים), התשס"ו- 2006, ונעשו באולם התאמות בעקבות המלצותיו של מומחה אקוסטיקה.

סעיף 8.3.10 לתקנון התכנית קובע: "הוועדה המקומית רשאית להתיר בכל הקומות, בכפוף לאישור הרשות לאיכות הסביבה בעריית ת"א יפו בדרך של הקלה עפ"י ס' 149 לחוק, אולמות בידור ושמחה, פאבים ומועדונים למעט במיגרש הגובל באיזור מגורים, לרבות הגובל בכביש הגובל באיזור מגורים." יוער, כי במקרה שלנו מולא התנאי המוקדם על פי 149 כנדרש בסעיף 8.3.10 לחוק, דהיינו הבקשה פורסמה לצורך התנגדויות, וכי במקרה שלנו לא מדובר במבנה הגובל באיזור מגורים, אלא מדובר באיזור שהוא כולו לתעסוקה.

...

לגבי אלה, מקובלת עלי טענת משיבה 1 שהדבר אינו נוגע להחלטה נשוא העתירה, אלא נוגע לאופן יישום תנאי ההיתר על ידי משיבה 2, או להפרת תנאי ההיתר על ידי משיבים 3 ו-4 ולכן אין הם עניין לעתירה הנוכחית.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם את הוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

כתב האישום על פיו הורשע הנאשם הכיל את האישומים הבאים בנוסחו הסופי (לאחר שתוקן שלוש פעמים כמצוין בהכרעת הדין): ביום 16.11.06 בוצעו בבית ג'אן, בגוש 19502 חלקה 15 (להלן: "המקרקעין"), עבודות בנייה כדלקמן: (1) א. בנייה שלא כדין של שני מבני מגורים מבנייה קשיחה, מחוברים ביניהם בקורה, בכל אחד מהם – שתי קומות, כאשר התחתונה מפולשת בחלקה והעליונה סגורה למגורים, הכל בשטח כולל של כ – 765 מ"ר. בניית תוספת למחסן קיים: ריצפת בטון ומעליה עמודי בטון וקירוי פח, בשטח כולל של כ – 39 מ"ר, שלא כדין.

כך נאמר מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין בע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ' מדינת ישראל (עמ' 5-7 בנבו), כאשר דחה ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע במסגרת העירעור, בעקבות אי קיום צוים שפוטיים ובנייה ללא היתר: "למרבה הצער, הבניה הבלתי חוקית באזורים מסוימים ומעבר להם, היא מכת מדינה. נזדמן לי להדרש למקרה דומה, שם לעניין אולם אירועים, בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.8.06) והליכים ממושכים לגביו..." בתיק דהרי צוטט גם רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.05): "אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמאטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התיכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן – שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר '... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התיכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה'. ראו גם ע"פ 9178/85 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התיכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: 'אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צרפה עצמה מכה זו..

" בעיניין מדינת ישראל נ' מדינת ישראל דחה בית המשפט את העירעור וקיבל את הקנסות שהטיל בית משפט קמא על המבקשים (חברת אן בי אף ביבי בע"מ ובעליה, אברהם ביבי) אשר הורשעו בעבירה של שימוש ללא היתר במקרקעין אשר ייעודם חקלאי, לאחר שהפעילו גן אירועים, במקרקעין, (1,550 מ"ר שטח בנוי והיתר משמש כחניה וגינון), ועבירה של בנייה ללא היתר, (בשטח של 500 מ"ר, מבנים מבנייה קלה).

...

• כמו כן הנני מורה על איסור שימוש במבנה נשוא כתב האישום החל מיום תום 20 חודשים מהיום, אלא אם יתקבל היתר כדין.

על פניו נראה לי שהבקשה לא במקום.

<#7#> החלטה הנני מורה לב"כ המאשימה להעביר תגובתה לבקשת הסנגור בתוך 20 יום מהיום, ככל שתבקש לעשות זאת.

הקומה העליונה, הנמצאת על הקרקע, היתה אמורה לשמש לבית הכנסת ועזרת נשים בשטח של 400 מ"ר. בין שתי הקומות הנ"ל היו אמורות לקשר מדרגות פנימיות.

כמו כן, אותן החפירות גרמו לכך שקיר התמך המפריד בין הצד האחורי של בית הכנסת לבין הגן צבורי הממוקם מעליו, נמצא קיר בסכנת התמוטטות.

ביום 4/4/00 הגישו התובעים (המבקשים בבש"א 3808/00) בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שתכליתו למנוע מהנתבעים (המשיבים שם) כל המשך בנייה, הפעלת אולם אירועים, בית מדרש, מועדון ילדים וכל שימוש אחר שלא לצורכי לימוד ותפילה של באי בית הכנסת, וכן פגישות בלשכת הרב.

לבעל המקרקעין זכות לתבוע בעל מקרקעין שכנים, אשר בשל מצב המקרקעין שברשותו, לרבות בשל חריגה מתוכנית מאושרת, נגרמת הפרעה לתובע, ליהנות מנכסיו [ראה: ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ' לידיה לוי ואח', פ"ד ט, 1666].

אני גם מחייב את הנתבע מס' 12, ביחד ולחוד עם הנתבעים הנ"ל, לשלם מחצית סכום הפיצויים הנ"ל. בנוסף, ניתן בזה צו מניעה קבוע כלפי הנתבעים הנ"ל האוסר כל שימוש חורג מהיתר הבנייה של בית הכנסת וצו עשה קבוע להבאת בית הכנסת למצב בו יהיה לפי היתר הבנייה.

...

בדרך של אומדן, אני קובע כי עליו לשאת במחצית הפצוי שנפסק בגין עוגמת נפש.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים מס. 1, 3-7, 9-11, ו-13-14 (להלן: הנתבעים הנ"ל), ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מזוגות התובעים (אלמגור, דבוש ושיינפלד) סך של 25,000 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל לשלם לתובעים הוצאות משפט (לרבות האגרה הגבוהה, שנדרשה לאור מצב בית הכנסת בעת הגשת התביעה), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ + מע"מ. הנתבע מס' 12 ישתתף עם הנתבעים הנ"ל בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסק בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ. ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ד (23/06/2004) במעמד המתייצבים.

זוהי בקשה של העותר, רב קהילת חסידי ברסלב, לבטל את החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה גליל מזרחי, המשיבה מס' 1 (להלן: "הוועדה המקומית") מיום 17/9/00, ואת החלטת ועדת הערר מחוז הצפון (להלן: "הוועדה") מיום 2/5/01, על פיהן נדחתה בקשת העותר לקבלת היתר לשימוש חורג בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 17370 חלקה 6 ביבנאל כאולם שמחות וארועים למשך 3 שנים.

באשר לתכנית, קבעה הוועדה כי אין לראות את השמוש המבוקש כשימוש התואם את ייעוד המגורים כהגדרתו בתכנית המיתאר ג/6695 ליבנאל הכוללת רשימת התכליות לאזור מגורים א' על פי תכנית ג/6695 כדלקמן: "גני ילדים, פעוטונים, בתי מלאכה ביתיים לבעלי מקצוע כמו: חייטים, ספרים, סנדלרים, צלמים וכו'.

אולם ארועים גם אם אינו אולם שמחות, שונה במהותו התכנונית מהשימושים המתוארים לעיל, מרכז כמות גדולה יותר של אנשים בזמן נתון, ונדרש לכן להסדרים שונים הנוגעים לאיפיון הפעילות בו".

בתאריך 31/7/01 ניתנה החלטת בית המשפט שלפיה התלה בית המשפט את איסור השמוש בקומה א' של הבנין נשוא העתירה כאולם אירועים באופן שהצו יכנס לתוקפו החל מ-1/12/01, אלא אם יהיה בידי המשיבים היתר בניה או היתר לשימוש חורג כדין עד לאותו תאריך.

...

השאלה של הקמת אולם שמחות כבר עמדה במבחן הפסיקה, בדיון בו התבקשה ועדה מקומית ליתן היתר לאולם אירועים באיזור המיועד למלאכה ותעשיה זעירה בה"פ (חיפה) 30266/97 יצחק עמר נ' ועדת ערר מחוז חיפה ואח' בבית המשפט המחוזי בחיפה, (פד"מ ב 1, 124), שם קבע כב' השופט ביין: "5. אני סבור, כי צדקו בעלי דעת הרוב, כי בשימוש המבוקש, יש משום "סטיה ניכרת". את דעתי באשר למשמעותו של מושג זה ועל הצורך לתת לו משמעות המצמצמת את כוחה של ועדת מקומית ליתן הקלות ואישור לשימוש חורג, כבר הבעתי בה"פ 30081/97 פס קייט ונופש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה ואין צורך לחזור על האמור שם. לדעתי, קיים בסיס לקביעה, כי שימוש לאולם שמחות מהווה שינוי של אופי הסביבה הקרוב, לעומת השימוש לתעשיה ומלאכה זעירה, וזאת באשר אולם שמחות פועל בעיקרו של דבר בערב ובשעות מאוחרות של הלילה, שן גם שעות המנוחה.

בית המשפט נעתר לבקשה למתן הצו השיפוטי והורתה כמבוקש.

רבים המקרים שבהם החלטנו שלא להזקק לעתירה המוגשת לבית משפט זה מחמת אי נקיון כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי נקיון כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנושא העתירה.