היתר לסגירת חניה והפיכתה למחסן: תנאים והגבלות

האפשרות לקבלת היתר לסגירת קומה מפולשת הפכה מאפשרות חליפית לתוספת קומות או תוספת אגף, לאפשרות מיצטברת.

עוד בוטלה ההגבלה שנקבעה בתיקון מס' 1 לתמ"א לפיה ככל שקיימת תכנית מפורטת למבנה, תגבר התכנית על הוראות התמ"א. נקבע כי ניתן לממש זכויות מכוח התכנית המפורטת או מכוח התמ"א, ובכל מקרה יראו את ההיתר שניתן כאילו ניתן מכוחה.

נקבעה גם תוספת שטחי בנייה בתת הקרקע למטרות ספציפיות של חניה, שירות טכני ומחסנים.

בנוסף, בעת שקובעות רשויות התיכנון והבנייה את זכויות הבנייה הניתנות במקרקעין, עליהן להיתחשב במכלול השיקולים הרלוואנטיים לעניין ובין היתר בצרכי הציבור, בתנאים הסביבתיים וכן בשיקולים כלכליים שונים (ע"א 7394/03 נכסי ר.א.ר.ד חברה לבניין בע"מ נ' מנהל מס שבח רחובות (6.12.2006)).

...

טענה זו דינה להידחות.

אלא שבחינת מכלול הטענות מובילה למסקנה כי עומדת התמ"א בדרישות התכנון המפורט ולא נפל בה פגם מסוג זה המצדיק את התערבותנו.

עוד יש להדגיש כי גם לוּ היה מקום להעניק סעד ביחס לתיקון 3/א הרי שמנגנון הוצאת ההיתרים לא היה מושפע הואיל ומנגנון זה נקבע כאמור עוד בגרסתה המקורית של התמ"א. לא מצאתי לנכון אף להיעתר לבקשת העותרת לקבלת סעד על פיו לא ניתן יהיה להאריך את תוקפה של התמ"א פעם נוספת.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 7396-12-14 כספי נ' דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ ואח' מספר בקשה: 20 לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן המבקשים: 1. ג'קי בונד לוגיסטיקה בע"מ 2. ג'קי ביטון המשיבים: יואב כספי, עו"ד (בתפקידו כנאמן) 1. דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ (בפרוק) 2. נורית בן אהרון 3. גבי בן אהרון 4. טחנת קמח אשדוד בע"מ 5. דקל מחסני ערובה בע"מ 6. יוליוס גרינבאום 7. סימון גרינבאום 8. חברון משה בע"מ החלטה

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את הקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבי הנדרשת מחייבת זאת.

בשלב ראשון- לא קיים במקרה דנן כל איסור בדין להתיר עיון בתיק זה. התיק אינו מוכתר כתיק שניהולו נעשה "בדלתיים סגורות" ולא הוצג בפניי כל טיעון אחר.

עוד נקבע, כי חובת ההנמקה המוטלת על מבקש העיון אינה הופכת נטל זה. לא הרי נטל ההנמקה - במצב שבו נקודת המוצא היא לאפשר עיון - כהרי נטל השיכנוע.

...

על כן, לטענתו, יש לדחות את הבקשה לעיון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני קובעת, כי יש לקבל את הבקשה לעיון.

סוף דבר: משכך, ולאור הכלל, כי יש להתיר עיון בתיקי ביהמ"ש וכי נטל השכנוע מוטל על המתנגד לעיון ולאחר בחינת המבחן התלת-שלבי, אני קובעת, כי הבקשה מתקבלת וכי ניתנת רשות עיון בתיק.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2015 ביצעו הנאשמים בנכס עבודות בנייה טעונות היתר באופן הבא: סגירת חדר בשטח של כ-9 מ"ר, בשטח המיועד לחניה, באמצעות קיר בלוקים באורך של כ- 3 מ"ר וברוחב של 3 מ"ר המחבר בין הקירות הקיימים ובניית תיקרה, בקומת הקרקע בצידו הדרומי של הנכס.

טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה הפניתה לעובדה שהעבודות בוצעו במהלך 2015 ורק ביולי 2017 הוגשה בקשה להיתר אשר אושרה בתנאים והנאשמים טרם מילאו את כל התנאים שנקבעו.

עבירות אלה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה" שיש למגרה, בין היתר מתוך מטרה להפוך את ביצוען לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית (ראו רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה- אונו (7.1.02), ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר (17.8.87) ורע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.06)).

תו"ב 17803-11-14 ועדה מקומית לתיכנון קצרין נ' אסתר דהאן ואח' (16.2.17), הנאשמים בנו במשך שלוש שנים בחצר המשותפת, ללא היתר מחסן בשטח של כ- 7.5 מ"ר, קירוי רעפים המשמש גג למחסן בשטח של 36 מ"ר, גגון רעפים לאורך הדירה בשטח כולל של כ- 20 מ"ר. הנאשמים הודו והורשעו בבצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר כדין.

מצבו הכלכלי של הנאשם אינו פשוט, על פי נ/4 קיימת הגבלה על חשבון הבנק שלו מיום 22.5.18 בשל העידר כסוי להמחאות.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה שמדובר במעשים המצויים ברף נמוך-בינוני לעבירות בהן הורשע הנאשם.

לאור הפסיקה הנוהגת, ובשים לב למצבו הכלכלי של הנאשם, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם ברכיב הקנס הינו בין 8,000 ש"ח ל – 25,000.

בשים לב לכך שבעניינה של הנאשמת 1 הסכימו הצדדים שהדיון ידחה על מנת שתוכל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים, והמשך הדיון יתקיים ביום 1.1.19, אני סבורה שיש לדחות מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה וצו איסור שימוש לתקופה של מספר חודשים.

לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 8,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

בכלל זאת נטען לפיצול שלא כדין של בית המגורים, המשמש לפעילות מסחרית שאף היא אינה כדין, סגירת חניות, בניית מחסן, פלישה לשטח צבורי ועוד, והכל ללא היתר בניה ובנגוד לתב"ע. הורוביץ הלינו גם על מבנה יביל שהציבו גפן בכניסה לרחוב, המשמש למשרד פרטי של מר גפן, באיצטלה של בית כנסת.

בהתאם לחוות הדעת, ניתן לקבל היתר בניה בכפוף לשני התנאים הבאים: עמידה במגבלת זכויות הבניה, והריסת חריגות בניה שניבנו ללא היתר.

פריט 4 – מחסן מימין לבניין במפלס הרחוב הוצב מחסן מחומר קל. לפי חוות הדעת, הקמת המחסן אינה טעונה היתר אלא מחייבת הודעה לרשות הרשוי, והיא מלווה בתנאים.

סעד: הגם שלכאורה יש להורות על הריסה, הרי שלנוכח עמדת גפן לעניין המרפסות (שבעטיה לא ניתן צו הריסה ביחס למרפסת דומה של הורוביץ – ראו פסקה 22 לעיל) ומאחר שהורביץ לא היתנגדו לעמדה זו שלפיה מאחר שמדובר במרפסות דומות והדדיות הפגיעה הופכת לזניחה, לא יינתן סעד של הריסה ביחס לפריט זה במסגרת ההליך דנא.

...

סעד: מאחר שמדובר בפגיעה אפסית, ובשים לב לכך שבמקום פועלת עמותה שאינה חלק מההליך דנא, הבקשה לסעד ביחס לבית הכנסת ולמשרד במסגרת ההליך דנא, נדחית.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי.

בהתאם לכך, הצו הזמני מיום 18.2.20 שניתן כלפי ה"ה" הורוביץ מתייתר, ואני מורה על ביטולו.

התיק ניסגר ובהמשך נקבע כי החלטה בנוגע לתשלום הוצאות העוררים תיתקבל לאחר שתנתן החלטה בהליך שלפניי.

אותה הפקעה-לשעה נעשית לטובת הכלל והפרט, ובנסיבות שבהן מוחזק בעל-המיגרש כי הסכים להוצאת הצוו או, למצער, כי הנו אדיש לו. אכן, אם אין נעשה כל שימוש במיגרש – בין שהמגרש ריק אין-בו-דבר ובין שמשמש הוא כמזבלה-לשעה – מה מן הבעלים יהלוך אם יהפוך לגינה פורחת או למגרש חניה? בייחוד כך, שעה שהבעלים יכול בנקל להחזיר את המיגרש להחזקתו אם אך יקבל על עצמו לנהוג כראוי.

המבנה לא נהרס במהלך הריסת הבניין כולו והעוררים מבהירים כי המבנה הושכר בעבר לבעלי מלאכה שונים וכי בכוונתם להשתמש בו כמחסן.

לבסוף, העוררים טוענים כי תוך כדי ניהול הליך זה לפניי קיבלה הועדה המקומית החלטה להמליץ לועדה המחוזית לתיכנון ולבניה לפרסם הודעה על הכנת תכנית ותנאים מגבילים להוצאת היתר בניה במיגרש כך שיימנע בפועל מהעוררים לקבל במיגרש היתרי בניה גם מכוח תכניות תקפות.

...

ביום 21.09.2023 דחה בית המשפט (כבוד סגן הנשיא טל חבקין) את בקשת המשיבה וקבע, בין היתר, את הדברים הבאים: "השקפה מפוכחת על נסיבות העניין מובילה למסקנה הלכאורית, אשר בעניינו גוזרת את התוצאה הסופית, ולפיה מי שהפעיל סעד עצמי ונטל את ההחזקה באורח חד-צדדי, באמצעות הפעלת כוח ולכאורה ללא סמכות שבדין, היא העירייה" (פסקה 35); וכן: "... לכאורה קשה לחמוק מן הרושם שפעולות העירייה בוצעו על רקע הבחירות הקרבות ובאות לרשויות המקומיות והשימוש שהמשיבים החליטו לעשות במקרקעין. לכאורה קשה להסביר את מידת הדחיפות ליטול באופן חד-צדדי את ההחזקה בשטח של אותם 4 מטרים לעומק המגרש לצורך הקמת גדר דקורטיבית – שדרך מקרה חוסמת את קו הראות לשלטי תעמולה של מועמד המתחרה בראש העיר המכהן" (פסקה 41).

עם זאת, ואף שאין בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס לכל אחת מטענות העוררים – יש במשקלם המצטבר של האירועים כדי לעורר תחושה של חוסר נוחות הקשורה באופן שבו הופעל הכוח השלטוני כלפי האזרחים בסדרת האירועים מושא קרקע זו. סוף דבר נפלו פגמים בהוצאת צו הגינון.

הצו סותר את לשון החוק ואת תכליתו ואינו מידתי ועל כן אני מורה על ביטולו.