היתר להעסקת עובדים זרים בעבודות בניין

התובע הנו עובד זר ממולדובה שהגיע לישראל בהתאם להיתר העבודה שניתן לו לעבוד בענף הבניין באמצעות תאגיד מורשה.

(2) הנתבעת העלתה טענות כבדות משקל שיש לברר אותן במסגרת ההליך העקרי בתיק זה, לרבות לעניין הוראות ההסכם הקבוצי (ראו סעיף 68 להסכם הקבוצי בו מצוין, כי הוא כפוף לשינויים המחויבים בהתאם להוראות כל דין לרבות נהלים המוצאים או שיוצאו מכוח הדין; סעיף 70 להסכם הקבוצי בו מצוין, כי ההפקדות לפקדון יבואו על חשבון ההפקדות לפנסיה, לפיצויים ולקרן הישתלמות וסעיף 72 להסכם הקבוצי המציין, כי "למען הסר ספק, בבצוע תשלום כמפורט לעיל, ייצא המעסיק ידי חובתו, והכל בכפוף למילויו את הוראות ההסכם הקבוצי והדין"); הוראות תנאי ההיתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם (נספח ג' לתגובה); חובת עריכת ביטוח רפואי בהתאם לסעיף 1ד' לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991; צו עובדים זרים (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א-2001 הקובע בסעיף 3(1)(ד), כי אין חובה לכלול בביטוח הרפואי "אישפוז סיעודי או שירותי אישפוז אחרים" והוראות הסכם ההעסקה.

...

נציין, כי מאחר ומדובר בהליך זמני, כל קביעותינו בנדון הינן לכאורה בלבד ועל סמך הראיות שהוצגו בפנינו בשלב מקדמי זה. ראשית יובהר, כי סעד כספי זמני הוא סעד חריג שבחריגים שברגיל לא ניתן במסגרת תביעה כספית (רע"א (עליון) פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, ניתן ביום 7.11.16), ולא מצאנו, כי בנסיבות העניין התקיימו התנאים החריגים למתן סעד כאמור.

בנסיבות אלו ועפ"י ההלכה הפסוקה יימנע בית הדין ממתן סעד זמני (רע"א (עליון) 3994/19 באנקר פוניט סופליי לימיטד נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, 13.6.19: "הכלל הוא כי אין לתת סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש, כאשר זהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לה").

סוף דבר: הבקשה נדחית.

עוד הוסיפה, כי העבירה נעברה במסגרת משלח ידו של הנאשם, אשר עסק בזמנים הרלוואנטיים לכתב האישום בבצוע עבודות גמר לבניין, לרבות חיפויי גבס.

ראו: ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ ואח' (להלן – "הילכת חדוות הורים"), שם פסק בית הדין הארצי כי: "[...] העסקת עובדים זרים ללא היתר פוגעת במדיניותה הכלכלית של הממשלה ו"פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'", היינו משליכה באופן עקיף על הקף האבטלה ועל תנאי העסקתם של העובדים הישראלים (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי ניסים, פד"ע לח 145 (2002); כן ראו את דברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק עובדים זרים - ה"ח 143 התשס"ה 354 ואת דברי ההסבר לתיקון מס' 15 לחוק עובדים זרים - ה"ח 481 התש"ע 236).

...

ביחס לעונש הספציפי שראוי להשית על הנאשם בתוך מתחם הענישה שהוצע ע"י המאשימה, סבורני כי יש לקחת בחשבון לקולא את השיקולים הבאים: הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ושיתף פעולה עם חוקריו.

הודאתו מצביעה על כך שהפנים את חומרת העבירות שבהן הורשע ואומנם, מאז ועד היום, לא שב לבצע את אותן עבירות, למרות שהוא ממשיך לעסוק באותו משלח יד. עוד סבורני, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכך שרעייתו מתמודדת עם מחלה קשה, כשבבית 4 ילדים, וברקע המצב הכלכלי המורכב שנכפה על כל תושבי המדינה בשל התפרצות מגפת הקורונה.

בנוסף, ראיתי להיעתר לבקשת המאשימה ולחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך התקופה המקסימלית שנתבקשה – 3 שנים.

לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים: בגין העסקה שלא כדין – 13,000 ₪; בגין העסקה ללא ביטוח רפואי – 5,000 ₪.

סעיף 45 לחוק הבראת הכלכלה, קובע כלהלן: היטל על העסקת עובד זר ושיעורו (א) מעסיק חייב בהיטל בשיעור של 20% מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס (בפרק זה – ההיטל) ואם העובד הזר מועסק על ידו לפי היתר להעסקת עובד זר בענפים אלה יהא שיעור ההיטל כמפורט להלן: בענף החקלאות – 10%, ובענף המסעדות האתניות, בענף התעשייה או בענף הבניין – 15%.

הסיפא של הסעיף עניינה בהפחתת שיעור ההיטל בענף מועדף, ואין צורך בהוספת תנאי – שממילא קיים ומלווה את העובד הזר לאורך כל הסעיף – של העסקה על פי "היתר להעסקת עובד זר". לשון אחר, דיבר הסעיף בשני היתרים , האחד הוא ההיתר לפי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים שחל על כלל העובדים הזרים, והשני הוא ההיתר לפי סעיף יד לחוק עובדים זרים, שחל על הסיפא של הסעיף לגבי העסקת עובדים זרים בסוגי עבודות ובענפים המועדפים.

...

עם זאת, אני סבור כי להחלטת הממשלה 183 עשויה להיות השלכה לעתיד, בכל הנוגע להיטל על העסקתם של עובדים מסתננים בענף הסיעוד המוסדי, אם וכאשר ייקבע ההיטל שיחול על הבאת עובדים זרים לענף זה. לא אכחד כי בלב כבד הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעורים הנוגעים להיטל על העסקתם של העובדים המסתננים במוסדות הסיעודיים.

סיכום וסוף דבר הלכת סעד השוותה דינם של עובדים מסתננים לעובדים זרים חוקיים בכל הקשור לחיוב מעסיקיהם בתשלום היטל מכוח חוק הבראת הכלכלה.

לא מצאנו כי יש מקום לסטות מהלכת סעד, אך כפי שהראינו לעיל, קיימים מספר טעמים בגינם יש להשוות עניינם של עובדים מסתננים לעובדים זרים חוקיים גם לצורך קביעת היטל מופחת בענפים המועדפים, אך גם לצורך תחולת ההיטל בענף הסיעוד המוסדי, שם לא חל הפטור על עובד זר. אשר על כן, למעט הערעור בעניין אר.טו.אם (ע"א 7916/19) ובעניין בית אבות שלמה המלך שנדחים בזה ללא צו להוצאות, הערעורים האחרים (ע"א 6901/19; ע"א 7616/19; ע"א 799/20) מתקבלים במובן זה שיחול היטל מופחת לגבי העסקת עובדים מסתננים בענפים המועדפים כפי שהוגדרו לעיל (ולכן ע"א 7295/19 מתקבל אך באופן חלקי לגבי ענפים מועדפים אלה להבדיל מענף הסיעוד).

כמו כן על גור עוז חל "נוהל התאגידים" – תנאי ההיתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם מספר 9.4.0001 (להלן: "נוהל התאגידים")[footnoteRef:1].

] בין הנושאים שהוסדרו בנוהל התאגידים, חובת התאגיד בהפקדת כספים לטובת מהגרי העבודה, כפי שזו באה לידי ביטוי בחקיקה בסעיף 1יא לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991, שעניינו "הפקדת כספים לטובת העובד הזר ולהבטחת יציאתו מישראל במועד, והשמוש בהם". על פי הקבוע בנוהל, הנסמך על הוראת החוק, על התאגיד המורשה להפקיד סך של 700 ₪ (סכום זה התעדכן מאז) בכל חודש עבור כל מהגר עבודה שהועסק על ידו באותו חודש.

...

בשים לב כי הנתבע לא כיבד את בית הדין בנוכחותו, לא מצאנו לפסוק לזכותו הוצאות כלשהן.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

בשים לב לגרסתו של מר רוזנטל שלא נמצאה מהימנה עלינו, מצאנו לקבוע כי הנתבעת 3 תישא בהוצאותיה.

במסגרת זו, טוענת הרשות, נקבעו ואושרו לפי סעיף 3א(ג1) לחוק, קריטריונים ברורים שעל פיהם נבחנה האפשרות להארכת רישיונו של כל עובד ביניין זר, המשמשים לבחינת בקשה להעסיק עובד זר שמגיש מעסיק בעל היתר ורישיון להעסקת עובדים זרים בענף הבניין, ולאחר שהבקשה אושרה והמעסיק שילם אגרה הוארך רישיונו של העובד הזר המסוים.

הרשות מוסיפה כי בעקבות התפרצות מגיפת הקורונה היתקבל בכנסת חוק הארכת תקופות (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (אישורים רגולטוריים), התש"ף – 2020 (להלן: חוק הארכת התקופות) ובו האריכה הממשלה את רישיונות השהייה והעבודה של העובדים הזרים המועסקים על ידי קבלני כח אדם.

...

אני סבורה כי הוראות החוק מחייבות בחינה פרטנית, אולם איני נדרשת להכרעה בעניין זה (ראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה אלייקים רובינשטיין בעע"מ 2190/06 מדינת ישראל נ' Bueno Gemma (נבו 13.05.2008)).

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין לעררים.

סוף דבר הערעור נדחה.