היתר להכשרת עבירת בניה מרפסות סגורות בבית משותף

על פי עובדות כתב האישום (המתוקן בשנית), ביום 1.12.2008 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 2793/2008 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים ביצוע עבודות של סגירת מרפסת ובצוע שימוש חורג בדירת מגורים לישיבה (הכל בדירה בקומה ב' ברחוב בית וגן 99 בשכונת בית וגן בירושלים) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה והפסקת השמוש החורג, וזאת לא יאוחר מיום 1.7.2009.

חשבונות הבנק של הנאשם מתנהלים בבנק מזרחי טפחות בע"מ. גם בית הכנסת "לב שמח" (המצוי בבניין - כמפורט בהכרעת הדין) ובתי כנסת נוספים בשכונה פועלים ללא שינוי תב"ע. הנאשם פועל להכשרת העבירה וכן מנסה להאריך את ההיתר הזמני שניתן לו אך ישנם קשיים פרוצדוראליים.

מיתחם העונש ההולם נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מיתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצוו התאמה שניתן לגבי שימוש חורג בדירה וכן סגירת מרפסת קטנה בחומר קל וללא היתר הוא: · מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים; · עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-20,000 ₪) עם אפשרות של תוספת קנס יומי בשיעור 300-900 ₪ ליום הפרה; · קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס; · דחיה של עד 12 חודשים בבצוע צו ההתאמה.

לא מדובר בעבירות ב"קרבת מקום" ב"שכונה" או ב"מרחב התיכנוני"; מדובר בעבירות זהות מבחינה פיסית (אף אם עבירותיו של הנאשם כבר הגיעו למדרגת עבירות אי ציות, בעוד שלגבי העבירות המקבילות טרם החלו הליכי אכיפה) באותו ביניין עצמו (בית משותף קטן שבו 7 תת-חלקות; נ/3).

...

משתיקנה המאשימה את כתב האישום פעמיים תוך גרימת עיכובים בניהול ההליך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

סבורני כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בעתיד בעניינו של הנאשם באמצעות הטלת התחייבות כאן, מה גם שאין קושי לבסס הטלת קנס כספי בסכומים נכבדים ביותר במקרה של אי ציות (על יסוד סעיף 246 לחוק וסעיפים 61(א)(4) ו-61(ג) לחוק העונשין).

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 (שלושה) חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 (שלוש) שנים מיום 28.7.2020 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.

השנייה, כי הן המערער והן המשיבים עשו דין לעצמם, השתמשו ברכוש המשותף שלא כדין וביצעו עבירות בנייה, וכי בנסיבות אלה אין מקום למתן סעד למי מהם.

נטען כי המשיבה 4, המחזיקה בדירה בבעלות המשיב 5, מקיימת בדירה מספרה, שלקוחותיה ממתינים בחצר הבית המשותף; פתחה דלת מהחצר המשותפת לדירתה; סגרה מרפסת ללא היתר.

אולם, כפי שציין אף בית המשפט קמא, פגיעה של בעל דירה אחד ברכוש המשותף אינה יכולה להכשיר פגיעה של בעל דירה אחר בו (ע"א 93/81 אליאס נ' שיפר, פ"ד לז(2) 444 (1983), בפיסקה 10 לפסק הדין).

לגופו של עניין נטען כנגד המערער כי סגר מרפסת ללא היתר, הציב מחסנים ברכוש המשותף, לא אטם פתח כניסה מחדר המדריגות למחסן שניבנה ללא היתר, הציב שערי ברזל בחצר המשותפת ואחסן גרוטאות וחפצים שונים בגג הרעפים ובחצר.

...

המסקנה היא כי גם בעניינו של משיב זה, דין הערעור להידחות במלואו.

לא מצאנו ממש בטענה כי אין זיקה בין הערעור שכנגד לערעור העיקרי.

התוצאה היא כי אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי, וכן מתקבל הערעור שכנגד, הכל לפי האמור לעיל.

הנאשמת טענה בפירוט לגבי אכיפה בררנית ביחס לבינויים בלתי חוקיים מרובים הקיימים בבית המשותף בו היא מתגוררת, לרבות קיומן של מרפסות סגורות מחומר קל. לטענת הנאשמת, מפקחי הבניה היתעניינו רק בבינוי שלה על אף קיומם של בינויים אסורים נוספים ונקטו בהליכים רבים נגדה.

אל מול כל אלה ניצבת תהייה לגבי הקפדה של המאשימה על אכיפה מדוקדקת כנגד הנאשמת, תוך שכלל לא ברור שאכיפה מקבילה מתבצעת ביחס לעבירות בניה רבות המצויות באותו בית משותף.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שקולי שקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113 אין במקרה דנן שקולי שקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממיתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 (ה"ח 241) הערות טרם חתימה הפריטים המופיעים בכתב האישום מיום 8.2.2018 (העדכני-האחרון) אשר טרם הוכשרו ואשר לגביהם יחול צו ההתאמה הם: א, ב, ג, ד וכן פתחים ח4 ו-ח5 לגבי פריט עבירה ו. לעניין תימחור הקנס, בית המשפט מביא בחשבון כי קנס מלא בגין מטר ריבוע של בניה (שטח עקרי) ללא הכשרה הוא 600 ₪.

הקנסות במקרה זה: סגירת מרפסת בבניה קלה - 400 ₪ למ"ר; תוספת שטח עקרי (3 מ"ר) - 600 ₪ למ"ר; פתיחת פתח יציאה לגג - 1,000 ₪; גידור 26 מ"ר גג - 2,500 ₪; בניית ממ"ד ללא היתר, תוך שזה הוכשר עובר לגזר הדין - 450 ₪ למ"ר; פתיחת פתחים ללא היתר - 500 ₪ לפתח.

...

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 16,800 ₪ ב-42 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.10.2021 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן.

שטחה של דירה 3 הוא כ-56 מ"ר ושטחה של דירה 4 הוא כ-69 מ"ר. במועד עריכת חוות הדעת הייתה ביחידה זו יחידה קטנה שכוללת חדר ומרפסת שניסגרה בבנייה קלה.

פירוק השתוף בנכס בפתח הדברים יש להבהיר כי על אף שהנתבעים ביקשו להמנע מפירוק שתוף על דרך של מכירת הנכס, הם לא הציגו תשריט המאושר על ידי רשויות התיכנון והבנייה שמאפשר חלוקה בעין של המקרקעין, אלא היתמקדו בחלופה של רישום המבנה כבית משותף.

אביגדורי העיד כי הוזמן על ידי התובעים לנכס כדי לבדוק אם ניתן להכשיר את עבירות הבנייה שנעשו בתוך המבנה, ואישר כי לא ניכנס פיסית לכל הנכס אלא רק לחלקים ממנו.

עם זאת, בשלב זה של ההליכים מדובר בטענות ספקולאטיביות באופיין, שלא נבחנו על ידי הגורמים הרלוואנטיים, ובעיקר, שלא הוכח כי יש בהן כדי להביא לכך שלא יאושר רישום של בית משותף.

...

על כן, אני מורה על פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כגוש 30514 חלקה 41 בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, בדרך של רישום בית משותף, בהתאם לתשריט שהוגש למפקח על המקרקעין (למעט ביחס לחלק שהחזיקה בו נתבעת 18, אשר יועבר לחזקת התובעים).

לשם רישום המבנה כבית משותף, אני ממנה את ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים ככונסי נכסים (להלן: כונסי הנכסים).

לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, מצאתי לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

כן נקבע כי אף אם מניחים שהתוספת שהוקמה על ידי השכנה היא ישנה והוקמה לפני שנת 2013 ולכן לא ניתן להעמידה לדין בגין עבירה של בניה ללא היתר מחמת היתיישנות, בנסיבות המקרה בו מדובר בבית משותף ששני הדיירים המתגוררים בו ביצעו עבירות של בניה ללא היתר, היה על הועדה לסטות ממדיניות ההעמדה לדין בה היא נוקטת בדרך כלל, קרי בהמנעות מהעמדתו לדין של מי שעושה במבנה שימוש למגורים בהתאם לייעוד הקרקע ולבקש את אישורה של הפרקליטות להעמדת השכנה לדין בכל זאת מטעמים של עשיית צדק או לפחות לשם מראית פני הצדק.

על כן, נקבע כי המשיבים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום ובימ"ש קמא נימנע מהרשעתם והטיל עליהם צוי הריסה ואיסור שימוש בכל הנוגע לסגירת המרפסת שאינה קשורה לתוספת שנבנתה על ידי השכנה; חתימה על התחייבות כספית של כל אחד מהמשיבים בסך של 20,000 ₪ שלא לעבור עבירה של בניה ו/או שימוש ללא היתר במשך 3 שנים; ותשלום כפל האגרה בסך של 2,688 ₪ על ידי המשיבים ביחד ולחוד תוך 30 יום.

אמנם בפסיקה נקבע כי אל לו לבית המשפט ליתן יד לבניה בלתי חוקית, בודאי לא להניח לה להימשך עד אין קץ. עם זאת, בנסיבות העניין כאשר המערערת אינה פועלת נגד השכנה שבנתה בניה דומה ללא היתר ובכך נגרם למשיבים נזק כאשר הם מבקשים להכשיר את הבניה שבנו על גבי התוספת של השכנה, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא שלא לחייב את המשיבים להרוס את הבניה שבנידון.

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור מהטעם שלא נפל בפסק הדין כל פגם המצדיק התערבות.

בנסיבות העניין סבור אני כי אין מקום להתערב במסקנתו העובדתית והתוצאה המשפטית אליה הגיע [רע"פ 3154/11 כמיס אליאס נ' מדינת ישראל (15.05.2011); רע"פ 7789/18 מיכאל דהאן נ' מדינת ישראל (06.12.2018)] ובנסיבות מקרה זה לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו ובאופן שבו יישם את ההלכות, כפי שפורט לעיל.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הערעור נדחה.