היתר להגשת תצהיר ללא חקירה נגדית בשל נסיבות חריגות

ביום 10.3.2021 היתקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה נקבעו, בין היתר, מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית וכן דיון לשמיעת הראיות בתיק – אשר נקבע ליום 19.7.2021 (להלן: דיון ההוכחות).

עוד הוסיף המשיב כי מתן עדות בהוועדות חזותית טומן בחובו קשיים, לרבות קושי בקיום חקירה נגדית באמצעים טכנולוגיים, וכן חשש משיבושים ותקלות טכניות.

בין היתר, ציין בית המשפט כי עיון בצו מעלה כי זה הוצא נגד המבקש בשל כך ש"לא הוכיח כי ניסה לפרוע את החוב ולא הצליח תוך פרק זמן שנקבע עקב נסיבות חריגות, יוצאי דופן, שאינן בשליטתו ולא באשמתו" (פסקה 25 להחלטה).

עם זאת, בעניינינו הטעם בעטיו נטען כי המבקש מנוע מלהתייצב לחקירה על תצהירו אינו קשור למיגבלות קורונה, אלא הוא נטוע כל כולו בצו עיכוב היציאה שהוצא נגד המבקש ברוסיה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

ביחס לטעם זה מצא בית המשפט קמא כי המבקש לא הצליח להוכיח את התקיימותם של תנאים שנקבעו לאישור העדת תובע באמצעות היוועדות חזותית, משלא הציג כל ראיה לכך שנקט בפעולות כלשהן לביטול צו עיכוב היציאה, ומשתום לבו מוטל בספק נוכח ההתרחשויות בהליכים המשפטיים האחרים המתנהלים נגדו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה.

החברה הגישה במסגרת ההליך בקשה לזימון מר ציון ראובני, מי שהיה האחראי לנקודת החלוקה בה נפגע לטענתו התובע, ללא שהוגש תצהיר מטעמו.

בהחלטה זו נקבע (בין היתר) כך: "לנוכח הנסיבות החריגות כאשר ביטול זמונו של העד מטעם הנתבעת 1 נעשה פחות מחודש לפני מועד הדיון, והתובע השתהה בזימון העד בשל העידר פרטי היתקשרות עמו, מצאתי לקבל את בקשת התובע ולאפשר את פיצול שמיעת העדויות מטעמו באופן שמר ראובני יישמע כעד מטעם התובע (בחקירה ראשית מטעם התובע ולא בחקירה נגדית) במועד נדחה שייקבע. היום יישמעו כל העדים שהתייצבו או שהם בדרך ויתייצבו בהמשך ובסיום הדיון יינתנו הנחיות וייקבע מועד להשלמת העדות הנדרשת ולסיכומים." בסיום הדיון ולאחר שנחקרו כל העדים שהתייצבו, היתנהל דיון שלא לפרוטוקול ובסיומו ביקשו הצדדים שהות על מנת לקבל תימלול של הדיון שנערך בהקלטה, ולבוא בדברים ביניהם.

נטל זה ניתן להרים באופן פשוט למדי, בהגשת מפה עירונית המסמנת את גבולות השטחים הפרטיים והציבוריים, והמנעות התובע מלעשות כן מחייבת דחיית טענה זו. סוף דבר גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה לא היתה עקבית ועלתה לכדי שינוי חזית; עדותו של התובע סתרה את עדות אישתו במספר עניינים, ובשל סתירה זו נפגעת מהימנותם; עדות התובע הנה עדות יחידה של בעל דין שאין בה כדי כדי להוכיח את גירסתו בדבר נסיבות הפציעה, לפיה ניתקל בנייר דבק המתוח לרוחב הדרך בה הלך; התעוד הרפואי שניתן לתובע כאשר פנה לקבל טפול בסמוך לאחר התאונה אינו תומך בגירסת התובע; התובע נימנע מזימון בן מישפחה שהיה לכאורה עד לתאונה, ומחדל זה פועל לחובתו.

...

מאחר ואין לצפות מהחברה להציב נציג, מפקח או בודק בכל פינת משטח בכל רגע נתון, ולא היה אירוע קודם אשר הסב את תשומת לבה לסיכון כלשהו במקום (שלא זוהה על ידי עובדים או נציגים) – ואף התובע לא התריע ודיווח על האירוע – אני קובעת כי לא נפל פגם בהתנהלות החברה, ולא היתה מצדה חריגה מהתנהלות סבירה או הפרה של חובת זהירות.

נטל זה ניתן להרים באופן פשוט למדי, בהגשת מפה עירונית המסמנת את גבולות השטחים הפרטיים והציבוריים, והימנעות התובע מלעשות כן מחייבת דחיית טענה זו. סוף דבר גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה לא היתה עקבית ועלתה לכדי שינוי חזית; עדותו של התובע סתרה את עדות אשתו במספר עניינים, ובשל סתירה זו נפגעת מהימנותם; עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שאין בה כדי כדי להוכיח את גרסתו בדבר נסיבות הפציעה, לפיה נתקל בנייר דבק המתוח לרוחב הדרך בה הלך; התיעוד הרפואי שניתן לתובע כאשר פנה לקבל טיפול בסמוך לאחר התאונה אינו תומך בגרסת התובע; התובע נמנע מזימון בן משפחה שהיה לכאורה עד לתאונה, ומחדל זה פועל לחובתו.

אשר על כן, התביעה נדחית.

הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית ואף ויתרו על האפשרות שניתנה להם להעיד בעל פה. משלא הביאו הנתבעים את ראיותיהם ולא עמדו לחקירה נגדית אין לנתבעים גרסה עובדתית מוכחת.

נתבע 7 הגיש תצהיר עדות ראשית אך לא התייצב ולא נחקר עליו ועל כן יש להוציאו מתיק בית המשפט, ומכאן כי לא הובאה כל ראיה בתמיכה לטענות הנתבעים.

כאמור, המומחה בחקירתו הנגדית אישר כי מהותית לא ניתן היה לעשות שימוש באותם שטחים הסובבים את שטחי המגורים והשטחים המקורים.

האם המינהל רשאי לעתור לדמי שימוש 7 שנים טרם הגשת התביעה בנסיבות אלה? העילה המשפטית המבססת את דמי השמוש הראויים היא עילה בדבר עשיית עושר שלא במשפט, אשר נועדה להשיב לידי התובע את הרווח שהפיק הפולש משהות במקרקעין שלא כדין (ר' הילכת היפר חלף).

כך לאחרונה במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה בע"א 2711/20 ‏בן צבי נ' רשות מקרקעי ישראל (26.6.22) אישר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לקבוע שימוש בשיעור של 6% במקרה של פלישה או חריגה בשימוש.

...

לעניין המדידה שנעשתה, אני סבורה כי ככל שביקשו הנתבעים לסתור את חוות דעת המודד היה עליהם להגיש חוות דעת נגדית בתיק ולהביא בפני בית המשפט את גרסתם לעניין המדידה הנכונה והעדכנית לשיטתם וזאת בשים לב להודאתם כי הם יושבים בנכס.

אני סבורה כי נכון היה לייעל את ההליך ולהביא לסיומו בשים לב לנסיבות ולמעמד הנתבעים, על פני ניהולו במשך 5 שנים.

לאור האמור, תוך ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים בגין הוצאות ההליך בסך של 100,719 ש"ח אשר ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים, כן יחובו הנתבעים באגרת משפט, וכן בגין הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 שח בגין כל אחד מהתיקים.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה כדלקמן : תא 1415-09-18 כנגד נתבעים 2-1 נאג'ב מחמד ונאדיה אבו ע'נאם מורה לנתבעים לסלק את ידם מהמקרקעין הידועים כחלקות 7 ו-60 בגוש 4375 כמתואר בתשריט המצורף כנספח 4 ו-5 לתצהיר המפקח, ולהשיבם לחזקת הרשות כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ ובכלל זה להרוס את בית המגורים, סככה, רצפה ומשטח בטון, ולהשיב את המקרקעין במצבם ערב הפלישה.

" סעיף 3.5 להסכם השכירות- "השוכר מצהיר כי בדק את מיקום המושכר, ההסכם ונספחיו ואת אפשרויות השמוש במושכר עפ"י החוק בכלל ולצורך עסקיו ופעילותו בפרט, כי בחן את מצבם המסחרי ו/או התיכנוני ו/או המשפטי של המקרקעין, לרבות בדיקת הזכויות הקשורות למקרקעין, כי ידועים לו פרטי התב"ע; השוכר מצהיר כי קיבל כל מידע הנראה לו רלוואנטי בקשר למושכר ומצא אותו מתאים למטרותיו וכי הוא מוותר בזאת על כל טענת אי התאמה של המושכר ו/או ביחס לשימוש בו והוא מסכים לשכור את המושכר מהמשכירה; השוכר מצהיר כי לאחר כל בדיקותיו כאמור הגיע למסקנה כי יוכל להשיג את כל האישורים ו/או הרישיונות ו/או ההיתרים הנדרשים לצורך הפעלת עסקו במושכר." בסעיף 4.2 להסכם השכירות נקבע כי מטרת השכירות הנה כי- "השוכר ישכור את המושכר לשם ניהול עסק בהתאם ובכפוף להוראות כל דין, לרבות הוראות התב"ע החלות על המושכר בלבד." סעיף 11.6 להסכם השכירות- "השוכר מצהיר ומתחייב כי ידוע לו שיעוד המקרקעין הנו לשימוש חקלאי בלבד וכי בעבר ניתן צו מניעה שאסר שימוש שאינו חקלאי במקרקעין וכי הוא מצהיר כי ביכולתו להשיג את כל האישורים והרישיונות לצורך ניהול עסקו במושכר. ההיתקשרות בהסכם זה נעשית על סמך הצהרת השוכר כאמור בהסכם זה." מר מקמל התחייב בהסכם השכירות להוצאת רישיון עסק ואף ידע כי נוכח ייעוד הקרקע כחקלאית, באחריותו יהיה לפעול לקבלת אישור לשימוש חורג.

מנכ"ל פוליגון לשעבר, מר שי כהן, אשר הגיש תצהיר מטעם מקמל, לא נחקר בחקירה נגדית ופוליגון ויתרה על חקירתו.

מצהיר זה הנו בעל אינטרס אישי בתיק, שכן הוא מצוי בסכסוך משפטי עם חברת פוליגון ואף ניסה להגיש מסמכים רבים לתיק, שלא הותרה הגשתם ואלה הוצאו.

מצאתי כי בנסיבות תיק זה, כאשר כל צד מצביע על הצד שכנגד בידיעה ברורה כי מדובר בקרקע חקלאית שבה אסור להפעיל מסחר, לא ניתן לתת כל אמון וכל משקל לאילו מן העדויות.

...

טענות ההגנה והתביעה שכנגד מנגד, טוענת פוליגון כי דין התביעה הראשית להידחות שעה שהצדדים חתמו על הסכם שכירות שנעדר כל התייחסות לטענות התובעים לפיהם הובטח להם גובה החיוב בארנונה וסיווג השטח כחקלאי בחיובי הארנונה.

דברים חמורים אלה, המוצאים ביטוי בפרוטוקול (עמ' 70) ואף חמורים מכך בעמ' 72-73, נאמרו לאחר שבית המשפט מצא לנכון להזהיר את הצדדים קודם לכן כי קיימים היבטים לא חוקיים בהליך זה המועלים על ידי הצדדים.

אי הבאתם לעדות פועלת לחובת שני הצדדים בהקשר זה. לאור נסיבות אלה, מצאתי כי דין התביעה העיקרית והנגדית להידחות הדדית.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

לעניין תיקון פגם, כגון אי הגשת תצהיר כדין, ראו הוראות תקנה 176 (א) לתקנות: "בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעיניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה." לאחר בחינת התצהיר אשר הוגש מטעם הנתבע, ושנחתם מחוץ לגבולות ישראל לפני נוטריון תאילנדי, יש לקבוע כי תצהיר הנתבע אינו תצהיר כדין.

עם זאת חריג זה הותנה בכך, שבמועד התייצבותו של המצהיר לחקירה נגדית בארץ, המצהיר יאשר לפני בית הדין את תוכן הצהרתו וחתימתו בתצהיר.

לא נטענו ולא הוכחו נסיבות חריגות, שבשלן נימנע ממנו לחתום על התצהיר בפני נציג דיפלומאטי מחוץ לגבולות מדינת ישראל או שבשלן נאלץ לעזוב את מדינת ישראל מכוח הדין.

אי התייצבות הנתבע לחקירה נגדית על פי סעיף 17 (א) לפקודת הראיות, במקרה שמצהיר לא התייצב לחקירה נגדית, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת האם לפסול את תצהירו: "הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה." בית המשפט נידרש להפעיל את שיקול הדעת, שהוקנה לו על פי סעיף 17 (א) לפקודת הראיות, במשנה זהירות ועל פי נסיבות העניין בטרם פסילתו תצהיר שמצהירו לא התייצב לחקירה נגדית (י' קדמי על ראיות, חלק שני, 2009, 801; ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן נ' הבנק הבנלאומי לישראל (17.10.2010)).

כאמור, התובעת מגדלת את שלושת הקטינים כאם יחידנית דה פאקטו, כאשר רשת התמיכה המסייעת לה היא משפחתה המתגוררת בתל אביב, ואלה מהוים עבור התובעת והקטינים מעגל קרבה הכרחי ונידרש לנוכח נסיבות אמורות אלה.

...

מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.

יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).