כאשר מדובר במסירת כתבי בי-דין הנעשית בתוך תחום השיפוט של מדינת ישראל חלה תקנה 489 בתקנות סד"א הקובעת כדלקמן:
"שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סרב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".
אני סבור כי נוכח שתיקתה של אמנת האג בנושא זה, חל הדין הקבוע בתקנה 489 בתקנות סד"א, וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי "אין מניעה עקרונית להפעיל את חזקת שויון הדינים במקרה שבו ההנחה על אודות זהות הדינים מסתברת יותר" [דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ (3) 573, 583 (1986)], ומאחר שהמצאת כתב התביעה בדרך של הדבקתו על דלת ביתו של הנתבע 3 בוצעה על ידי מי שהורשה והוסמך על פי דיני מדינת ניו-יורק להמציא מסמכים משפטיים – עובדה המצביעה לכאורה על כך שדרך המצאה זו מוכרת לפי דיני מדינת ניו-יורק – אני סבור כי ניתן להפעיל בנסיבות העניין את חזקת שויון הדינים ולקבוע כי גם על פי הדין של מדינת ניו-יורק ניתן לבצע מסירה של כתבי בי-דין בדרך של הדבקתם על דלת ביתו של בעל הדין הרלבנטי;
שנית, נוכח הלאקונה הקיימת באמנת האג בנושא זה, ובהיתחשב בתכלית של אמנת האג אשר נועדה לקבוע כללים למסירה תקינה של כתבי בי-דין במדינות אשר אמצו את הוראותיה של אמנה זו, ניתן לפרש את אמנת האג כקובעת מכללא את האפשרות לבצע מסירת כתבי בי-דין בדרך של הדבקתם על דלת ביתו של בעל דין המסרב לקבלם לידיו בנסיבות של העידר תום לב. בהקשר זה אעיר כי סוגיית תום הלב עוד תדון להלן בהחלטתי זו.
יתרה מזו: במקרה שלפני, בהיעדר היתנגדות לנטען בבקשה על ידי המבקש (התובע) מצידו של מי מבין המשיבים (הנתבעים), ותוך "אימוצו" של הכלל הנ"ל מהטעמים שפורטו לעיל, אני קובע בזאת כי בשל סירובם של המתגוררים בביתו של הנתבע 3 לקבל את כתב התביעה, המצאת כתב התביעה בתביעה דנן באמצעות הדבקתו על דלת בית מגוריו של הנתבע בניו-יורק, ארצות הברית – נעשתה כדין.
במקרה דנן, המדובר בהמצאת כתב תביעה לבעל דין (הנתבע 3) המתגורר בארצות הברית, שהנה צד לאמנת האג, ושאינה מיתנגדת להמצאת כתבי בי-דין זרים לשטחה באמצעות הדואר:
"ארה"ב הנה צד לאמנת האג, אולם בנגוד לגרמניה, ארה"ב לא היתנגדה להמצאת כתבי בי דין זרים לשטחה באמצעות הדואר" [פרשת קוי אשראי, פסקה 20 בהחלטה.
...
סוף - דבר
כפועל יוצא מכל הנימוקים שפורטו לעיל – הנני מורה בזאת כדלקמן:
דין בקשת התובע להתקבל.
הנני קובע בזאת כי התובע ביצע "המצאה כדין" של כתב התביעה לידי הנתבע 3.
לפיכך, משרכש בית משפט זה סמכות שיפוט כלפי הנתבע 3 אין מניעה מלהמשיך בניהולה של התביעה כנגדו;
הנני מורה בזאת לנתבע 3 להגיש כתב הגנה מטעמו בתוך 60 ימים מהיום;
התובע ימציא החלטה זו לידי הנתבע 3, בכתובת מגוריו, 82-38, 213th st, Queens Village NY 11427, באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, באמצעות חברת דיוור בינלאומית כדוגמת FedEx אוUPS , ובאמצעות שליח המוסמך להמציא מסמכים משפטיים במדינת ניו-יורק;
בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה שהנתבעים לא התנגדו לבקשה זו בגלגולה הנוכחי – לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
