לעניין בקשת היזם להקמת בריכת שחייה במרווח אחורי (להלן: "הבריכה"), במרחק של מטר מגבול המיגרש - טענו השכנים כי בנייתה תיפגע באפשרות חלחול מי הגשמים, תיפגע בפרטיות השכנים ותהווה מקור לרעש ומטרד.
לצורך כך, בחנה ועדת הערר את נתוני המיגרש הכוללים, בין היתר, את העובדה כי מדובר במיגרש רגולרי, בשטח של 600 מ', ברוחב של 18 מ' ובאורך של כ- 24 מ', וכי מדובר במיגרש ריק המצוי באיזור של בנייה רוויה, הפונה בחזיתו אל הרחוב, מיועד לבנייה רוויה ומוקף בשלוש פאותיו האחרות בבניה רוויה גם כן. עוד שקלה ועדת הערר את העובדה כי על המיגרש עצמו מבוקש להקים ביניין מגורים הכולל 4 קומות ו-5 יחידות דיור, וכי בריכת השחייה תהיה צמודה לדירת הגן בבניין, ששיטחה 135 מ"ר, ותשרת רק את אותה הדירה.
תקנה 4(א)(1) לתקנות קובעת רשימת סוגי חריגות בניה אשר לא יחשבו "סטיה ניכרת" ושניתן יהיה לאשרן, למרות תקנה 2 ולמרות סעיף 151, וברשימה זו נכללת גם, בסעיף קטן ה' - "בריכת שחיה לא מקורה", לאמור:
"4(א) על אף הקבוע בתקנה 2(5) עד (7) –
...
משמע, שקיומה של דעת המיעוט ותוכנה במקרה הספציפי, אינם מביאים למסקנה כי נפל פגם בהחלטה, וודאי שלא פגם המצדיק התערבות של בית המשפט.
סיכום -
לאור כל האמור מעלה, העתירה נדחית.
העותרת תשלם לוועדת הערר הוצאות בסך 7,500 ₪.
