ביצוע עבודות הריסה, דיפון וחפירה במלון בירושלים [.
השגת אישורים, היתרים ורישיונות
18.1
[הקבלן מתחייב] לדאוג ולהשיג, על חשבונו הוא, את כל האישורים, ההיתרים והרישיונות הדרושים על-פי כל דין ו/או שידרשו על ידי הרשויות בקשר לבצוע העבודות, כולן או מקצתן, ו/או בעטיין (למעט היתר בניה לפרוייקט) וכל אישור ו/או היתר ו/או רישיון אחר הדרוש לשם מילוי כל התחייבויותיו של הקבלן על-פי הסכם זה..
יש להעמיד את הסכום, שאבן עמי חייבת לישרוטל בגין הצורך לתקן את חציבת היֶתר על סך של 58,484 ש"ח.
תשלומים לרשויות
תשלום לרשות מקרקעי ישראל
סעיף 18 להסכם החפירה והדיפון, גם הוא צוטט לעיל, הטיל על אבן עמי להסדיר את השגתם של כלל האישורים, ההיתרים והרישיונות, הנדרשים לבצוע העבודה.
...
מר בן עמי לא הכחיש את המוסכם, אך הניח לפתחה של ישרוטל את החיוב בפועל:
"עניין תמלוגים למינהל הוא דבר שהוא ידוע, זה לא סוד שאף אחד... לא המצאנו אותו פה. מה שקרה פה באירוע הזה, זה שישרוטל שמו ערבות לקיום ההתחייבות שלהם אצל המינהל. מסתבר, בסופו של דבר, כשאנחנו רצינו לפנות על מנת להשיב [את הערבות], ישרוטל לא חתמו לנו על ייפוי כוח על מנת שאנחנו נפעל. היו שם כמה טענות והראשונה בהן, אני חייב להסביר: זה דברים שאתה צריך להבין למה אני... כשאני לוקח על עצמי התחייבות, אתה מכשיל אותי מלהשיג אותה. אני אסביר לך: התמלוגים שנגבו הם היו 93,000 שקלים, כאשר אני חושב, שאם אנחנו היינו פועלים בצורה חכמה, היינו מונעים גם אותם. חלק מהבעלות בקרקע היא פרטית, היא לא של המינהל. המינהל, בחישוב שעשה לישרוטל, לקח את כל שטח החפירה, את כל הנפח ועשה חישוב לזה לפי שיטתו. אילו אנחנו היינו פונים למינהל, מקבלים את האישור לפְנות למינהל שזה הייתה ההתחייבות [של ישרוטל לאפשר] לנו, אז היינו יודעים להנמיך את העלות של הדבר הזה ב-80%. הם לא נתנו לנו, לא הרשו לנו לפנות, לא להתכתב, ויותר מזה: חייבו אותנו בסכום כאשר המע'מ הוא חלק ממנו. בסופו של דבר, שאנחנו למדים רק מהסוף, שהם שילמו 93,000 שקלים על זה אבל חייבו אותנו ב-500 [אלף ש'ח] ומשהו" (פרוטוקול, בעמ' 72, ש' 22-7 ומש' 30).
יש אפוא לפסוק לישרוטל את מלוא הסכום שהתבקש בראש זה של התביעה: 550,159 ש"ח.
תשלום ל"מי הגיחון"
בצד האמור, איני מקבל את הדרישה לשיפוי בגין תשלום לחברת מי הגיחון בגין חשבון מים.
טענה זו לא הוכחה והיא נדחית.
