היתר בניה לעבודות חשמל לפי סעיף 145(ו) לחוק התכנון והבניה

כתב האישום כנגד הנאשמים הוגש ביום 16.12.18 כתב אישום המייחס להם עבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר בניה ללא היתר כדין, לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") ולפי תקנות התיכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז- 1967 (בגין התקופה שעד יום 24.10.17 - מועד כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התיכנון והבניה), ולפי סעיף 243(ב) לחוק התיכנון והבניה (בגין התקופה שלאחר כניסת תיקון 116 לתוקף).

בעקבות אותה ביקורת הגיע המפקח קונדה לבקורת נוספת ביום 3.1.17, אשר במהלכה נמצא כי הפרגולה/סככה בנויה מחומר קל עם כסוי ברזנט שניפתח ונסגר בכח חשמלי (דו"ח הבקורת ותמונות שצולמו במהלכה הוגשו וסומנו ת/2).

...

אינני מקבלת את הטענה.

לסיכום לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות, ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולסיכומיהם, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה מעבר לכל ספק סביר והנאשמים לא הקימו כל הגנה.

בהתאם, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום.

האישום וגדר המחלוקת לנאשם מיוחסת עבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

עבודות טיח והתקנת שקעי חשמל במבנה קיים אינן עבודות הטעונות היתר בנייה כי אם עבודות של שפוץ פנימי ועל כן הן חוסות תחת החריג הקבוע בסעיף 145(א)(2) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה -1965.

...

המסקנה היא אם כן, שהמאשימה לא פעלה בשרירותיות ולא התעמרה, אלא בקשתו של הנאשם לקבלת היתר במסלול מזורז של "מבנים מסונים" סורבה, מהטעם שבבקשה נכללו עבודות שאינן קשורות להסרת הסכנה, ועבודות בנייה אלה היה על הנאשם לבקש במסגרת בקשה להיתר במסלול רגיל ולא מהיר.

יישומו של הדין, כפי שתואר לעיל, מוביל למסקנה כי לא עומדת לנאשם הגנה מן הצדק, בטענה לאכיפה בררנית.

סיכומו של דבר: אני קובעת כי הנאשם ביצע את עבודות הבנייה המתוארות בסעיפים א.1.1, א.1.2 ו-א.3.1 לכתב האישום, כי עבודות אלה טעונות היתר וכי בידי הנאשם לא היה היתר לביצוע עבודות אלה, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו לפי סעיפים אלה.

הכרעת דין כתב האישום כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמים עבירות של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר בניה ללא היתר כדין לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") ולפי תקנות התיכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז- 1967.

כפי שנפסק על ידי כבוד השופט מסארוה בתו"ב (ת"א) 2578-01-17 מור נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל אביב יפו (26.10.17), מבנה בעל קונסטרוקציה, קורות ומנגנון חשמלי הנו מבנה מורכב שאינו מתאים לאותה בניה פשוטה וקלה עליה חלות תקנות הפטור: "הקונסטרוקציה והקורות והמנגנון החשמלי- משנים את מהות המבנה מסככה שנועדה להצללה לתוספת גג למרפסת". ויפים דברים אלו לענייננו.

...

הערר נדחה בנימוק שאין זכות ערר בנוגע לתיק מידע.

הנאשמים בחרו בדרך של הליך משפטי, אולם משלא קיבלתי את טענת הנאשמים ובאתי לכלל מסקנה כי אין מדובר בבנייה הפטורה מהיתר, הנאשמים אינם יכולים כעת לחזור לנקודת ההתחלה ולטעון כנגד המאשימה שלא נקטה עימם בדרך של הסדר מותנה או לטעון כי שומה היה עליה לבטל את כתב האישום.

לסיכום לאחר ששמעתי את הראיות, בחנתי את המוצגים, שבתי וקראתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה מעבר לכל ספק סביר והנאשמים לא הקימו כל הגנה ברת ממש.

בהתאם, אני מרשיעה את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 26.5.2017-26.9.2017 או בסמוך לכך ביצעה הנאשמת את העבודות הבאות בשכונת פיסגת זאב בירושלים: "במבנה קיים בקומת קרקע: ביצעה עבודות פנים וחפירה הכוללות עבודות אינסטלאציה וחשמל, ובכך הכשירה שטח של כ-164 מ"ר המיועד לחניה ולשטח חפור ובלתי חפור, לטובת שתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות" הכל כמסומן בתשריט שהוגש עם כתב האישום.

טרם הגשת כתב האישום, ובעת ביצוע עבודות הבניה, הוצא צו מנהלי להפסקת עבודה ומניעת פעולות, אך למרות הוצאתו עבודות הבניה נמשכו והושלמו.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התיכנון והבניה: "התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין) "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק" (ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר) "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התיכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט." (ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון) "תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צרפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות" (רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין) "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים.

ככל שלא תבוצע ההתאמה המלאה עד המועד האמור, תהא הועדה המקומית לתיכנון ובניה בירושלים רשאית לבצע את ההתאמה בהתאם להוראות חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו שלאחר תיקון 116) ובפרט סעיפים 254ב ו-254ג. עם כניסת צו ההתאמה (האמור בסעיף קטן (ב) לעיל) לתוקפו ייכנס לתוקפו גם צו איסור שימוש בכל הבינוי מושא ההליך דנן.

...

עיכוב זה נוצר לאור בקשות דחיה רבות שהגישה המאשימה, אשר התפרשו על פני 10.5 חודשים, לשם הגשת חוות דעת כפל שווי (לפי סעיפים 218 ו-219 לחוק), תוך שבסופו של דבר חוות הדעת לא הוגשה.

בכל הכבוד, המסקנה המתבקשת הנותרת היא כי מדובר בעבירה מטעמים כלכליים - להווה ו/או לעתיד.

בהקשר זה ציין כבוד השופט י' עמית בפסק דינו ב-ע"פ 4919/14 שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (6.3.2017): "שופטים הזהרו בקנסותיכם, בפריסותיכם ובמחק"כם". מכאן, סבורני כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בעתיד בעניינו של הנאשם באמצעות הטלת התחייבות כאן, מה גם שאין קושי לבסס הטלת קנס כספי בסכומים ניכרים ביותר במקרה של אי ציות (על יסוד סעיף 246 לחוק וסעיף 61(ג) לחוק העונשין).

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 75,300 ₪ ב-15 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 28.10.2020 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן.

כתב האישום וגדר המחלוקת כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר מבלי שהיתקבל היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

דיון והכרעה סעיף 145(א)(2) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק") קובע כי הקמתו של ביניין, הריסתו וכל תיקון בו טעונות היתר, למעט שינוי פנימי בדירה.

המבחן לקיומה של יחידת דיור עצמאית הוא מבחן פונקציונאלי ועניינו בשאלה האם קיימות במקום הפונקציות הבסיסיות הנדרשות מדירה: כך, נפסק, כי יש לבחון האם ליחידה יש קיום עצמאי, כגון: מטבח משל עצמה, שירותים ומקלחת או אמבטיה, דוד מים חמים נפרד, חיבור לשעון מים וחשמל וכיוצ"ב (ראו: רע"פ 11191/07 אלפונסו ברדה נ' מדינת ישראל - הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון (פורסם בנבו, 25.2.08); עפ""א (ת"א) 80071/99 ישראל פלס עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

...

אני סבורה כי אין בביצוע עבודות של בניית מחיצות פנים, הקמת דלת כניסה ושיפוץ שירותים די על מנת לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים כי מדובר בעבודות שנועדו להכשיר את המחסן כיחידת מגורים.

לפיכך, מסקנתי היא כי העבודות שבוצעו על ידי הנאשם אין בהן על מנת להוכיח מעבר לספק סביר כי מדובר בעבודות שבוצעו לשם הכשרת המחסן למגורים, ואף לא הוכח ונטען כי נעשה שימוש במחסן לצורך מגורים.

לאור האמור, אני מורה על זיכוי הנאשם.