היקף האחריות בגין תעודת אחריות לתיקון נזילת מים בדירה

כן טענה, כי אף שהסכימה להחלפת מסיר אבנית במקלחת, נגבה ממנה סכום העולה על פי 3 מן המקובל בשוק בגין עבודה זו וסופק לה מוצר ישן, ללא אריזה מקורית וללא תעודת אחריות וככלל לא נאמר לה דבר על הקף העבודות ועלותן, עד לרגע החיוב.

הנתבע לא ידע ליתן הסבר לאמור ("אני לא יכול להסביר לך את השעות", ורק לאחר מכן ניסה לתקן תשובתו וטען כי "בשלב הראשוני עשיתי בדיקה של כל המערכת הויזואלית וגם עם מצלמה טרמית, ולאחר מכן היא חתמה על הזמנת עבודה וכתוב בבירור "איתור נזילת מים", הכל ברור" (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 23-25).

זאת ועוד, בטופס "הזמנת העבודה" ובחשבונית (ת/3), נכתב כי בוצעה ע"י הנתבע "בדיקת נזילת מים" ו"איתור נזילת מים", אולם הנתבע אינו חולק על כי חוות הדעת שניתנה לתובעת, עניינה בכלל בבעיית איטום בדירתה.

אני מקבלת טענת התובעת, כי אף שהסכימה להחלפת הפילטר, הפילטר אשר הותקן בביתה היה משומש וכי לא ניתנה לה תעודת אחריות בגינו.

...

נוכח דברים אלו, שקלתי להותיר בידי הנתבע סכום כלשהו בגין מתן חוות הדעת בנושא האיטום, אך סופו של דבר החלטתי שלא לעשות כן. התובעת טענה, כי בעל המקצוע שטיפל בבעיית האיטום לא השתמש כלל בחוות הדעת של הנתבע.

לאחר שמצאתי את עדותה של התובעת מהימנה, על כל חלקיה, לא מצאתי לדחות טענתה לעניין זה. בנוסף, הנתבע לא הציג כל ראיה ביחס לשיעורו של שכר ראוי בגין מתן חוות דעת כאמור ואף לא עשה ניסיון קל שבקלים להוכיחו ולכן ולאור כלל מסקנותיי דלעיל ביחס להתנהלות הנתבע, החלטתי כאמור להורות על השבה מלאה.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע להשיב לתובעת סך של 6,493 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הללו סירבו להציג תעודה מזהה ורק הזדהו בשמות: רן שפיר ועילאי.

הקבלן טען כי בעקבות קריאה שניפתחה אצלו, בחודש ינואר 2015, הוא ביצע בדירה את כל הבדיקות, הפעולות, העבודות והתיקונים הנדרשים, לרבות תיקון צנרת מידי, שכלל החלפת צנור מים חמים באורך של חצי מטר וכן תיקון נזקים נלווים ועבודות שקום, בהתאם לחוו"ד השמאי, כשבתום עבודות השקום חתמה התובעת על טופס שביעות רצון, בלי הסתייגויות ו/או הערות כל שהן, כשאף לאחר מכן הוא הוסיף וביצע בדירה תיקון של מספר נזקים נלווים נקודתיים ובכך תמה ונשלמה הקריאה הנ"ל. עוד טען שלאחר תום ביצוע עבודות השקום, כאמור, לא נמצא ו/או לאי הוצג ו/או לא הוכח ארוע נזילה נוסף כל שהוא אשר לקבלן קיימת חבות ו/או אחריות כל שהיא בגינו.

בסעיף ט2 לחוו"ד המומחה קבע כי תכולת הרטיבות החריגה במצע הריצוף בדירת התובעים הנה בסבירות גבוהה פועל יוצא ממספר גורמים ובין היתר ארוע הנזילה הנדונה, כשל מקומי בצנרת המים החמים, והעדר איטום תקין בהקף חדר הרחצה.

...

לנוכח חלוקת האחריות, הנתבעות ישלמו לתובעים הסך של 30,000 ₪.

בימ"ש לא מצא שיש לקבוע כי התנהלות הנתבעות עלתה כדי רשלנות פושעת וזדונית, כטענת התובעים בסעיף 22 לסיכומיהם, ולכן לא מצא להיעתר לבקשת התובעים לחייב הנתבעות בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים כלהלן: · פיצוי בסך של 150,026 ₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בכך, היה מטבע הדברים כדי להפחית את הנזילה הפעילה בהעדר שימוש בצנרת בחדר הרחצה.

המומחה קבע בחוות דעתו כי צנרת מים דלוחין פגומה וכי יש לתקן או להחליף אותה בצנרת חדשה וכי יש לתקן את האיטום הלקוי בדירתו של הנתבע.

עלות התיקון בדירת התובעות בביצוע עבודות טיח וצביעה הוערכה בסך של 600 ש"ח. לאור חוות דעת המומחה שמונה בהסכמת הצדדים וממצאיו המתיישבים גם עם טענות התובעים וחוות הדעת של המומחה מטעמם ובהעדר ראייה לסתור מטעם הנתבע אני קובעת כי האחריות לרטיבות שנמצאה בדירת התובעים מוטלת כולה על הנתבע.

לפיכך נאמר: "לנוכח העידר ממצאים מאז השלמת התיקון ותעודת האחריות שניתנה ע"י הקבלן ניתן לקבוע כי התיקון צלח" (סעיף 3 לחות הדעת המשלימה).

יפים הדברים, בפרט משבוצע תיקון חוזר בהקף מצומצם על פי חוות הדעת.

...

לפיכך וכאמור בחוות דעתו של המומחה אותה אני מאמצת בהיותה מקצועית ומפורטת, אני קובעת כי ככל שיישנו סימני הרטיבות בדירת התובעים, האחריות מוטלת על הנתבע לבצע תיקון מקיף בחדר הרחצה בדירתו ובמרפסת השירות .

לפיכך ובהתאם לחוות הדעת השלישית (סעיף 4ה.-ו.) אני קובעת ומורה כי ככל שתישנה הרטיבות בדירת התובעים באותם מוקדים עד יום 1.2.17 , על הנתבע מוטלת האחריות לביצוע תיקון חוזר בדירתו כמו גם סיוד חוזר נקודתי בדירת התובעים.

הנתבע, ישלם לתובעים הוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ בלבד , בהתחשב במתווה הדיוני שייתר את הצורך בשמיעת עדים.

כמו כן יצוין, כי לאור בקשתו של נציג ועד הבית מר יעקב גיגי לבדוק את תקינות משאבת המים ולאחר שחברתנו הפניתה את תשומת ליבו לעובדה כי חלפה שנת האחריות בגין המשאבה על כל חלקיה, נאותה חברתנו וזאת לפנים משורת הדין לפני כחצי שנה נציג מטעם חברת 'סליל המנוע' אשר התבקש על-ידי חברתנו לבדוק את תקינות פעולת המשאבה לרבות אופן התקנתה ומצא כי אין כל פגם למעט נזילה ממיכל ההתפשטות אשר הוחלף על חשבון החברה.

המומחה התבקש לחוות דעתו בעיניין הליקויים הנטענים ברכוש המשותף, האם קיימים, מה הגורמים להם ועל מי מוטלת האחריות להיווצרותם, האם הם ניתנים לתיקון ומה עלות תקונם.

טענות הצדדים ואלה טענות התובעת: בעת קבלת החזקה בדירות לא קיבלו הדיירים תעודות אחריות ביחס למתקנים ולמערכות המותקנות ברכוש המשותף.

המומחה מטעם בית המשפט היתעלם מחלק מהליקויים ופסק סכומים נמוכים ובלתי מבוססים בגין יתרתם; חוות דעת המומחה בלתי אמינה ומוטית לטובת הקבלן; המומחה שגה בפירוש הוראות הדין; המומחה היתעלם מכך שעל פי המפרט היה על הנתבעת להתקין על גג הבניין אנטנה מרכזית ולחברה לדירות לקליטת שידורי טלויזיה; המומחה היתעלם מהליקויים הקיימים במעקה גג הבניין, מהליקויים בחדר המכונות של המעלית, בחדר המשאבות, לא קבע פיצוי בגין הליקוי שמצא בדלת היציאה לגג, ליקויי רטיבות במעלית ובקומת המחסנים, הקף הליקויים בציפוי מדרגות השיש, היתעלם ממשמעות ליקוי של חוסר באוורור לובי הכניסה, היתעלם מהליקויים בדלתות האש ומהליקויים בעבודות הפיתוח בחצר הבית המשותף ובמיוחד באבנים המשתלבות.

...

אני מקבלת כי ליקוי זה גרם לעגמת נפש של ממש.

לאחר שקילת כלל השיקולים ונסיבות העניין אני קובעת פיצוי בגין עגמת נפש בשיעור 1,500 ₪ לדייר, סך הכל 19,500 ₪.

סופו של דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין ליקויים בשיעור 48,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות דעת המומחה ועד מועד פסק הדין.

גם בעקבות מכתב הדרישה היתחמקה הנתבעת מתיקון הליקויים במבנה והיא הטילה את האחריות בגינם לפתחם של אחרים.

כן נטען כי סרוב התובעת לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים במבנה אף הוא מהוה העידר ניקיון כפיים, מה גם ובאותם מועדים תעודת האחריות היתה בתוקף ולנתבעת זכות ראשונים לבצעם.

יתירה מכך, בפנייתו של מיכאל לתובעת מיום 25.03.2019 הוא אישר את קבלת מכתב ההתראה והודיע על רצונו לקיים פגישה בדירתה "לבדיקת תקינות המוצר", ולא לתיקון הליקויים שהתגלו במבנה ובתשובה לכך, הודיעה התובעת למיכאל כדלקמן: ".... בהמשך לשיחתנו הטלפונית בה ניסינו ליפתור את חילוקי הדיעות בינינו מחוץ לכותלי בית המשפט, הוצגו בפניך הבעיות כפי שעלו מדוח המהנדס (שכבר ידועות לך זמן רב אך עד עתה בחרת שלא להתייחס אליהן). נשמח שתגיע לתקן את הליקויים כפי שהוצגו בשיחה לרבות פירוק המבנה, החלפת הגג והגומיות בחלונות ופתרון לעיבוי כמו כן לשאת בעלויות תיקון מלא של ניזקי הנזילה בקירות ובמדרגות. כמו גם החזר עלות הבדיקה טרם לכך. לצערי סרבת לכך ועל כן מחלוקתנו עומדת בעינה כיון שהגיעו מים עד נפש והנזקים בביתי הולכים ומצטברים בשל התנהלותך איני רואה בכך פיתרון אמיתי לבעייתי.

העובדה כי מומחה הנתבעת עצמו אישר כי בעת ביצוע בדיקת ההמטרה, המים חדרו ממספר מקומות מהמבנה אל תוך דירת התובעת כמו גם קביעתו כי יתכן והמים חודרים ממקומות נוספים מהמבנה שלא התגלו במהלך ביצוע ההמטרה - שני אלה מחזקים את המסקנה כי ניסיונות הנתבעת לחמוק מאחריותה לכשלים שהתגלו במבנה, אינה בדין יסודה.

ב- ה"מ 106/54 צבי וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית להספקת מים בכפר קדימה ו-2 אח', פ"ד (ח) 1317, 1318, כדלקמן: "בעל מיקצוע חב חובה שלא להתרשל בהכנת חוות דעת מקצועית, אם הוא עורכה למטרת עיסקה מסויימת בעלת הקף מוגדר – כן חב הוא חובה זו כלפי הניזוק, אם התכוון שזה האחרון יסמוך עליה, בין אם ידע, שעה שהכין ומסר את חוות דעתו המקצועית, את זהותו של העתיד לסמוך עליה, בין שידע כי המדובר הוא באדם שזהותו עתידה להיקבע – לשם הטלת אחריות על בעל מיקצוע, בשל נזק שניגרם לזולת כתוצאה מהסתמכות על חוות-דעתו המקצועית, מן ההכרח הוא לא רק שבעל המצקוע התכוון כי הניזוק יסמוך על אותה חוות דעת, אלא גם שלא היה לו, בהיתחשב במסיבות, יסוד הגיוני להניח, כי חוות דעתו תיבדק בדיקה נוספת, בלתי תלויה, בטרם יפעלו על פיה". לאותה הלכה ראה ע"א 209/85 עריית קריית אתא נ' אילנקו בע"מ, פ"ד מב(1) 190 ו- ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4) 445.

בהיתחשב במכלול נסיכות מקרה דנן, לרבות העובדה כי התובעת סבלה מחדירת מים ורטיבות שמקורה במבנה במשך מספר שנים, זאת אף כי היא שילמה תמורתו ממיטב כספה והנתבעת נתנה תעודת אחריות למבנה למשך 5 שנים, כשלון הנתבעת לטפל בליקויים שהתגלו במבנה, היחס המזלזל והמתחמק שהפגינה כלפי התובעת - לאור כל אלה, מצאתי לפסוק לנתבעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

...

העולה מן המקובץ, במבנה התגלו ליקויים מליקויים שונים – חדירת מים ורטיבות, תופעת העיבוי, גג מישורי ולא משופע הגורם לבלאי וחדירת מים מסביב לברגים וכן סטייה אנכית בחזית המבנה המקשה על פתיחת וסגירת הדלת – וכל אלה מחייבים את המסקנה כי מדובר במוצר פגום מיסודו המזכה את התובעת בהשבת מלוא התמורה ששילמה עבורו לנתבעת.

לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן: סך של 43,700 ₪ עבור החזר התמורה ששילמה התובעת לנתבעת.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות האגרה, עלות חוות הדעת מטעמה בסך של 1,275 ₪, ובנוסף לכך הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.