כך, למשל, טענות בנוגע לצוואות ההדדיות של ההורים המנוחים וקיומו של הסדר של "יורש אחר יורש"; טענות בנוגע לעיסקת העברה ללא תמורה של זכויות האם המנוחה בבניין לידי התובע; טענות בנוגע לתוקפם של ההסכמים השונים שנחתמו בין המנוח לתובע בשנת 2006 ו-2009; מקומן של טענות אלו במסגרת התביעה הרכושית ו/או תביעה להקף העיזבון, אשר יכולה להתברר רק אם ייקבע כי הצוואה אינה תקפה.
עוד קבע כי יש להבחין בין "ירושה" לבין "עזבון", דהיינו, בין הזכות אשר מכוחה עובר העזבון ליורשים וכאשר אין בסעיף האמור לאסור עיסקאות בעזבון אלא רק בירושה, וכלשונו: "מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתידי של מוריש אשר עודנו חי, ובודאי לא הסכם בדבר נכס מסוים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה – והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על-פי-דין ולא על-פי-צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה, ולא בעיסקאות הנוגעות לנכסי עזבון" (עמ' 762).
הגם שכך, בהמשך דבריו בעמ' 217 נקבע כי "גישתי האמורה מבוססת על ההנחה, כי ההסדר, שנעשה בין הצדדים, הוא בתום-לב, והרי הוא מייצג אינטרס כלכלי בריא. לא כן הדבר, אם מטרתו היחידה של ההסדר היא עקיפתו של סעיף 8(א) לחוק הירושה. על-כן, אם יוכח, שהצדדים מלבישים מטרת העברה בלשון התרבות, יהא מקום לשלול אכיפה זו של החוק".
יישום וקביעה של מהות עסקה כהסכם ירושה "...המתיימר להעביר שאר היורשים מירושתם..." ניתן למצוא בע"א 689/82 וייס נ' מילר פ"ד לט (3) 309; 315.
...
יצוין כי במסגרת בתביעה הרכושית נקבע כי הדיון בתביעה הרכושית יוקפא עד להכרעה בתובענה לביטול צו הירושה ובתובענה לקיום הצוואה כמפורט לעיל (ר' החלטתי מיום 29.11.18 בתביעה הרכושית לעיל).
יש בכל האמור כדי לחזק את המסקנה לפיה רצונו של המנוח להוריש לתובע את הזכויות בבניין על מנת שהוא בעצמו יוכל להמשיך וליהנות מזכויות אלו במשך ימי חייו, ללא כל קשר ו/או תלות לנתבעת 2 ו/או ילדיו אלא להיפך, דווקא בשל התנהלותם בתקופה שבה נקלע לתסבוכת הכלכלית והקשיים שהיו לו בשנת 2009 כמפורט בתצהיר שהוגש.
סוף-דבר:
בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל – אני מורה כדלקמן:
התובענה לביטול צו הירושה - מתקבלת.
ההתנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוח – נדחית.
