כמו כן, בפי הנאשמים טענה ל"הגנה מן הצדק" המצדיקה את ביטול כתב האישום נגדם, זאת לאור פגמים רבים בפעולת הרשויות המוסמכות ובפרט העידר נוחות שחשה כבר מראשיתו של ההליך בדבר המניע, הנסיבות והסיבות שהביאו לבדיקת החשד לכאורה כנגד הנאשמים, פגמים קשים שנפלו בשלב החקירה עובר להגשת כתב האישום, פגיעה בזכויות נחקר ומחדלים במהלך החקירה, אכיפה בררנית בהגשת כתב האישום כנגד הנאשמים בלבד מבלי שהוגש כתב אישום כנגד בעלת הנכס שהיא שותפה מלאה על פי חוק התיכנון והבנייה לאחריות לכאורה, וכן בהגשת כתב אישום כנגד הנאשמים על אף קיומן של עבירות בנייה/ עבירות שימוש חורג באותו רחוב ובסמיכות מיידית לעסקו של נאשם 2 שלא נאכפו על ידי המאשימה, נסיבה המלמדת על רדיפה והתעמרות בנאשמים.
כידוע, בעבירות תיכנון ובניה לא קיימת זכות לשימוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, ומשכך, משקלה של הזכות למסירת גרסה בחקירה מיתעצמת וזאת לנוכח הפגיעה הקשה שגוררת עימה הגשת כתב אישום נגד אדם כאשר נודע שמיוחסת לו עבירה פלילית, כל זאת רק עם הגשת כתב האישום כנגדו.
הפסיקה דנה בהסתמכות על עצת פקיד רשות וקבעה כי הנחת המוצא היא שלפקידי הרשות יש הבנה טובה יותר של החוק מהאדם הפשוט (ראו: ע"פ 2910/94 יפה נ' מדינת ישראל (28.2.96):
"מה דינו של אדם אשר עשה מעשה בלתי חוקי בעקבות ייעוץ מוטעה או הנחיה מוטעית שקבל מטעם פקיד הרשות? הכלל הוא כי אי-ידיעת הדין הפלילי לא תשמש עילה לפטור מאחריות לעבירה (אלא אם נאמר במפורש שידיעת הדין היא יסוד מיסודות העבירה), ואין נפקא אינה לעניין זה בין מי שלא ידע את הדין הפלילי כלל, לבין מי שטעה בהבנתו (ע"פ 291/62, 360 אבו רביעה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה [17]). בית-המשפט העליון האמריקני הכיר בחריג לכלל בקובעו כי מושג ההגינות ועיקרון ההליך הראוי מונעים הרשעתו של אדם מן היישוב שנסמך על עצת פקיד הרשות, שלפיה אין בהתנהגות פלונית משום עבירה פלילית (ראה: OHIO (1959) RALEY V [110], שם זיכה בית-המשפט העליון של מדינת אוהיו מי שהורשעו בביזיון ועדת חקירה לאחר שסרבו להשיב לשאלות חברי הועדה, היות שחבר בית המחוקקים הטעיה אותם לחשוב כי עומדת להם זכות השתיקה באותו מקרה. וראה גם: (COX V. LOUISIANA [111] (1965). נקודת המוצא של הגנת ההסתמכות היא בהנחה שלפקידי הרשות הבנה טובה יותר של החוק מזו של האדם הפשוט – ההדיוט".
כמו כן, נקבע כי בטענת הסתמכות על עמדת הרשות, יש לבחון באופן סובייקטיבי את יחסו של העבריין למעשיו ואת הבנתו ותפיסתו.
...
תורת הצבירה
על פי תזת הצבירה, גם אם כל עניין מסוים כשלעצמו לא היה מוביל למסקנה שיש לדחות את הבקשות האמורות, הרי שהצטברותן הכוללת של המחדלים מצד המבקשת, בעוצמתם יחד יש בכדי להטות את הכף לטובת קבלת טענת ההגנה מן הצדק על כל חלקיה כפי שמניתי לעיל בהחלטה.
סוף דבר
העולה מן המקובץ ,כי יש מקום לבטל את כתב האישום הן בשל האכיפה הבררנית, הן על בסיס מחדלי החקירה והן בשל הסתמכותו של הנאשם על דברי המאשימה בבדיקתו מולה, כל אחד מאלו בנפרד מהווה עילה לביטול כתב האישום.
לפיכך, אני מורה על ביטול כתב האישום ועל זיכוי הנאשמים.
