השנייה, ביהמ"ש קמא שגה בכך שלמרות שאמד את מזונותיו של הקטין בסך של 1,800 ₪ נימנע מהשתת חיוב כלשהוא על המשיבה בעקבות "קזוז" סכומים מופלגים שכלל לא נטענו ע"י המשיבה וממילא לא הוכחו – 3,600 ₪ למזונות הקטינה ובתה הנוספת של המשיבה; תשלומי הגן של הבת הנוספת של המשיבה, ועוד.
בכתב התביעה למזונות אותו הגישה המערערת לביהמ"ש קמא אכן אין אזכור להוצאות בגין טפול ריגשי בקטין, אלא שהדבר נובע מהטעם כי באותה העת, לאור גילו של הקטין (שהיה אז בן שנתיים ימים), הקטין טרם החל בטיפול ריגשי.
סבורני כי לו תיתקבל עמדתי לפיה יש להתערב בתוצאת פסה"ד ולהשית על המשיבה את החיוב להישתתף במחצית מהוצאותיו הרפואיות של הקטין שפורטו לעיל, הרי שהנחת המוצא של ביהמ"ש קמא בפסיקת ההוצאות לחובת המערערת כבר אינה מסתברת ואין מנוס מלהתערב אף בה במסגרת ערעור זה. זאת ועוד, תביעת המערערת לחיוב המשיבה במזונות הקטין הייתה תביעה לגיטימית שנועדה להבטיח את רווחת הקטין מה גם שהמשיבה היתכחשה מכל וכל למקור חיובה ולא רק לשעור החיוב.
...
סבורני כי לו תתקבל עמדתי לפיה יש להתערב בתוצאת פסה"ד ולהשית על המשיבה את החיוב להשתתף במחצית מהוצאותיו הרפואיות של הקטין שפורטו לעיל, הרי שהנחת המוצא של ביהמ"ש קמא בפסיקת ההוצאות לחובת המערערת כבר אינה מסתברת ואין מנוס מלהתערב אף בה במסגרת ערעור זה. זאת ועוד, תביעת המערערת לחיוב המשיבה במזונות הקטין הייתה תביעה לגיטימית שנועדה להבטיח את רווחת הקטין מה גם שהמשיבה התכחשה מכל וכל למקור חיובה ולא רק לשיעור החיוב.
בנסיבות אלו, משמצאתי כי היה מקום לקבל את תביעת המערערת באופן חלקי, סבורני כי גם אם לא היה מקום לפסוק הוצאות לטובתה בגדרי ההליך שהתנהל בביהמ"ש קמא, לא היה מקום לפסוק הוצאות לחובתה.
לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהמשיבה תחויב לשאת, בגדרי חיובה במזונות הקטין, בעלות מחצית מכל הוצאה רפואית חריגה, שאינה מכוסה ע"י קופות החולים שעניינה טיפול רגשי, טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי לקטין, וזאת ממועד הגשת התביעה למזונות (2.5.2018) ואילך.