הימנעות מהרשעה בעבירת העלבת עובד ציבור

לשיטתי, אם תיתקבל טענה זו יש להורות על תיקון כתב האישום, לפי סעיף 150 לחסד"פ. קבלת "הטענה הנוספת", כדרך ביניים, מובילה לתיקון כתב האישום על דרך השמטת ההתייחסות להרשעה הקודמת, שכך התביעה תדרש להוכיח את כתב האישום "דה נובו"- קרי שהשמעת השיר, כאלמנט העומד בפני עצמו, לבדו, במנותק מהרכיבים האחרים שנידונו בהרשעה הקודמת, מגבש עבירה פלילית של העלבת עובד ציבור, וזאת מבלי כריכה בין ההליכים המשפטיים.

לא מן הנמנע שאם צלו של התיק הקודם "ירדוף" התיק הנוכחי ללא מנוח, אשוב ואדרש לטענת ההגנה לביטול כתב האישום כליל.

...

תיאמר האמת שהקושי היה מתקיים גם לו כתב האישום נוסח מלכתחילה אחרת (ברוח החלטתי זו), כל שכן לאור הדיון שקיימתי.

הגנה מן הצדק- אכיפה בררנית הטענה הנוספת של הנאשם בעניין "הגנה מן הצדק" לפי שמדובר באכיפה בררנית, מחייבת בירור עובדתי וראייתי, לגבי חלקיהם של האחרים ביחס לחלקו נאשם, לרבות התייחסות לשאלת הגרסאות השונות שנמסרו, אם בכלל, בהקשר זה, ולכן אין מנוס אלא "להשהות את מתן החלטתו לשלב אחר של המשפט" (סעיף 150 לחסד"פ).

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על תיקון כתב האישום על דרך השמטת כל החלקים המתייחסים להרשעה הקודמת, בין באופן עקיף ובין באופן ישיר, כך שהמעיין בכתב האישום לא יוודע לקיומו של ההליך הקודם, כולל התייחסויות בכתב האישום לאמרות מפי הנאשם שנוגעות להליך הקודם או לעונש שהוטל עליו או הפעלתו כתוצאה מביצוע השיר.

במקרה זה בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של הנאשמת על הכרעת הדין וקיבל את העירעור על גזר הדין של בית משפט השלום בכל שביטל עונש של 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וחלף זאת האריך את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגדה; בעיניין קריה דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר והותיר על כנו את הרשעת הנאשם.

הכלל הוא כי אדם שעבר עבירה פלילית יורשע והמנעות מהרשעה תבוא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.

...

לסיכום, אינני סבור שבענייננו נכון יהיה לבטל את הרשעתו של הנאשם.

לצד זאת, סבורני שיש לתת משקל לגם שיקולי הרתעת היחיד והרבים.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין.

עירעורו נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש ובית המשפט העליון ציין כי "העונש שהושת על המבקש מידתי"; רע"פ 4578-20 אליהו איצחייק נ' מדינת ישראל (23.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר ועניינו הסתיים באי הרשעה ונגזרו עליו צו של"צ והתחייבות; עפ"ג 14791-02-22 מוסא מוחמד עלי נ' מדינת ישראל (18.5.2022), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים והפרעה לשוטר בכך שבעת שהיה מאושפז התנהג שלא כראוי בבית החולים ומאבטח במקום הזעיק את המישטרה.

בנתונים אלו סברתי שעונש מאסר קצר (ואף בעבודות שירות) עלול להסיטו ממסלול חייו וראיתי להמנע מכך.

...

ערעורו נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש ובית המשפט העליון ציין כי "העונש שהושת על המבקש מידתי"; רע"פ 4578-20 אליהו איצחייק נ' מדינת ישראל (23.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר ועניינו הסתיים באי הרשעה ונגזרו עליו צו של"צ והתחייבות; עפ"ג 14791-02-22 מוסא מוחמד עלי נ' מדינת ישראל (18.5.2022), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים והפרעה לשוטר בכך שבעת שהיה מאושפז התנהג שלא כראוי בבית החולים ומאבטח במקום הזעיק את המשטרה.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 5 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שנתיים כל עבירה נגד שוטרים.

לאור כך נטען שהמתחם כולל אף את האפשרות להמנע מהרשעה, ובחלקו העליון מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

עירעורו נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש ובית המשפט העליון ציין כי "העונש שהושת על המבקש מידתי"; רע"פ 4578/20 אליהו איצחייק נ' מדינת ישראל (23.7.2020), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר ועניינו הסתיים באי הרשעה ונגזרו עליו צו של"צ והתחייבות; רע"פ 5759/20 ‏אסאמה איזברגה נ' מדינת ישראל (23.8.2020), בו נידון נאשם שהורשע בעבירות תקיפת עובד ציבור ואיומים בכך שהכה פקח ערייה שהחל לרשום לחובתו דו"ח וגרם לו לסימן אדום.

...

כל אלו מביאים למסקנה בדבר קיומם של סיכויי שיקום לא מבוטלים אשר אף אם אינם מצדיקים חריגה ממתחם הענישה (וזו אינה נדרשת לצורך הימנעות מעונש מאסר) מצדיקים התחשבות והקלה.

שקלתי אם נכון לחייבה בצו של"צ ולו קצר, ובסופו של יום באתי לכלל מסקנה שיש להימנע אף מכך, מאותם נימוקים.

אציין שאף שירות המבחן לא המליץ על צו של"צ. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשמת את העונשים הבאים: אני מעמיד את הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים.

רע"פ 2019/11 מיארה נ' מדינת ישראל (22.03.11) – הרשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירת איומים והעלבת עובד ציבור, הנאשם איים להרוג שוטר שהגיע לטפל בזירת ארוע וכן עלב בו בצורה בוטה, הנאשם נדון למאסר מותנה וקנס.

הנאשם יצהיר בהתאם לתקנות העונשין (התחייבות להמנע מעבירה), התש"ף-2019, על התחייבות כספית שלא לעבור כל עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מכל מין וסוג לרבות איומים.

...

יחד עם זאת, יש לציין שיקולי הרתעת הרבים והיחיד במקרה זה, כפי שצוין מדובר בעבירות כלפי אנשי מרות ועל בתי המשפט להעביר מסר חד וברור לפיו אין כל הצדקה בנקיטת אקט אלים פיזי או מילולי כלפי אנשי אכיפת החוק ואין להקל בענישה כלפי אלו הבוחרים לנקוט כך. על הרקע האמור, אני סבור שיש למקם עונשו של הנאשם באמצע המתחם שקבעתי תוך התחשבותו במצבו הרפואי של הנאשם ויש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל קצר שירוצה בעבודת שירות.

יש לציין שיש לאבחן חלקו של נאשם זה מחלקו של נאשם 1, כמו כן לקחתי בחשבון נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי הרתעת היחיד והרבים ולכן אני סבור שבעניינו ניתן להשיג תכלית הענישה בדרך מתונה יותר וניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודת שירות לתקופה קצרה אשר תהווה עונש הולם וראוי נוכח חלקו של הנאשם בביצוע העבירות והאקט האלים שנקט כלפי השוטר.

אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 45 ימי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, במשך חמישה ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום או לפי קביעה אחרת של הממונה על עבודות השירות.