היכולת של בית משפט להורות על מחיקת שעבוד הרשום על נכס לטובת הבנק

הליכים משפטיים בסמוך ליום 30.7.2009, לאחר שהקונה לא עמד בתשלומי החזר ההלוואה, הגיש הבנק למימוש את השיעבוד הרשום לטובתו על זכויות הקונה בנכס, בגין פיגורים שנצברו בסך 24,846 ₪ (נכון ליום 30.6.2009) בתיק הוצאה לפועל 01-88106-09-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

משכך, מבוקש מבית המשפט: להורות על השבת רישום המשכנתה שהייתה רשומה לטובת דיסקונט בסך 35,850 ₪ בצרוף ריבית פיגורים הנהוגה בבנק דיסקונט מיום ביצוע התשלום ועד הפרעון, להורות על רישום משכנתה מדרגה ראשונה לטובת המבקש להבטחת החזר חוב ההלוואה בסך של 275,000 ₪ קרן כרשום בספריו.

ההליך דנן הוגש, בשעה שהמבקש היה צד להמרצת הפתיחה משנת 2010, הליך שהוגש על ידי המשיבים לביטול הסכם המכר נשוא המשכנתה, ונמחק בהסכמת הצדדים, בהחלטת בית המשפט מיום 29.11.2016, בין היתר על מנת לאפשר למשיבים להגיש המרצת פתיחה חדשה ומעודכנת לביטול הסכם המכר ואיחודה עם ההליך דנן.

סקירת הפסיקה מלמדת, כי במקרים שבהם הוכחה הונאה מצד המוכר כלפי הבנק, מצאו בתי המשפט להחמיר עימו ולאפשר לבנק לרשום משכנתה על זכויותיו בדירה: כך נקבע כי: "כאשר מוכח כי חוזה המכר שנחתם בין המוכר לקונה אינו אלא חוזה למראית עין שכל תכליתו להונות את הבנק ולהוציא ממנו כספים במירמה שלא במטרה להשיבם, משתנה האיזון בין הזכויות, כפי שנקבע בעיניין שטיינמץ, ויש להחיל את החריג לכלל, אשר נקבע בהילכת שפייזמן, לפיו יכול הבנק תם הלב לרדת במישרין לדירתו של המוכר שנטל חלק בקנוניה נגדו. הבנק בשעה שהעניק את ההלוואה לקונה, שהועברה למעשה ישירות למוכרים, הסתמך על חוזה המכר ועל העובדה שכשתעבור הבעלות בדירה לידי הקונה תרשם לטובתו משכנתא מדרגה ראשונה. לא יעלה על הדעת כי בנסיבות בהן הוכחה קנוניה בין המוכר ובין הקונה שנועדה להוליך שולל את הבנק תפוג זכותו זו של הבנק לרישום משכנתא. הרציונל העומד בבסיס חריג זה הוא למנוע סיטואציה בה ייצא חוטא נשכר, כאשר הבנק, שפעל במצב שתום ליבו אינו שנוי במחלוקת, ייצא כשידיו על ראשו, ואילו השותפים למעשה המירמה – המוכר והקונה – ייצאו מהיכל הצדק שכיסיהם מלאים בפירות המירמה כאשר המוכר ממשיך להתגורר בדירה כשזו נקייה ממשכנתא קודמת שסולקה באמצעות ההלוואה שהעניק הבנק" (ע"א 4407/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלום זכריה (פורסם בנבו, 17.09.2008) , להלן: "פרשת זכריה").

...

טענת השיהוי- נדחית.

סוף דבר לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, תוך התייחסות לראיות שבפניי, הריני קובעת כי דין התובענה להתקבל, בכפוף לאמור להלן.

הריני נעתרת לבקשת הבנק לרישום משכנתה על זכויות המשיבים בדירה, להבטחת החזר חוב ההלוואה כדלקמן: סך 35,850 ₪ (קרן) מיום 9.10.2007 (בגין פדיון משכנתה לבנק דיסקונט).

עוד ביקשה גב' שרעבי בתביעתה שבית משפט זה יורה על מחיקת המשכנתא שנרשמה לטובת המשיב 7 (להלן: "הבנק") בטענה כי החוב שפירעונו הובטח במשכנתא זו נפרע על ידה, כמפורט בתביעה, ולאור זאת לא קיים שעבוד על הנכס לטובת הבנק.

באם מדובר בתביעות שונות בתכלית, בגין עילות שונות בתכלית, כנטען על ידי עו"ד בורג, כיצד יכולה הכרעה בתביעה הראשונה לנעול דעתו של בית המשפט באופן שימנע ממנו היכולת לידון בהליך נוסף המתייחס לנכס.

...

אני סבורה כי אין סיבה הפוגעת ביכולתי להמשיך לטפל בתביעה.

אני סבורה כי קבלת הבקשה לפסילה, בשלב זה, הינה צעד מרחיק לכת אשר יפגע בתקינות ההליכים המשפטיים ויאריך את הטיפול בהם.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 7895/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: קומפני אם. בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. דימנטמן דלתות בע"מ 2. עו"ד אילן מדוויר, בתפקידו ככונס נכסים 3. יוסי אלקובי 4. בנק מזרחי טפחות 5. בנק לאומי לישראל בע"מ 6. אמפא קפיטל בע"מ 7. הממונה על הליכי חידלות פירעון ושקום כלכלי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 12.11.2021 בפר"ק 20901-08-21 שניתנה על ידי כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ בשם המבקשת: עו"ד אברהם בגים ][]החלטה

בנוסף, נרשם שעבוד צף על מלוא נכסי החברה לטובת בנק מזרחי.

בעקבות קשיים כלכליים אליהן נקלעה החברה, הגיש בנק מזרחי ביום 9.8.2021 בקשה לאכיפת שיעבוד "אגרת חוב" ולמינוי כונס נכסים לחברה לבית המשפט המחוזי.

אי לכך, בדיון שהתקיים לפניי ביום 1.11.2021, הוריתי על מחיקת בקשת רשות העירעור, תוך שמירת מכלול טענות הצדדים (ראו: רע"א 6740/21 קומפני אם. בע"מ נ. דימנטמן דלתות בע"מ. להלן: רע"א 6740/21).

אי לכך, ולאור הנזק אשר צפוי להגרם לנושי החברה וללקוחות המפעל עקב השבתתו, התבקש בית המשפט לאפשר לכונס הנכסים להיתקשר עם מרגליות לצורך הפעלה זמנית של המפעל לתקופה אשר לא תפחת משישה חודשים, אלא אם יינתן צו שפוטי מוקדם יותר אשר יורה על סיום ההיתקשרות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים.

...

בנסיבות אלו, ולאור העדר שיתוף פעולה מוחלט מצד המבקשת, המסקנה המתחייבת, כך נקבע, היא כי יש להותיר את החזקה במפעל, על כל המצוי בו, בידי כונס הנכסים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה.

עוד ביקש הנאמן כי, כפועל יוצא מקבלת הבקשה, בית-המשפט יורה על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה על הנכס ביום 19.2.2017 לטובת גב' אורלי מסה ועו"ד ראובן (רובי) גילבוע (להלן: "הרוכשים החדשים"), אשר רכשו לכאורה את הנכס מן הרוכשים המקוריים.

ש: מה הסיבה שבהסכם הרכישה שהעברתם לבית המשפט רשום ששילמתם עבור הנכסים 147,000 דולר? האם שילמתם 147,000 דולר כפי שרשום בהסכם? ת: ככה [החייב] אמר שנרשום סכום של 147,000 דולר בשביל הבנק למשכנתאות למשכנתא בשביל ש[החייב] יחזיר את החובות שלו, אבל בסוף הכלה של הבן שלי לא רצתה, אני אומר לך שהבית והחנויות שווה מיליון דולר.

אשר לעתירה לרשום את ההערה במועד בו היא הייתה רשומה, בית המשפט איננו יכול להעתר לה, הגם שעתירה זו היא נשמעת על פניה, שכן בתקופת הביניים, קרי: למן היום בו ניתן פסק הדין בהיעדר ועד הינה, נרשמו עיקולים או שעבודים למיניהם.

לא זו אף זאת, עו"ד רוסינסקי כמנהל מיוחד וכנאמן אף נקט במספר פעולות משמעותיות בעיניין זה ללא דיווח, הנחיה ואישור של בית-המשפט של פשיטת-הרגל, כגון אי-עמידה על קבלת תגובת הכונס הרישמי ומתן החלטה של בית-המשפט של פשיטת-הרגל בעיניין המשך ההליכים בה"פ 103/08 (דבר שהוביל למחיקת ההליך), הסכמה להסדר עם אחי החייב (לאחר שעו"ד רוסינסקי כבא-כוחו של הניה, ושעה שכבר שימש כמנהל המיוחד, יזם בעצמו את מתן פסק-הדין נגדם בת"א 61137/06), ייצוג החייב בטופס הדיווח לרשות המסים כשמונה שנים לאחר חתימת ההסכם, חתימה בשמו של החייב על טופס רישום הערת אזהרה לטובת הרוכשים החדשים (לטענת עו"ד בן עזרא) וכיו"ב. בנסיבות מיוחדות אלה, אני סבורה כי, למעשה, עד שעו"ד רוסינסקי לא הוחלף על-ידי הנאמן הנוכחי ביום 1.11.2017, הרי שכלל לא היתקיים כוח תביעה בידי התובע-הנאמן, כך, שמירוץ ההתיישנות החל רק במועד זה ואפשר שאף מאוחר יותר, קרי במועד שבו הנאמן החדש השלים את הלימוד והחקירה שערך בתיק והתמלא גם התנאי השלישי של תחילת תקופת ההתיישנות, כלומר ידיעת התובע-הנאמן (החדש) על קיום עילתו (סעיף 8 לחוק ההתיישנות).

...

בהתאם לכך, אני מורה על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו על חלקו של החייב בנכס לטובת אפרים הניה, יצחק הניה וישראל אלישע ו/או לטובת גב' אורלי מסה ועו"ד ראובן (רובי) גלבוע, והנאמן רשאי להציג פסיקתא מתאימה לחתימתי.

לפי שעה תעמוד בתוקפה החלטתי מיום 9.12.2019 בעניין זה ומחצית חלקו של החייב בדמי-השכירות תועבר לנאמן, וזאת אלא אם כן הצדדים יגיעו להבנות אחרות.

ברם, אני מורה עוד כי מעתה ואילך עו"ד בן עזרא ישתף את הנאמן בהליכי ההשכרה של הנכס וכי השכרת הנכס וגביית דמי-השכירות תיעשה על-ידי הנאמן ועו"ד בן עזרא בצוותא חדא, ולא באופן בו עו"ד בן עזרא הוא "המשכיר" והוא מעביר את החלק הרלוונטי לקופת-הכינוס.

אשר לתנאי הראשון טוענת המשיבה כי רישום השיעבוד נעשה כנגד תמורה הולמת, קרי, הסכמת המשיבה למחוק את השיעבוד הראשון שנירשם לטובתה, על מנת לאפשר את כניסתם של הגורמים המממנים, הלא הם הבנק וחברת כלל ביטוח; אשר לתנאי השני טוענת המשיבה כי מועד רישום השיעבוד אמור היה להיות עוד בשנת 2016, וכי רק מחמת טעות של עו"ד בטאט הרישום נעשה בשנת 2019; אשר לתנאי השלישי טוענת המשיבה כי בעת שנירשם השיעבוד ביום 14.3.2019, החברה לא הייתה חדלת פרעון.

סעיף 220 לחוק חידלות פרעון, שכותרתו "ביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה", קובע שלושה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם תבוטל פעולה הגורעת נכסים מנכסי קופת הנשייה: "(א)  בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, שבשלה נגרע נכס מנכסי קופת הנשייה, בהתקיים כל אלה (בסימן זה – פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה):

בית המשפט חזר על הלכה זו אך לאחרונה במסגרת ע"א 577/20 עו"ד חניתה מיטלס, הנאמנת נ' אליהו ביטון בפיסקה 22 (נבו 20.06.2022):‏‏ "התכלית העומדת בבסיסו של סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל (כמו גם ביסודו של סעיף 220 לחוק חידלות פרעון) היא להגן על נושי החייב מפני מצבים בהם החייב העניק לאדם אחר נכסים מנכסיו, ללא תמורה או בתמורה מופחתת, בתקופה שלפני כניסתו לפשיטת רגל, ובכך הביא לצימצום מסת הנכסים שלו ולפגיעה בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו. ... הענקה כאמור יכול שתעשה בדרכים מגוונות, ובכלל זאת בדרך של מישכון נכסיו של החייב לטובת אדם אחר. על כן, קבעה הפסיקה לא אחת כי סעיף 96 לפקודה יחול גם במצבים בהם שודרג מעמדו של נושה רגיל למעמד של נושה מובטח ... ראו גם: לוין וגרוניס, בעמ' 321. שם, בה"ש 25, מציינים המחברים כי מצב זה עשוי להחשב גם כהעדפת מירמה, לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל)." (ההדגשה אינה במקור).

יתר על כן, בע"א 8158/21 גאבי שוקחה נ' עו"ד אופיר דידי בפיסקה 29 (נבו 04.01.2022)‏‏ נפסק כי: "הינה כי כן, לעקרון השויון מעמד רם בהליכי חידלות פרעון, והוא בא לידי ביטוי בהסדרים שונים המצויים בחוק. ... 'עקרון השויון ניצב תמיד כנקודת המוצא בדיני חידלות הפרעון, וכל סטייה ממנו היא בגדר חריג שיש להצדיקו' ... מכיוון שבמרבית המקרים אין במצבת הנכסים של הגוף חדל הפרעון כדי לכסות את כלל חובותיו, מתן עדיפות לנושה מסוים לעומת המצב בו היה צריך להיות לפי סדר הנשייה הרגיל, מקטינה את מסת הנכסים העומדת לחלוקה וממילא גם את החלק היחסי שישולם לנושים. העדפה מעין זו פוגעת בשויון בין הנושים שכן היא מעמידה את הנושה המועדף במצב טוב יותר על חשבון הנושים האחרים ... " כלומר, השקפתו של בית המשפט העליון היא שגם שידרוג מעמדו של נושה בסולם דרגות הנשייה, מקטין את מסת הנכסים העומדת לחלוקה בין הנושים הרגילים, הגם שלא מדובר בנטילת כספים כמו בהענקה "קלסית". אמור מעתה: גריעת נכסים מקופת הנשייה אין פירושה אך ורק נטילת כספים מתוך הקופה, אלא גם שידרוג מעמדו של נושה רגיל למדרגת נושה מובטח, משום שבדרך זו הוא מקטין את חלקם של הנושים האחרים בעוגת הכספים לחלוקה.

כידוע, לפי סעיף 178(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, תנאי לתוקפו של שיעבוד על נכסי חברה כלפי הנאמן והנושים הוא רשומו בפנקסי החברה ברשם החברות (ראו גם ע"א 7281/15 קופאס פיננס (ישראל) בע"מ נ' אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ, בפסקות 41- 43 (נבו 22.5.2018)).

...

טענותיה של המשיבה המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משום שלא מתקיימים התנאים הדרושים להחלתו של סעיף 220 לחוק חדלות פירעון.

לחלופין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות נוכח הוראת סעיף 4(2) לחוק המשכון ובשים לב לכך שיש לראות בסכום שהופקד על ידה בחשבון הליווי של הפרוייקט משום משכון מופקד בידי שומר שכר.

הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא שיואב ידע היטב שמצבה של החברה בכי רע ועל רקע זה ערך את הבדיקה שגילתה כי השעבוד המקורי שנמחק בשנת 2016, לא הוחלף בשעבוד חדש.

סיכומו של דבר, נוכח המסקנה כי התמלאו תנאיו של סעיף 220 לחוק, יש להורות על בטלות השעבוד שנרשם לטובת המשיבה, והמשמעות היא שנשייתה הינה נשייה רגילה ולא נשייה מובטחת.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, השעבוד שנרשם לטובת המשיבה ביום 14.3.2019- בטל ומבוטל ואין למשיבה מעמד של נושה מובטחת בכספים המצויים בחשבון הליווי של החברה.