עם זאת הוסיף בית משפט השלום וקבע כי המשיבה זכאית לפטור מתשלום היטל ההשבחה בכל הנוגע לבניית יחידות המגורים על פי סעיף 19(ג)(1) לתוספת (בנוסחו כיום שאין בו שינוי מהותי לעומת הנוסח הרלוואנטי לעניינו):
(ג) (1) בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין ששמשו למגוריו או למגורי קרובו ובילבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר ; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת.
בכך ביקש ככל הנראה בית המשפט בפרשת צרי לחסום כל אפשרות של ניצול הפטור לצרכים מסחריים ולהבטיח כי ישמש את מטרתו ויקל על מי שהבנייה או ההרחבה דרושה לו או לקרובו לשימוש עצמי כפתרון דיור.
...
על בסיס עובדות מוסכמות אלה מקובלת עלי עמדת המשיבה כי חברה מוגבלת בערבות שהתאגדה שלא למטרות רווח יכול שתיכלל במונח "מוסד" לצורך סעיף 19(ב)(4) הנ"ל. כמו כן מקובלת עלי עמדת המשיבה כי היא התאגדה, בין היתר, לצורך המטרות המפורטות ברישא של אותו סעיף.
אולם, עיון בחוות דעתו של השמאי יעקב תמוז מטעם המערערת יגלה כי המבנה מיועד לשמש כ"בית-עם" ושימוש זה תואם את המטרות הקבועות בסעיף 19(ב)(4) הנ"ל. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי באמצו את קביעת בית משפט השלום כי "המדובר במבנה המיועד לשמש למוסדות ציבור וחינוך, ואין ספק כי המבנה ישמש את מטרות המערערת, כמתבקש מסעיף 19(ב)(4) הנ"ל". הערעור ככל שהוא מתייחס לפטור מהיטל השבחה בגין מגרש מס' 48 דינו, אפוא, להידחות.
סוף דבר
בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו ולבטל את פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתחולת הפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת על מימוש זכויות הבנייה בשמונה המגרשים המיועדים למגורים.