כן צוין כי בהתאם לתב"ע או ההיתר לשימוש חורג, ניתן יהיה להפעיל את המושכר לכל מטרה מסחרית (ס' 2.3.4 להסכם), והמוכרת התחייבה לשאת בתשלום היטל ההשבחה הכרוך בהתרת השמוש החורג לתקופה של 10 שנים לפחות וכן לשאת בתשלום היטל ההשבחה לצורך קבלת היתר לשימוש מסחרי לצמיתות (ס' 2.3.8 להסכם).
...
מכל האמור לעיל עולה כי עמדתה של רמ"י, הייתה ידועה לתובעת עוד בשנת 2017, ובמהלך השנים חזרה רמ"י והביעה עמדתה זו.
עובדתית, אין חולק כי במהלך כל השנים, חייבה רמ"י את התובעת בדמי שימוש חורג, לפי 0% מסחר (ר' גם ס' 41 לכתב התביעה).
עם זאת, יש בנקוב כדי לעורר סימני שאלה לעניין תום לבה של התובעת כמו גם כדי ליתן משנה תוקף למסקנה על פיה יש בהתנהלות התובעת בפועל, לאורך השנים, כדי ללמד, לכל הפחות על קיומה של ידיעה ברורה, עד כדי זניחת חלק מהטענות, באשר להיקף ומהות אפשרויות השימוש של כל אחת מבעלות הזכויות במקרקעין.
סוף דבר:
התביעה נדחית (בסייגים המפורטים בסעיפים 96 ו-101 לפסק הדין).
