עוד יוקדם ויודגש כי הדיונים בתיק זה נדחו מספר רב של פעמים בין היתר בשל הצהרות משותפות של באי כוח הצדדים שלפיהן הם מנהלים הליכי מו"מ ביניהם (ראו לדוגמא בקשות מיום 23.8.18 ומיום 20.1.19).
לחילופין נטען כי גם אם הנכס נכלל בתחום "משבצת" יערה, אזי הזכות שהוקנתה ליערה בנכס היא זכות רשיון הדירה, וזכות זו בוטלה כדין ע"י רמ"י בהתאם לאמור בהסכמי המשבצת, ובזק הפניתה להוראות שונות בהסכמי המשבצת המאפשרים לרמ"י לבטל את תוקפו ביחס לנכס, בין היתר במקרה של שינוי ייעוד, וכי כל זכות שהייתה ליערה בנכס הנה זכות אישית ולא קניינית ובהתאם רמ"י רשאית להחכיר את הנכס שנגרע מהסכם המשבצת לכל צד ג' כפי שתבחר.
כנגד כל האמור לעיל מן הראוי לציין כי ברע"א 725/05 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך (3.9.14), דן בית המשפט באופן מפורט בשאלת מעמדם של בעלי נחלות שזכותם הנה של "בר רשות", לעניין חיוב בהיטל השבחה, ובי המשפט קבע ביחס ל"הסכמי המשבצת" כי:
"התמונה המתקבלת מן הדיון שערכתי עד כה היא כי מבחינה מהותית מערך הזכויות והחובות החל על מתיישבים בעלי חוזה חכירה לדורות עם המינהל, זהה לזה של מתיישבים המוגדרים בחוזה המשבצת כברי רשות במקרקעי המינהל ..." (פסקה 61) , אלא שבית המשפט הדגיש גם כי : "ראשית, חשוב להבהיר בהקשר זה כי מסקנתנו לפיה יש לראות במשיבים (שהיו ברי רשות ש.מ) כחוכרים לדורות לצורך החיוב בהיטל, אין בה משום קביעה בדבר מעמדם הקנייני של המשיבים במקרקעין או באשר לאופן שיש לסווג את זכותם לקטגוריות המוכרות בדיני הקניין". (פסקה 98) , ולפיכך לא ניתן לעמדתי ללמוד מפסק הדין הנ"ל כי חל שינוי במהות זכות האגודה בשטחי המשבצת ובכלל זה בנכס מזכות רישיון אישית לצורך הקמת וביסוס ישוב חקלאי ,לזכות קניינית או בדומה לכך.
בהקשר זה אני מוצא לנכון לציין כי במכתב נוסף שצורף לתשובת רמ"י שהנו מכתב של משרד התיקשורת לרמ"י מיום 8.6.1979 (נספח ב' לכתב התשובה הראשון של רמ"י),נטען כי בנכס מחזיק צד ג' המבצע במקום פעולה של בניית מתקנים , כך שספק אם באותה תקופה יערה בכלל החזיקה בנכס , אך בכל מקרה אין מחלוקת על כך שהחזקה כאמור נימסרה לבזק ללא היתנגדות של יערה.
...
יותר מכך, ביום 13.2.19 קבעתי ישיבת הוכחות בתיק ליום 25.6.19, ואף הודעתי כי מועד הדיון לא יידחה וכי באם לא תושג פשרה עד למועד הדיון ישמעו ראיות הצדדים באותו מועד .בפועל במועד הדיון התייצבו ב"כ הצדדים וביקשו שלא לקיים את ישיבת ההוכחות על בסיס הצהרתם המשותפת כי: "אנו מצויים במו"מ מתקדם ואף הוחלפו טיוטות של הסכם פשרה בין הצדדים ... ואנו סבורים כי קיים סיכוי של ממש כי לא תידרש הכרעה שיפוטית בתיק זה".
לאור הצהרת הצדדים הוריתי על ביטול ישיבת ההוכחות וכן נתתי תוקף של החלטה להסכמתם המשותפת של כלל הצדדים "לוותר על חקירת המצהירים ועל הגשת סיכומים על סמך המסמכים המצויים כיום בתיק".
אלא שהתברר כי להצהרות באי כוח הצדדים במקרה זה לא היה "כיסוי" ממשי, ובפועל הוגשו סיכומי הצדדים וכעת עלי ליתן הכרעתי, ואפתח תחילה בתמצית הרקע העובדתי.
בנסיבות אלו, המסקנה המתחייבת היא כי הנכס אכן מופיע בסעיף 1 לנספח א' להסכם העברת הנכסים, וככזה הוא נכלל בגדר הנכסים הנשארים בידי בזק שלגביהם נקבע בהסכם הפשרה כי בזק זכאית לחתימת הסכם חכירה ביחס אליהם.
בהקשר זה אציין אי אינני נדרש לניתוח המשפטי שערך ב"כ בזק בשאלת ה"תחרות בין זכויות" על פי חוק המיטלטלין , עם זאת יש מקום בבחינת מערך זכויות הצדדים ליתן משקל ראוי גם לכך שלא הוכח חוסר תום לב כלשהו של בזק כלפי יערה ,וכן לעובדה שכעולה מהסכם העברת הנכסים , בגין קבלת הזכויות בנכס שילמה בזק תמורה מלאה לרמ"י.
להשלמת התמונה אציין כי כל טענות יערה בדבר חוסר הסבירות שבהחכרת הנכס לבזק נוכח מיקומו במרכז הישוב יערה , או לאור מצוקת השטחים של יערה, אין מקומן בהליך זה מהטעם שטענות אלו אינן יכולות להיות מופנות לבזק המבקשת לממש את זכותה החוזית כלפי רמ"י , ובכל מקרה אציין כי גם בענין זה יערה לא הניחה תשתית עובדתית של ממש לביסוס טענותיה אלו ולא הביאה כל ראיה בענין, וגם מטעם זה דין טענות אלו להידחות.
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל ,אני מורה על קבלת התביעה , ורמ"י רשאית להשלים את הליכי ההתקשרות עם בזק בהסכם חכירה ביחס לנכס בהתאם להסכם להעברת הנכסים והסכם הפשרה.
אני מחייב את יערה בהוצאותיה של בזק לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ , ובשים לב לשינוי בעמדת רמ"י , אשר גרם להארכת והתמשכות הליכים בתיק , אינני מחייב את יערה בהוצאות רמ"י.
ניתנה היום, ה' אייר תש"פ, 29 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
