במועד הרלוואנטי לכתב האישום, עמדה בתוקפה החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בתיק ה"ט 46156-07-19, אשר קבע צו למניעת הטרדה מאיימת, האוסר בין היתר, על מישפחות המתלוננת והנאשמת, באופן הדדי, להיתחקות או ליצור כל קשר בעל פה או באמצעי אחר זה עם זה (להלן: "הצוו").
בתאריך 31/10/19 בשעה 07:00 או בסמוך לכך, עת יצאה המתלוננת מפתח ביתה, על מנת ללוות את בנה להסעת בית הספר, עמדה הנאשמת מול ביתה של המתלוננת והחלה לקלל, לגדף ולאיים על המתלוננת באומרה "אני אראה לך מה זה, את עוד תיראי ממני, תשמעי ממני, פרוצה, לא תיראי נחת ושקט בחיים ממני, אלוהים שילם לך".
באותן הנסיבות, החל בנה של המתלוננת (להלן: "שניר") לצלם את הארוע באמצעות מצלמת מכשיר טלפון הנייד שהחזיק ברשותו.
ויודגש, במהלך תעוד חלקו של הארוע באמצעות מצלמת הטלפון של שניר, תועדה הנאשמת כשהיא ששה אלי קרב ובשלב מסוים אף פוסעת מספר צעדים לכיוונה של המתלוננת.
ב"כ הנאשמת הלין על בחירתה זו של המתלוננת, אשר לדידו, סיכלה אפשרות סתירת גרסת המתלוננת (עמוד 29 ש. 3-4) ואולם, לדידי, ככל וההגנה סברה שמר יורם חזי יכול היה לסייע להגנתה, יכלה ההגנה לזמנו להעיד.
...
סוף דבר, יישום המבחנים שיושמו בפסיקה מוביל אותי למסקנה כי התבטאויותיה של הנאשמת אינן עולות כדי עבירת איומים.
יחד עם זאת יש להניח לטובת הנאשמת כי האחרונה לא יצאה את פתח ביתה על מנת להפר את הצו או חלילה לאיים על המתלוננת ואולם, בחירתה, בסופו של יום, לעשות כן, עת הבחינה במתלוננת ולפתוח במסכת של קללות, גידופים ואיומים, חרף בקשותיה של המתלוננת אל הנאשמת שתחדל ממעשיה, כל אלה מובילים למסקנה כי הנאשמת הפרה את צו בית המשפט.
מהטעמים המפורטים לעיל, אני מזכה את הנאשמת מעבירות האיומים ומרשיע בעבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק.
