הטרדה מינית ומעשה מגונה בידי מעסיק

החוק למניעת הטרדה מינית מונה, באופן תקדימי, חמישה סוגי התנהגויות אשר מהוות הטרדה מינית – סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נידרש לעשות הנו בעל אופי מיני; מעשים מגונים; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם שהראה כי אינו מעוניין בהצעות; התייחסויות חוזרות לאדם המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה כי אינו מעוניין בהתייחסויות; היתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו – כולל פירסום של תצלום, סרט או הקלטה המיתמקדת במיניות של אדם – ויש בה כדי לבזות או להשפיל (סעיף 3 לחוק).

מפאת חשיבותו הוא יובא כלשונו: 10(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו-9 שענינו אחד מאלה – (1) הטרדה מינית שעשה מעסיק, או ממונה מטעמו, לעובדו, או שעשה עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי עבודה; (2) היתנכלות של מעסיק, או של ממונה מטעמו, כלפי עובד, או של עובד כלפי עובד אחר, במסגרת יחסי עבודה; (3) אחריות מעסיק כאמור בסעיף 7 בשל הטרדה מינית או היתנכלות שעשה ממונה מטעם המעסיק לעובדו, או עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי העבודה.

בעוד סעיף 6 מתייחס לפצוי הכספי בגין הטרדה מינית, לרבות על רקע יחסי עבודה, כותרתו של סעיף 7 לחוק היא "נקיטת אמצעים בידי מעסיק". הדין מחייב מעסיק לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית.

...

סוף דבר המקרה המונח בפנינו מציב שאלה שעניינה לכאורה בד' אמות סדרי הדין – היכן יש לברר תביעה בגין הטרדות מיניות ומעשים מיניים חמורים יותר שהתרחשו, לכאורה, במסגרת יחסי העבודה.

טיעונים כבדי משקל עומדים ביסוד מסקנה זו. כזכור, במוקד ניצבת העדות הכפולה שתצטרך לספק המערערת בשני הליכים נפרדים, על מכלול השלכותיה.

תוצאה של ניהול הליכים כפולים איננה משרתת את תכלית זו. אם כן, בשל מכלול הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחברי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינה של ערכאה קמא ותחתיו לקבוע כי התביעה תתברר כולה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

בדברי ההסבר לתיקון זה, כפי שפורסם ברשומות הכנסת, נכתב כדלקמן: "מכשולים רבים ניצבים בפני נשים שנעברו כנגדן עבירות מין, כגון תקיפה מינית או מעשים מגונים וכיוצ"ב, וכן בפני נשים שחוו הטרדה מינית, זאת בעת הגשת תביעה נגד מבצע העבירה. לרוב, נשים אלו מצויות במצוקה נפשית וזקוקות לאומץ רב כדי לפתוח הליך משפטי שבו יהיה עליהן לגולל את הטראומה הקשה שעברו. כדי להקל על הנפגעות ולסייע להן למצות את זכותן בהליך אזרחי בלי שהדבר יטיל עליהן נטל כלכלי ובלי שהאגרה תעמוד בפניהן כמחסום כלכלי, מוצע לצמצם את מחסום האגרה עבור נפגעות עבירות מין בעת פתיחת הליך משפטי אזרחי נגד מבצע העבירה..." בהתאם לאמור בדברי ההסבר, האגרה המופחתת נועדה להקל על מתלוננים על עבירות מין, באופן שתשלום אגרה לא יהווה מחסום עבורם מהגשת תביעה.

הדברים נקבעו במפורש ע"י בית הדין הארצי בעיניין ע"ע (ארצי) 51504-01-14 אלמונית- פלוני, כדלקמן: "משנקבע על ידי בית הדין האיזורי כי המשיב לא ביצע הטרדה מינית או היתנכלות, ומשהמערערת חזרה בה מערעורה ביחס למשיב, ממילא לסעיף 7(ג) לחוק אין כל נפקות לעניין אחריות החברה. האפשרות העקרונית להטיל על החברה אחריות לפי סעיף 7(ג) לחוק בגין עוולה על פי סעיף 6 לחוק (או לפי סעיף 7 לחוק השויון) שביצע המשיב לא מסייעת בדבר במצב שבו נקבע כי המשיב כלל לא ביצע עוולה. סעיף 7(ג) לחוק מאפשר להטיל על מעסיק אחריות לעוולה שעשה העובד או הממונה מטעם המעסיק, ובאין עוולה של מי מאלה, לא ניתן להטיל על המעסיק אחריות מכוח סעיף זה. לפיכך, ככל שעילת התביעה של המערערת שעניינה הפרת חובותיה של החברה מכוח החוק והתקנות יסודה אך ורק בסעיף 7(ג) לחוק, דינה של עילת תביעה זו להדחות.

בידי נילונים אשר טוענים שהופרו חובות המוטלים על המעסיק בעיניינם מצוי "ארגז כלים" רחב המאפשר להם לקבל תרופה מבית הדין, אולם המדובר בארגז הכלים הכללי הנתון לכל עובד שניפגע או שחובות המעסיק כלפיו הופרו.

...

הדברים נקבעו במפורש ע"י בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) 51504-01-14 אלמונית- פלוני, כדלקמן: "משנקבע על ידי בית הדין האזורי כי המשיב לא ביצע הטרדה מינית או התנכלות, ומשהמערערת חזרה בה מערעורה ביחס למשיב, ממילא לסעיף 7(ג) לחוק אין כל נפקות לעניין אחריות החברה. האפשרות העקרונית להטיל על החברה אחריות לפי סעיף 7(ג) לחוק בגין עוולה על פי סעיף 6 לחוק (או לפי סעיף 7 לחוק השוויון) שביצע המשיב לא מסייעת בדבר במצב שבו נקבע כי המשיב כלל לא ביצע עוולה. סעיף 7(ג) לחוק מאפשר להטיל על מעסיק אחריות לעוולה שעשה העובד או הממונה מטעם המעסיק, ובאין עוולה של מי מאלה, לא ניתן להטיל על המעסיק אחריות מכוח סעיף זה. לפיכך, ככל שעילת התביעה של המערערת שעניינה הפרת חובותיה של החברה מכוח החוק והתקנות יסודה אך ורק בסעיף 7(ג) לחוק, דינה של עילת תביעה זו להידחות.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

התובע ישלם אגרה מלאה בגין רכיב תביעה זה בהתאם לקבוע בתוספת הראשונה לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008.

עניינה של התובענה הנה, כך עולה, תלונות אשר הגישה הנתבעת כנגד התובע במשטרת ישראל ובקרב הממונה על הטרדות מיניות בחברה בה מועסקים הצדדים, כאדר בעקבות תלונה זו הוגש כתב אישום כנגד התובע ובסופו של יום, לאחר ניהול ההליך המשפטי, זוכה התובע בפסק דין מיום 7/9/20.

הנתבעת כך עולה הגישה תלונות כנגד התובע, אשר בגין חלקן הושהה ממקום עבודתו, וכן בגין חלקן ניפתח הליך פלילי בגין מעשה מגונה, אשר בסופו זוכה התובע מחמת הספק ב- 5/7/21 ע"י כבוד השופט סולקין בבית משפט השלום ב"ש. טיעוני הצדדים לטענת התובעת, דין התובענה להמחק עקב שימוש לרעה בהליכי משפט.

ההלכה הפסוקה מראה כי דחיית תובענה על הסף הנו צעד רדיקאלי אשר בית המשפט נוהג לעשות בו שימוש באופן מצומצם, על מנת ליתן לתובע את יומו ולאפשר לו למצות טענותיו, גם אם נפלו בהן אי אלו פגמים.

למותר לציין שככל שיתברר במסגרת ניהול ההליך, כי התובע פעל להגשת תביעה להפרשי שכר הן בהליך שלפניי והן בהליך כנגד המעסיק, פתוחה בפני הנתבעים הדרך להגיש בקשה מתאימה כגון: עיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד, בכדי להמנע מכפל פיצוי והכרעות סותרות, ומאידך התובע רשאי להגיש בקשה לתקן את כתב תביעתו בעיניין זה, ככל שאין המדובר באותם סעדים.

דה עקא שלבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון ביחסי העבודה, אולם בשלב זה, אין בידי בית המשפט את מלוא המידע באשר לתביעה בבית הדין ופתוחה בפני הנתבעים הזכות לעתור לגילוי מסמכים ושאלונים לברור מלא של התביעה שם. יוער כי כתב התביעה בבית הדין לעבודה לא הונח בפני והתייחסותי זו מבוססת אך ורק על טיעוני הצדדים בפני.

...

מאידך, לטענת התובע דין הבקשה להידחות בהיותה בקשת סרק טורדנית וקנטרנית.

התובע טוען כי דינן של כל טענות המבקשת להידחות בזו אחר זו. לטענתו- התביעה הינה בגין נזק גוף, הנכות הרפואית הנתבעת הינה צמיתה, ועובר להגשת תצהירים תוגש חוות דעת מעודכנת לנכות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי להכרעה כי אין לדחות את התובענה על הסף בשלב זה של ההליך, היות והתובענה כוללת טיעונים ועילות אשר דינן להתברר ומצריכים ברור ראייתי וזאת כפוף לתשלום אגרת בית המשפט בהתאם לסכום התביעה כמפורט בכתב התביעה, בתוך 14 יום, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר כאמור לעיל, הבקשה לדחיית התובענה על הסף נדחית בשלב זה של ההליך.

כמו כן טענה המשיבה כי העברתה מתפקידה לסביבת עבודה מתעמרת נעשתה על רקע ההטרדה המינית שחוותה – דבר שמזכה אותה בפצוי גם בגדרם של סעיפים 3(ב) ו-6(א) לחוק למניעת הטרדה.

בעיניין זה נקבע כי יש לראות במעשי המשיב "מעשים מגונים כמשמעם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין"; ובהתאם לכך, נקבע כי המשיב הטריד מינית את המשיבה ועל ידי כך ביצע עוולת נזיקין כאמור בסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה.

בית הדין הארצי המשיך וקבע, כי המשמעות של יחסי השפעה היא ראייתית – במידה והוכחו יחסי השפעה, רף ההוכחה אשר מוטל על המוטרד ביחס להוכחת רכיב הבעת ההיתנגדות האובייקטיבית, האמור בסעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(4) לחוק, נמוך מהרף אשר מוטל על מי שהוטרד בידי עובד במעמד זהה לשלו.

כך, ובין היתר, העותרת טוענת כי בפסק הדין בעירעור נפלו השגגות הבאות: בית הדין הארצי שגה ביישמו את הפסיקה בנוגע לנטל אשר חל על מעסיקים בבואם למנוע הטרדה מינית במקומות העבודה; בית הדין הארצי שגה כשהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי בדבר היתנהגותו של המשיב; בית הדין הארצי שגה כשהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי ביחס להתנהלותה של העותרת; וכן, בית הדין הארצי שגה בקביעת סכום הפצוי שפסק לטובת המשיבה.

...

כפי שיפורט להלן, בפסק הדין בערעור התקבל ערעורה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ­­­באר שבע (להלן: בית הדין האזורי) מיום 31.8.2021, אשר ניתן בגדרי סע"ש 22307-02-18 (השופט י' אזולאי ונציגי הציבור גב' מ' פישמן ומר ד' ברקאי) (להלן: פסק הדין האזורי), ונקבע בו כי העותרת תשלם למשיבה פיצויים בסך של 120,000 ש"ח, בתוספת 20,000 ש"ח בגין הוצאות משפט; וכי המשיב 3 (להלן: המשיב) ישלם למשיבה פיצויים בסך של 40,000 ש"ח, בתוספת 5,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.

'המקרים בהם אפשרית פרשנות משפטית לכאן או לכאן הם בדרך כלל בגדר דוגמא לנסיבות בהן אין להסיק על דבר קיומה של טעות משפטית מהותית, שהרי עצם קיומם של פרושים משפטיים חילופיים או של מגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה כי נפלה טעות משפטית מהותית.

לשון אחר, אם פתרון פלוני הוא בגדר טעות מהותית, אין בדרך כלל מקום למסקנה כי יש לנושא פנים לכאן או לכאן.

סוף דבר העתירה נדחית אפוא בזאת על הסף.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 10957-10-21 25 יולי 2023 לפני: כב' השופטת שרון אלקיים נציג ציבור (עובדים) מר מאיר חן נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אפל התובעת שכנגד/ הנתבעת/המשיבה לי דריושי ע"י ב"כ: עו"ד דודי בר אלי הנתבע שכנגד/ התובע/המבקש חנן פילו ע"י ב"כ: עו"ד מוטי שחר הנתבעת 2/המבקשת פילו אש המקורית בע"מ פסק דין

בעיניינו התביעה העיקרית עוסקת בעילה מכוח חוק איסור לשון הרע, בגין פרסומים שנעשו בשנת 2021 ואילו התביעה שכנגד עוסקת בעילה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית וכן עגמת נפש, בגין מעשי הטרדה מינית שמיוחסים לנתבע שכנגד משנת 2012.

] עוד נקבע בפסיקה כי המבחן המקובל לצורך קביעת תחילת מירוץ תקופת ההתיישנות הוא – קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס עילה שניתן להצליח בה ולזכות"[footnoteRef:14], כלומר, ה"יום שבו נולדה עילת התובענה" הנו היום בו אילו היה מגיש התובע תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כלל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין.

אין ממש בטענות התובעת שכנגד כי משהובאו לידיעתה עובדות לעניין עבירות של מעשים מגונים והטרדות מיניות מצד הנתבע שכנגד כלפי צדדים שלישיים (ובכלל זה קיומו של כתב אישום שהוגש עקב מעשים המיוחסים לנתבע שכנגד כלפי צדדים שלישיים וכן תביעות שהוגשו נגד הנתבע שכנגד מצד צדדים שלישיים), הדבר מהוה מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס התביעה שכנגד.

...

על רקע האמור, הנתבעים שכנגד הגישו בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות.

] אף לא מצאנו שיש בסיס בדין או נפקות בעניינו ליתר טענות התובעת שכנגד ובכלל זה טענותיה באשר לקיומה של "עילת תביעה מתמשכת" או לטענות התובעת שכנגד באשר לסעיף 2 לחוק ההתיישנות, ואף לא מצאנו שיש בפסיקה, אליה הפנתה התובעת שכנגד, אשר נסיבותיה שונות מעניינו, בכדי לשנות ממסקנתנו.

כמו כן, אף לא מצאנו לשנות ממסקנתנו לאור טענת התובעת שכנגד לפיה יש ללמוד על אי זניחת זכותה של התובעת שכנגד לאור הודעה ששלחה בשנת 2017 לנתבע שכנגד, לפיה אם לא יחדל במשלוח הודעות שיווקיות תגיש נגדו תלונה במשטרה על הטרדה מינית.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.