הטעיה ואי ביצוע טיפול אסתטי על ידי מתחזה לרופאה

ב-2016 הגישה העותרת עתירה מכוח חוק חופש המידע, בה עתרה לקבל מידע הנוגע להתקשרויות כללית עם פרופורציה וכן לעיין בדו"ח הבדיקה שהתחייבה כללית לבצע בהתאם להסכם הפשרה, הוא דו"ח הבדיקה השני המבוקש גם בעתירה זו. ביום 25.7.2016 ניתן פסק דין (כב' השופטת ארנה לוי) ובו הורה בית המשפט לכללית לחשוף מידע חלקי מטעמים של סודות מסחריים ובהיות העותרת מתחרה עסקית של פרופורציה שיש לה עניין מסחרי במידע וגם בגלל שהכללית מפוקחת על ידי מנגנוני פקוח סטאטוטוריים; אשר לדו"ח הבדיקה השני בעיניין טענת היתחזות מטפלי פרופורציה לרופאים, נדחתה העתירה מהטעם שהפנייה של העותרת לבית המשפט מוקדמת מידי, מאחר שהעותרת לא חיכתה לתשובת כללית לבקשה לקבל את המידע.

הליך נוסף המתנהל זה זמן, ת"א 56766-11-14, הוא ההליך שהסתיים בין הכללית לעותרת בדרך של הסכם פשרה אך ממשיך להתנהל נגד פרופורציה בין השאר בטענה לפירסום מטעה של פרופורציה כי מטפליה הם רופאים (נושא דו"ח הבדיקה השני).

ברור איפוא, כי התחייבות זו שניתנה במסגרת הסכם פשרה מצדיקה מעקב מטעם הצד שכלפיו התחייבו ומצדיקה מתן מידע בדבר הבדיקה שנערכה ובדבר תוצאותיה ובמאמר מוסגר אומר כי לטעמי יש גם חשיבות ציבורית רבה לגילוי מידע חשוב זה. מהחומר עולה כי המטרה הראשונית והעיקרית של הכנת דו"ח הבדיקה השני, היתה התחייבות כללית לעותרת לערוך בדיקה של טענותיה בדבר מעמדם של נותני שירותים רפואיים בתחום האסתטיקה בפרופורציה.

...

ראו בעניין זה רע"א 2235/04‏ בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, בעמ' 9 (27.6.2006)); וכן רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם‎ ‎נ' ע' גלעד ואח'‏, פ''ד מט(2) 516 (1995): "תנאי חיוני לתחולת החיסיון הינו כי המטרה שעמדה ביסוד הכנת המסמך הייתה הכנה לקראת משפט צפוי. מקובל עלינו כי מטרה זו אינה צריכה להיות המטרה היחידה... עם זאת, נראה לנו כי אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך היא הצפי של ההליך המשפטי. לדעתנו, תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. בכך מושג איזון ראוי בין עקרון הגילוי לחריגיו...מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו צריך ליהנות מחיסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי." אשר לטענה כי אין לחשוף את דו"ח הבדיקה השני מחמת שהוא כולל סודות מסחריים של פרופורציה, ראיתי לציין תחילה כי תמוה בעיני שכללית היא שטענה את הטענה ולא פרופורציה, כפי שניתן היה לצפות.

מבין שני המקרים שאזכרתי לעיל, עניין דה-מרקר הוא המתאים לענייננו, ואף אני סבורה כי ניתן לחשוף את המידע.

סיכומם של דברים אני נעתרת לבקשת העותרת ומורה לחשוף את שני דו"חות הבדיקה המבוקשים, ואולם החשיפה תכלול ממצאים ומסקנות תוך השמטה ו/או השחרה של כל שם או פרט מזהה הנוגע לעובדי הכללית או פרופורציה, וכן תוך השמטת הסודות המסחריים הכוללים מידע על מספרים, שיטות עבודה, סכומי כסף וכל פרט רלוונטי שהוא בבסיס התחרות העסקית בין פרופורציה לעותרת.

בפסק דין זה: התובעת והנתבעת שכנגד – להלן: "התובעת" הנתבעים והתובעים שכנגד – להלן "הנתבעים" זוהי תביעה כספית על סך 470,735 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, קוסמטיקאית פרא רפואית ויועצת לכירורגיה פלאסטית, בעלת מכון לטיפולים אסתטיים בנווה סביון, נגד נתבעת 1, חברה העוסקת בייבוא, מכירה והשכרה של ציוד טכנולוגי לתחום הרפואי והקוסמטי, (להלן: "הנתבעת"), שהנה נציגת חב' פאלומר האמריקאית בארץ ונגד בעל המניות בה ומנהלה – נתבע 2, (להלן: "הנתבע") .

בעת שהנתבע ערך בפניה מצגת, הוא אמר לה, שהנתבעת מציעה שתוף פעולה עם רופאים, לצורך ביצוע טיפולים באמצעות הידיות אותן רק רופאים דרמטולוגיים יכולים להפעיל, תוך חלוקת ההכנסה מכל טפול, בין התובעת, הנתבעת והרופא.

בחודש פברואר 2011 פנתה התובעת לפאלומר, כדי לברר אם אכן כל ידית מסוגלת לבצע 300,000 פולסים, והסתבר לה שהוטעתה על ידי הנתבע, כיוון שאמנם הידית מסוגלת לבצע 300,000 פולסים, אך לאחר 100,000 נחלשת עוצמת הידית והשפעתה על הטיפולים שלילית.

לכך השיבה: "זה סתם מילים". התובעת אישרה, כי כפי שפעלה בעיניין הנתבעים מול פאלומר, שלחה דואר אלקטרוני מיום 8.2.09 לחב' עלמה לייזר שהיא ייצרן של המכשירים שמשווקת נובה לייזר, וכתבה שהידית שסופקה לה לא מבצעת את העבודה.

...

סוף דבר התובעת תשלם לנתבע פיצויים בגין כל עוולות לשון הרע שביצעה כלפיו בסך כולל של 55,000 ₪.

כן תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, בגין דחיית תביעתה הוצאות שכר טרחה בסך 30,000 ₪.

בנוסף, בגין התביעה שכנגד, תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות אגרה ובנוסף, שכר טרחה בסך 20,000 ₪.

זאת יחד עם הסכמה לפיה "חומרים המצויים ברשותה" של התובעת במועד חתימת ההסכם יישארו ברשותה והיא רשאית לעשות בהם שימוש, אך ללא "שימוש בשם החברה ו/או בשם המכללה". מי ומי בהליך – בעלי הדין ושתי העדויות שנשמעו כללי – המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לגוף שכונה "המכללה הלאומית לרפואה אסתטית" (להלן: "המכללה(". אותה מכללה הוצגה כ "בית הספר הראשון בישראל להכשרת רופאים בתחומי הרפואה האסתטית. נשיאת המכללה הייתה התובעת ומנהלה הרפואי היה הנתבע 2. המכללה הופעלה על ידי הנתבעת 3, "מיזם הרפואה האסתטית בע"מ". בעלי המניות בנתבעת 3 הם התובעת, הנתבעת 1 והנתבע 2.

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או מי המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש במצגת "תיכנון טפול" שהוכנה על ידי התובעת, לרבות במצגת ערוכה ו/או בחלקים הימנה, על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פירסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו- YouTube) ובאתר האנטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

התובעת הדגישה כי הדוגמאות שפורטו לעיל הן דוגמאות על קצה המזלג בלבד שכן אין באפשרותה להיתחקות אחר כל הפעולות ו/או הפרסומים המבוצעים על ידי הנתבעים ו/או מי הם. התובעת טענה להפרת הוראות הסכם הפרידה; עוד הוסיפה וטענה כי להפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעים בין לפי חוק הגנת הצרכן, חוק עוולות מסחריות, חוק עשיית עושר ולא במשפט, חוק החוזים (חלק כללי), חוק הגנת הפרטיות.

שנית, התובעת המציאה, כאמור, חמישה מכתבים של רופאים שכביכול הוטעו לחשוב שהיא חלק מהמכללה המנוהלת על ידי הנתבעים או מי מטעמם.

אין הטעה בשם המכללה שהקימה התובעת הנתבעים טענו, בסעיף 24 לכתב התביעה ובמסגרת הטענה ל"גניבת עין" שהתובעת הקימה עסק מתחרה בשם דומה.

...

אשר על כן אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/1/2018 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעים התובעים שכנגד, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד שנדחתה בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.