הטעיה בכרטיסים הבינלאומיים תביעה ייצוגית מאושרת

עניינן של התובענות בטענת התובעים המייצגים כי הנתבעת 014 בזק בנלאומי בע"מ (להלן: "בזק בנלאומי") הטעיתה עובדים זרים באשר למשך זמן האויר העומד לרשותם בכרטיסי חיוג לחו"ל ששיווקו על ידה.

הגדרת הקבוצה – חברי הקבוצה בשמה הוגשו התובענות הייצוגיות הוגדרו בסעיף 7 להסדר הפשרה כ – "כל אדם אשר רכש החל מיום 14.4.2004 ועד למועד הסכם זה איזה מבין כרטיסי החיוג מסוג Pre-paid של בזק בנלאומי המפורטים ברשימה המצ"ב כנספח "א", וכל אדם אשר רכש החל מיום 16.2.2005 ועד למועד הסכם זה איזה מבין יתר כרטיסי החיוג מסוג Pre-paid של בזק בנלאומי מלבד הכרטיסים המפורטים ברשימה המצ"ב כנספח "א", אשר מכיל כמות דקות נמוכה יותר מכפי שמובטח בהודעה הקולית וזאת בין אם הם מכילים מבצע "דבר קבל" ו/או דקות "בונוס" ו/או דקות "חינם" ובין אם לאו.

" עילות התביעה – העילות אשר פורטו בבקשת האישור היו: הטעה בנגוד לאמור בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981; הפרת חוזה; הפרת חובה חקוקה בכך שפעלה בדרך העולה כדי עוולת התרמית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולחלופין ברשלנות.

...

אני מורה על צירופה של "עמותת קו לעובד" כתובעת חלופית במסגרת ת.צ. 26297-02-12.

סבורני כי אין מקום לסטות מהסכומים שנקבעו על ידי בית משפט העליון (שכ"ט בשיעור 10% לב"כ התובעים המייצגים וגמול בסך של 72,00 ₪ שחולקו בין 9 תובעים מייצגים).

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת תשלם גמול לחמשת התובעים המייצגים בסך של 50,000 ₪ אשר יחולק ביניהם באופן שווה.

עניינה של התובענה הייצוגית הוא בטענות המשיבים, כי המבקשת ביצעה חיוב ביתר של שיחות טלפון בינלאומיות שבוצעו באמצעות כרטיסי חיוג המשווקים לעובדים זרים מהפיליפינים, נפאל ותאילנד.

הטענה המרכזית בבקשות האישור הייתה, כי המבקשת הטעיתה את חברי הקבוצה בכל הנוגע למשך זמן השיחה האפשרי לבצוע בכרטיסי החיוג.

בהחלטה נקבע, כי "בהחלטת האישור לא נקבע מועד סיום של התקופה בגינה יתברר הנזק. נוכח סעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות אני משלים את החסר ומבהיר, כי בקבוצה נכללים כל מי שעילת תביעתו נוצרה ממועד תחילת הפצת כרטיסי החיוג קרי עד ארבע שנים בטרם הגשת בקשת האישור, ועד המועד שבו ניתנה החלטת האישור. הליכי הגילוי יהלמו, איפוא, תקופה זו". יוער, כי בדיון שהתקיים למחרת היום בו ניתנה ההחלטה הנ"ל, ביקשה המבקשת לטעון ולהסביר מדוע היא סבורה שיש הצדקה שבית משפט קמא יעיין מחדש בהחלטה.

...

על רקע זה, עשויה להישמע טענה, כי החלק של ההחלטה בבקשת אישור הנוגע להגדרת הקבוצה מהווה הכרעה שאינה סופית, ולפיכך הינו בגדר "החלטה אחרת". מכל מקום, הסוגיה איננה דורשת הכרעה בשלב זה בהתחשב בכך שדין הבקשה להידחות, ועל כן ניתן להשאירה בצריך עיון.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

זאת, כאמור, בלא שיש בכך כדי להביע כל עמדה לגבי טענות המבקשת לגופו של עניין ואלו שמורות לה, והיא תוכל להעלותן אם העניין יגיע שוב לבית משפט זה. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ז בכסלו התשע"ה (9.12.2014).

הטעם לכך הוא שהלה לא חדל לשלם בכרטיס באמצעות פיי-פאל אף לאחר שהשיבה לבקשה וטענותיה התחוורו לו. המבקש רשאי להגיש את הבקשה, מאחר שתביעתו היא ,,תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו'' (פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות; ראו סעיף 3(א)).

] ביצוע עיסקאות בכרטיס (כולל משיכת מזומנים ממכשיר אוטומאטי) (1) (2) (3) עסקה בארה"ב בדולר אמריקאי ללא עמלה מסכום העסקה עסקה מחוץ לארה"ב בדולר אמריקאי 1% מסכום העסקה עסקה בארה"ב במטבע שאינו דולר אמריקאי 1.5% מסכום העסקה ההמרה תבוצע לפי השערים הנהוגים באירגון הבנלאומי עיסקאות מחוץ לארה"ב במטבע שאינו דולר אמריקאי 2.5% מסכום העסקה ההמרה תבוצע לפי השערים הנהוגים באירגון הבנלאומי (1) העמלות, למעט בגין הנפקת כרטיס וטעינתו, נגבות במטבע הכרטיס, מתוך הסכום הצבור בכרטיס.

גם אם לא תוכח תביעתו האישית של המבקש בעילת ההטעיה לפי שלא הוכח יסוד הקשר הסיבתי – היינו שאילו גילו לו את העובדות לאשורן הוא היה נוהג אחרת – קיימת אפשרות סבירה שתתקבל תביעתו בעילה החוזית, ולפיכך לא מצאתי לנכון להורות על החלפתו.

...

בנסיבות המקרה שלפניי אני סבורה כי הדרך ההוגנת והיעילה להכריע במחלוקת היא דיון בה בתובענה ייצוגית.

סעיף 20(א) לחוק מתיר למשל להורות לכל חבר להוכיח את זכותו לקבלת סעד, אם יינתן, ובסעיף 20(ג) נקבע: (1) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין; (2) הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה.

נמצאנו למדים שמתקיימים כל התנאים לאישור תובענה ייצוגית, ומשכך הבקשה מתקבלת.

כספים של לקוחות שונים בהונאות 'פורקס' ו-'קריפטו'". כן נטען כי "נטפיי העניקה שירותים לא חוקיים של סליקת כרטיסי אשראי והעברות כספים של קורבנות תמימים ברשת האנטרנט, לחברות לא חוקיות, באמצעות טכנולוגיה בבעלותה", וכך "מאחורי גבן של ויזה ומאסטרקארד, לרבות רשויות איסור הלבנת הון, הזרימה לחשבון זה, כספים של לקוחות של חברות אחרות, שאינן בעלות החשבון והייתה שותפות פעילה ומרכזית בהונאה ומרמה של הלקוחות של אותן חברות". המבקש עתר בבקשת האישור לחייב את המשיבים בהשבת כל הכספים שנסלקו באמצעות המשיבה 1, שהוערכו על ידו בסכום עתק בסך 400 מיליון אירו (מעל 1.4 מיליארד ש"ח).

לטענת המבקש, המדובר ביצירת "חשבון סליקה קש" ו"חשבון בנק קש" לבצוע העברת כספים, תוך הסתרת מקור ויעד הכסף מחברות כרטיסי האשראי הבינלאומיות ומהמערכת הבנקאית במטרה לחמוק מחובת דיווח לרשויות איסור הלבנת הון.

אלא שכאמור, לנתבע היתה זכות לידרוש נתונים אלה ועל פי הראיות הוא לא עשה כן, אז מה לו כי יתכסה בטענות להטעיה וכיו"ב. לכך יש להוסיף כי מדובר בנתבע בעל ניסיון, ולו אכן היה לו חשש כלשהוא ואף אם לאו, הרי שלאור הוראות ההסכם בין הצדדים, מצופה היה כי יפנה לתובעת, למצער פעם אחת, ויברר את זהות הלקוחות הנסלקים.

במסגרת ההחלטה שנזכרה לעיל בעיניין התובענה הייצוגית הנ"ל, עמד על כך כבוד השופט שרביט, והדברים יפים לענייננו: " 46. מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, נראה כי סכויי בקשת האישור הנם נמוכים. כדי להוכיח את טענותיו, על המבקש ליצלוח מספר רב של משוכות, שכן עליו להראות כי זירות הסוחר השונות (שהוא אפילו לא נוקב בשמן בבקשת האישור) אכן הונו את לקוחותיהן; כי הכספים של הלקוחות נסלקו באמצעות שירותים שספקה המשיבה 1 עבור זירות הסוחר; וכי במסגרת מתן שירותים אלו המשיבה 1 היתה מודעות, ברמה זו או אחרת, להתנהלותן הפסולה של זירות הסוחר, ובהמשך לכך כי קיימת עילה להטלת אחריות אישית בגין מודעות זו על נושאי המשרה במשיבות 2-1 (המשיבים 7-3).

...

קיזוז התמורה המוסכמת משקבעתי כי בין הצדדים חל הסכם העקרונות, סבורני כי יהיה זה בלתי צודק להורות על העברת הכספים לתובעת מבלי שזו תקיים את התחייבויותיה כלפי הנתבעת, ותשלם לנתבעת את העמלה המגיעה לה בהתאם להסכם.

בשים לב לכל האמור, סבורני כי יהיה זה צודק להורות כי מן התשלומים אשר יפסקו לתובעת (למעט הפיצוי המוסכם) יקוזז סך 2% בהתאם להסכם, בהעדר כל אינדיקציה בדבר הסכומים החודשיים שהועברו, וכאשר הסכום הידוע הוא הסכום שיפסק כי יועבר.

סיכום לאור האמור התביעה מתקבלת במובן זה שעל הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: 7,612,574 ₪ (סך 1,741,494.26 אירו, כמפורט בסעיף 55.1 לתביעה); כספי הפיקדון שהוכחו כמפורט לעיל, בסך 291,268 אירו ובסך 154,649.87 דולר, בהתאם לשערם היציג בתאריך 3.1.2020 (השער היציג כפי שנתבע בסעיף 55.2 לכתב התביעה); הפיצוי המוסכם בסך 500,000 ₪.

הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלו הפלוגתות הבאות: -מהו תוכן החוזה בין הצדדים?-האם למבקשים עילת תביעה בתובענה ייצוגית?-האם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית? ד. מהו תוכן החוזה בין הצדדים לטענת המבקשים בחוזה שחתמו עם המשיבות לא הוסכם על שיטת החישוב בה נקטו המשיבות בהמרת עיסקאות המט"ח הלא דולרי שהם ערכו בכרטיסי האשראי שלהם.

ונשוב אם כך לחוק הבנקאות (שירות ללקוח); לטענת המבקשים גבו המשיבות עמלה סמויה מלקוחותיהן בעיסקאות מהסוג בה עסקינן ולשיטתם האופן בו הציגו המשיבות את סוגיית ההמרה בחוזה היה בה כדי להטעות את ציבור הלקוחות מלזהות את העמלה הטמונה בו. סעיף 16א לחוק הבנקאות קובע שניתן להגיש תובענה ייצוגית מכוחו על יסוד העילות המנויות בו. המבקשים נסמכו בתביעתם על סעיפים 3 ו-4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1985 (להלן: "חוק הבנקאות"), המתיחסים לעילת תביעה בגין איסור פגיעה בנסיבות מיוחדות.

המשיבות הן חלק מתשלובת ישרכרט, תלכיד תאגידים מהגדולים בישראל שעל לקוחותיו נמנים רבבות לקוחות ואף יותר המחזיקים בכרטיסי אשראי בינלאומיים שרבים מהם, ללא ספק עשו מאז 1994 עיסקאות בחו"ל באמצעות אותם כרטיסים.

...

מעבר לכך לטענת המבקשים גם אילו היו מבוצעות כל שלוש ההמרות בפועל, אין הצדקה חוזית, כלכלית או אחרת לכך וגם אז יש לקבל את תביעתם.

"אני מאשר את הפרטים האמורים בטופס זה על שני צידיו ומסכים לכל התנאים האמורים בו. קבלתי עותק מטופס זה ועלון דברי הסבר.

גם הטקסט שמופיע בעלון לא הוכנס לחוזה, למרות שלא נראה שהיתה מניעה איזושהיא לנקוט בדרך זו. מכאן המסקנה היא, שהעלון אינו רכיב מרכיבי החוזה ולא נכלל בגדר ההסכמות החוזיות.

הגדרת הקבוצה בקבוצת התובעים בשמם מוגשת התובענה הייצוגית יכללו כל לקוחות המשיבות שעשו שימוש בכרטיסי האשראי שלהם לבצוע עסקאות במט"ח שאיננו דולרי ארה"ב, מאז שנת 1994 ועד ליום פירסום החלטה זו. סוף דבר השתכנעתי שאין התובענה תובענה בעלמא ושיש לה, לאחר אישורה כתובענה ייצוגית, סיכוי סביר להצלחה גם בהליך העיקרי.