הטבות לעובד שכר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה

התובעים 1,3 ו-5 שמשו בתפקיד של מדריכים חנוכיים וקיבלו שכר לפי דרוג עובדי הוראה בהקף של חצי משרה.

עם זאת אין חולק כי בעת קבלת התובעים לעבודה, חתמו על הסכם עבודה ובו צוין כך: "15. בני הזוג יקבלו תוספות שכר עבור עבודה בשבתות וחגים, עפ"י נוהלי המפעל, כפי שייקבע על ידי הנהלת המפעל. הואיל ותפקידם של בני הזוג הוא בבחינת משרת אמון, המשתרעת על פני כל היממה, במסגרת משפחתון ותנאי עבודת בני הזוג אינם מאפשרים להנהלת המפעל כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם, חוק שעת עבודה ומנוחה לא יחול על עבודת בני הזוג והם לא יהיו רשאים להעלות כל תביעה או דרישה לשעות נוספות כלשהן.

הטבות אלה, ללא קשר לשאלה האם יש לראותן כשכר, אם לאו, בודאי שיש לראות בהם משום חזוק למסקנה כי ניתנה לתובעים תמורה הולמת לתפקיד שבצידו אמון רב. להשלמת התמונה, יצוין כי לתובעים ניתנה אפשרות ללמוד או לעבוד מחוץ לכפר ואכן התובעות ניצלו את שעות הבוקר ללימודים ואילו חלק מהתובעים אף עבדו במשרות מלאות מחוץ לכפר.

...

בענין זה מצאנו כי הצדק עם התובעים.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין תביעת התובעים על כל רכיביה למעט הפרשות לפנסיה כמפורט בסעיף 36 לעיל – להידחות.

בנסיבות הענין מצאנו כי ראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

עם זאת העובדה כי גמול שעות נוספות גלובאלי שנקבע בין הצדדים בהודעות לעובד לא מקיים את חקיקת המגן ולא עומד בתנאי חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987, כמו גם העובדה העולה מדוחות הנוכחות, לפיה בחודשים מסוימים התובע עבד יותר שעות נוספות מעל ההסדר הגלובאלי – מזכות את התובע בחישוב הגמול עבור עבודה בשעות נוספות שביצע יחושב לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, תוך הפחתת הסכומים ששולמו לו במסגרת גמול השעות הנוספות הגלובאלי.

במקרים שכאלה תשלום שכר מלא גם במקרים שהם יש חוסר בשעות התקן עשוי ללמד על ויתור של המעסיק על השלמת מלוא שעות התקן ולמעשה מתן הטבה לעובד.

...

בנסיבות אלה, התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

בנסיבות אלה, התביעה בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינו בכל החומר המצוי בתיק ושקלנו את טענות הצדדים, שוכנענו, כי יש לקבל את עמדת הממונה על השכר שלפיה התובע היתקבל שלא כדין לתפקיד מפקח תיכנון ובניה; ועל כן, הוא אינו זכאי שיחילו עליו את ההסכם הקבוצי וכפועל יוצא מכך הוא אינו זכאי לתשלום ההטבות הקבועות בהסכם הקבוצי- תוספת דרגה ותוספת רפורמה.

שעת הורות המסגרת נורמאטיבית סעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים, קובע כדלקמן: "עובדת רשאית להיעדר מעבודתה מתום תקופת הלידה וההורות עד תום ארבעה חדשים מאותו יום – שעה אחת ביום, שתיקרא שעת הורות, בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה של העובדת או שהיא מועסקת במשרה שהיקפה 174 שעות בחודש לפחות, לפי הנמוך; ההעדרות המותרת על פי פסקה זו היא בנוסף להפסקות על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, ואין מנכים אותה משכר עבודה; לעניין סעיף זה, עובד שמועסק במשרה מלאה כאמור או שמועסק במשרה שהיקפה 174 שעות בחודש לפחות, לפי הנמוך, יהיה רשאי לממש את הזכות לשעת ההורות לבדו או לסירוגין עם בת זוגו, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 7ב;" כאמור בסעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים, זכותה של בת הזוג לשעת הורות ניתנת למימוש גם על ידי בן הזוג ביחד או לחוד ולמשך ארבעה חודשים מיום החזרה לעבודה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעות לתשלום פיצוי בגין אובדן הזכאות לקיצור יום העבודה ולתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין- מתקבלות באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסכום של 1,821.38 ₪ בגין אובדן הזכאות לקיצור יום העבודה ופיצוי בסכום של 4,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד כדין.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום שהנתבעת תקבל לידיה עותק מפסק דין זה. תביעות התובע לתשלום פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ולתשלום תוספת רפורמה ותוספת דרגה – נדחות.

בהקשר זה, בית הדין הארצי אף קבע בעבר, כי בהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהקף של משרה מלאה[footnoteRef:11].

ראו גם הדברים הבאים: "... גם אם במקרים מסוימים החברה אכן שילמה תמורה מלאה עבור יום עבודה חלקי (עיון בחומר הראיות מעלה שלעיתים, בעיקר בחודשי הרמדן, סיים העובד את עבודתו בצהריים אך לפי התלוש קיבל שכר עבור יום עבודה מלא) - אין מחלוקת שבזמן אמת החברה לא פעלה ולא טענה דבר לעניין זה. הנסיבות מלמדות לטעמנו שאין מדובר בטעות אלא בהסכמה מודעת לתשלום כמתואר, ועל כן שקול הדבר להטבה שהחברה אינה רשאית לידרוש את השבתה בדיעבד (השוו: ע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ - א.ב.מ תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ (16.1.18) וההפניות שם, וכן ראו סעיף 53 להחלטה שניתנה בבר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ - אור שחם (14.5.18)). (ע"ע (ארצי) 23121-03-18 אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ – סויטי (ניתן ביום 5.11.2019)).]

] היות שלא נסתרה גרסת הנתבע כי הוא ניסה לחפש את התובע ולשלם את שכרו בגין חודש זה, איננו מוצאים מקום לפסוק פצויי הלנה לחובתו; - פיצוי לפי חוק הגנת השכר – סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין בסכום שלא יעלה על 5,000 ₪, אם המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד הנקוב בהוראת הדין, או אם התלוש כלל פרטים שאינם נכונים.

...

אשר ל"עובד", הוא מוגדר כך "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי". בנסיבות אלה, והיות שהתובע עבד באתר שבו נעשית עבודת בינוי, ברי כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על העסקתו של התובע, וכך אנו קובעים.

] במקרה שבנדון, לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לחייב את הנתבע בסך של 2,500 ₪ בגין אי-מתן הודעה לעובד.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל חלקית, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן – - הפרשות על חשבון פיצויי פיטורים בסך של 10,908 ₪; הפרשות על חשבון תגמולים בסך של 11,817 ₪; פדיון חופשה בסך של 8,905 ₪; דמי נסיעות בסך של 3,450 ₪; דמי הבראה בסך של 4,661 ₪; דמי חגים בסך של 3,600 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 4,545 ₪.

אשר לזכויות הנתבעות בגין פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת – הרי שהן נדחות.

לטענת העובד, המבוססת על נספח 18 לתצהירו, השעות הנוספות שעבד מזכות אותו בגמול חישובי (קרי, חישוב לפי שיטת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951) העולה על הגמול הגלובאלי.

ערעור המעסיקה הפרישי פצויי פיטורים והודעה מוקדמת - בית הדין האיזורי קבע כי משהמעסיקה הגדילה את המשכורת הקובעת של העובד לצורך הפקדות לפנסיה, כך שתכלול את שכר היסוד יחד עם גמול השעות הנוספות הגלובאלי, המדובר בהטבת שכר לפיה הוגדלה "המשכורת הקובעת של התובע לזכויות סוציאליות...". בית הדין מצא חזוק למסקנה זו בכך שבטופס 161 שהונפק לעובד סמוך לסיום עבודתו נרשם כי המשכורת הקובעת לצורך פצויי פיטורים הנה 9,500 ש"ח (כלומר כולל את גמול השעות הנוספות).

...

אין בידינו לקבל את טענות המערער בעניין זה, הגם שאין בצידה בקשה אופרטיבית, וזאת מהטעמים הבאים: כעולה מפרוטוקול הדיון, בית הדין האזורי התריע בפני ב"כ העובד לאחר כחצי שעה של חקירה נגדית של מנהל המעסיקה על כך ש"על פי בקשת התובע הוקצבה שעה ל 3 עדים.

בנסיבות אלו, אף שנמנעה מהעובד חקירתם הנגדית של אותם עובדים, לא מצאנו כי זכויותיו המהותיות של העובד נפגעו כתוצאה מכך, לרבות גם בסוגיות נוספות שהתעוררו בהליך ואשר לכאורה עדויותיהם של שניים אלה עשויות היו להיות רלוונטיות לגביהן.

כפי שקבע בית הדין האזורי וקביעתו מקובלת עלינו, בכך מומשה זכות הטיעון המהותית של העובד אשר הסביר בשיחות עימו שנערכו ביוזמת המעסיקה, מדוע נעלב ולצורך כך נבחן העניין עם גורם נוסף שהיה מעורב - מנהל המחסן.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו של הערכאה הדיונית, אשר משקפת את האופן בו בית הדין האזורי סבר שיש לתרגם את התוצאה אליה הגיע מבחינת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. זאת בהתאם לכלל כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בנושא פסיקת הוצאות המסור לשיקול דעת הערכאה שלפניה נדון ההליך (ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ -  יתיר זלוסקי (8.11.2015); ע"ע (ארצי) 38449-06-11 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ - לב פוטיחה (23.12.2012); ע"ע (ארצי) 16117-07-10‏ ‏ ישראלה חסון - רביקוביץ - 3‏M ישראל בע"מ (19.12.2013)).

סוף דבר - ערעור העובד נדחה בעיקרו, למעט הפרשי שכר בגין שעות נוספות בסך של 7,545 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.8.2017).